דרך בורמה אל החופש. ביקור בארץ שקמה לתחייה
העולם נפתח שוב אל מיאנמר, ומנהיגת האופוזיציה המשוחררת סו צ'י אומרת ל-ynet בשיחה נדירה: "הרפורמות עוד בתיאוריה". פעם בן גוריון ניהל יחסים חמים - וגם שיחה טלוויזיונית מפתיעה - עם רה"מ הבורמזי, והיום הישראלים משתתפים במסע אל הקידמה והכסף במדינה המתעוררת. אבל לאיזה בוקר?
תחושת דיסוננס מלווה את הימים הראשונים במיאנמר. דיסוננס בין המלונות המפוארים המיועדים לאנשי העסקים הרבים הפוקדים את המדינה ביתר שאת ותרים אחר ההזדמנות הכלכלית שצצה, לבין העוני הרב ברחובות. בין בתי העשירים והמסעדות שנפתחו כמו פטריות אחרי גשמי מונסון, לבין הביוב הזורם מתחת לכביש ומצחין את העיר. בין האינטרנט הפתוח לתיירי המלון לבין העובדה שטלפונים סלולריים מושבתים כאן ברגע שנחתת בשדה התעופה, בהיעדר תשתית לרשת, והחשמל קורס אחת לכמה שעות ומופעל מחדש בגנרטורים. בין מבני הממשל המעופשים לפגודה המוזהבת המרהיבה - האתר הדתי החשוב ביותר לבודהיסטים.
שנים נחשב השלטון במיאנמר למצורע. מאז ההפיכה הצבאית ב-1962, בכמה גרסאות הנהיגו החונטות משטר נוקשה כאמצעי שליטה במדינה המשוסעת לעשרות קבוצות אתניות. התנגדות שלטון לדמוקרטיה ומעצרה של מנהיגת האופוזיציה אונג סן סו צ'י, קשריו עם צפון קוריאה והדיכוי האלים של הפגנות הנזירים ב-2007 שגבה את חייהם של רבבות,
אך כעת דברים משתנים. במיאנמר מדברים היום על המנהיג תיין סיין כעל גורבצ'וב - מי שהבטיח להביא לשינוי ואיש לא האמין לו, עד שהוכיח במציאות את נכונות כוונותיו. כששלטון הגנרלים פשט את מדיו ודרגותיו ועטה חליפות ועניבות, חשבו רבים בעולם כי זה נעשה למראית עין. שחרורה של סו צ'י ממעצר בית היה הצעד הראשון. החלטת הממשל לבטל פרויקט ענק לבניית סכר על ידי הסינים בנהר אירוואדי, אותת לארה"ב שמיאנמר שינתה כיוון ובוחרת לחלק מחדש את הקלפים.
פעם היה פה מבצר
רכב השגרירות הישראלית נכנס בשער מתחם הבית של סו צ'י, מנהיגת מפלגת הליגה הלאומית לדמוקרטיה (NLD) ובתו של אונג סן, המנהיג שהוביל לעצמאותה של בורמה אך נרצח בידי מתנקשים. מעל ל-20 שנה לא יצאה כלת פרס נובל לשלום משערי המתחם בשל מעצר בית שריצתה בעקבות ניצחונה הסוחף בבחירות הכלליות ב-1990 - אותן ביטל שלטון החונטות. במהלך השנים ניתנה לה האפשרות להשתחרר אם תעזוב את המדינה לצמיתות, אולם היא סירבה ונותרה כלואה.
בשני צדי הכביש הראשי הוצבו בטונדות ועמדות שמירה של הצבא שאסר על כניסה ויציאה. ב-2010, לאחר לחץ מתמשך של המערב והידוק הסנקציות על המדינה, שוחררה ממעצר - הבטונדות הוסרו, החיילים עזבו. באפריל 2012 הובילה את מפלגתה לבחירות מקומיות במחוז מגוריה, ובהן זכתה בניצחון מוחץ - 43 מתוך 44 המושבים שהועמדו לבחירה בפרלמנט. בימים אלה היא אף נמצאת במסע היסטורי באירופה.
הגענו לביתה עם המשלחת שאליה הצטרפנו, מטעם מועצת רמת נגב, שבאה כדי לגייס מאות סטודנטים עבור המרכז לחקלאות המתקדמת. שעות לפני בואנו מקבל שגריר ישראל במיאנמר, ירון מאיר, מסר מפמלייתה של סו צ'י - לא ניתן יהיה לשאול שאלות.
הסיבה הרשמית - קוצר זמן, אך בין השורות אפשר להבין את הרגישות הגבוהה. יחסו החדש של השלטון למנהיגה הדמוקרטית שנחשבה לסיכון עבורו, עדיין נלקח בעירבון מוגבל מאוד.
הלך הרוח משתקף בתקרית שאירעה חודשיים לאחר שחרורה ממעצר בית, אז צולם סרט הוליוודי שביקש לגולל את סיפור חייה של המנהיגה שזכתה בנובל לשלום משום שהובילה מאבק לא אלים נגד השלטון ולמען הדמוקרטיה. שחקנית הקולנוע שהייתה אמורה לגלם את דמותה נחתה בנמל התעופה ביאנגון ומיד קיבלו את פניה שוטרים שעיכבוה לחקירה וסירבו את כניסתה למדינה. "הליידי" הוא שמו של הסרט - כך כונתה סו צ'י בפי ההמון לאורך השנים. איש לא העז לומר את שמה בפומבי. החשש ברחוב קיים עד היום, אם כי פוחת בהדרגה.
את פנינו מקבלת העוזרת האישית של סו צ'י, ד"ר טין מר אוונה, שאותה הכירה בשנות ה-80 בתקופה שלמדה באנגליה. מבט אל האגם המרהיב שעל גדותיו שוכן הבית ונכנסים פנימה. כעבור מספר דקות מופיעה ה"ליידי", אלגנטית ומרשימה. היא מתיישבת בכסא ומקשיבה לאורחיה. ראש המועצה שמוליק ריפמן וציון שמר, מרכז פרויקט המשתלמים, מתארים בפני סו צ'י את הפרויקט שבו משתלבים עשרות סטודנטים לחקלאות ממיאנמר. ריפמן מצרף לדבריו גם הזמנה מהנשיא שמעון פרס, לביקור רשמי בישראל.
סו צ'י מברכת את הנוכחים על המיזם, אך מצננת מעט את ההתלהבות. "אנחנו שואפים לקדם את החקלאות בבורמה למאה ה-21", היא אומרת לנו תוך שהיא מדגישה את שם המדינה לפני ההפיכה הצבאית. "אבל בוגרי האוניברסיטאות לחקלאות שיוצאים ללימודי חוץ נבחרים בקפידה על ידי הממשלה והם אלו שהשלטון חפץ בהם, מהמעמד הגבוה במדינה. צריך לעזור לחקלאים הפשוטים. אולי תוכלו לשלוח מומחים שילמדו את אלו שאין להם אפילו השכלה בסיסית, והחקלאות היא צינור החמצן היחיד שלהם?"
היא ממש לא מתנגדת לתוכנית האקדמית, אבל מבקשת "לפעול בשני מישורים, כדי לשגשג ולקדם את הדמוקרטיזציה. עד היום דברים הגיעו מלמעלה - אנשים האמינו שאת כל מה שיש להם, ישיגו רק בתנאי שירַצו את אלו שמעליהם. זה חייב להיפסק. אם אנחנו רוצים דמוקרטיה אמיתית, אנשים חייבים להבין שיש להם את הכוח לשפר את חייהם, את הכוח לעבוד עבור עצמם. להבין שהם בעלי הכוח ובידיהם היכולת והאחריות לעשות שינוי".
סו צ'י משתמשת במודל האמריקני כבסיס להבנת המציאות כפי שהיא אמורה להתפתח בארצה. "איך אומרים האמריקנים? אתה לא נותן לציבור דגים, אתה מלמד אותם לדוג. אני טוענת שגם זה לא מספיק. אתה חייב ליצור את התנאים שיאפשרו לאנשים לדוג. אם אין מספיק מים - או שאתה צריך לקבל רישיון מהממשלה ואין לך את הכסף לשלם עבורו או עבור ציוד דיג - אין שום תועלת בידע שלך כיצד לדוג.
בחוות החקלאיות הפזורות ברחבי המדינה יש אבטלה סמויה - אנשים עובדים ולא מרוויחים מספיק כדי לקיים את עצמם. יש לנו הרבה בעיות לפתור במדינה - בעיית מים מזוהמים, בעיות תקשורת וחשמל. אבל כל זה מתגמד לעומת הצורך המיידי במציאת מקומות עבודה ופרנסה".
הפנים של התקווה לדמוקרטיה נזהרת כאשר היא מדברת על הרפורמות שמוביל השלטון באחרונה, שהובילו להסרת מרבית הסנקציות. "הרפורמות עדיין תיאורטיות ואינן באות לידי ביטוי בשטח. הזמן משחק פה תפקיד - עלינו לעזור לציבור לקחת אחריות על חייהם, לעזור להם כלכלית ולעזור למדינה גם פוליטית ומדינית. לכן אנחנו צריכים את עזרת החקלאים הישראלים ואנחנו צריכים אותה מהר ככל שניתן".
סדר ביקור חשאי, ואלך למנזר לכמה שבועות
"אני מצטער צער רב שעד היום לא עלה בידי להשתמש בעצתך המאלפת לבוא לחודש ימים או יותר למנזר בבורמה. אני זוכר דבריך שאין להבין לאשורה תורת הבודהא בלי חודש וחצי לכל הפחות במנזר ונדמה לי שהצדק איתך. לצערי הרב אנו עומדים בארצי במשבר ממשלתי, ובאמצע אוגוסט יתקיימו הבחירות לכנסת החמישית ומסופקני אם אוכל בחודשים הקרובים לעזוב את ארצי לזמן יותר ממושך ועליי לדחות חלומי על הליכה למנזר בבורמה לאחר הבחירות. אני מקווה למצוא אותך עוד אז בראשות הממשלה ותוכל לסדר לי ביקור חשאי, פרטי, למען אוכל ללכת ישר למנזר ולשהות בו כמה שבועות, אחר כך אולי אבקר ביישובים שהקימותם על ידי הצעירים שעבדו שנה בארצנו ובקיבוצים ובמושבים".
(דוד בן גוריון במכתב לראש ממשלת בורמה, או נו, מרס 1961).
בן גוריון ורה"מ או נו בשידור לווייני מיוחד של התוכנית "עולם קטן" בהנחיית אד מורו, מדברים על יהדות ובודהיזם
יחסי ישראל ומיאנמר, אז בורמה, הולכים אחורה כשישה עשורים. או נו, נשיאה הראשון, היה המנהיג הראשון שביקר בישראל עם הקמתה, בימים שבהם הייתה מבודדת ומדינות אסיה לא הכירו בה. קשרים כלכליים נרקמו בין המדינות, כמו גם סחר בנשק. ההפיכה ב-62' הביאה לנתק, שחודש רק ב-1988. מאז שומרת ישראל על קשרים דיפלומטיים עם מיאנמר הנשלטת על ידי החונטה.
הקהילה היהודית, אגב, היא כנראה הקטנה ביותר בעולם - אדם אחד נותר לבדו, מתחזק את בית הכנסת המפואר - שריד לקהילת יוצאי עיראק שעזבה ברובה במלחמת העולם השנייה. האיש, משה סמואלס, מתקיים מהשכרת נכסי הקהילה למוסלמים, ולא ברור מי ימשיך את דרכו.
בבניין ממשלתי מעופש בלב הבירה לשעבר (גם זה נתון לוויכוח) יאנגון, ממתינים ישובים בכיסאותיהם עשרות סטודנטים לחקלאות לראיון עם המשלחת הישראלית מרמת נגב. ראש המועצה ריפמן, מנהל המחקר והפיתוח יענקל'ה מוסקוביץ' וציון שמר, האחראי על המרכז לחקלאות מדברית, מתקבלים כאח"מים. שמם של חקלאי ישראל הולך לפניהם בבואם לראיון.
עשרות סטודנטים מתמודדים על האפשרות להגיע ארצה לשנת השתלמות בחקלאות ההיי-טק הישראלית.
המשלחת באה כדי גייס מאות סטודנטים עבור המרכז לחקלאות, שבו מתנהל פרויקט הדרכה המופעל על ידי אנשי המקצוע בנגב (פרויקט דומה פועל גם בערבה), ובו לומדים סטודנטים לחקלאות מאסיה את שיטות הגידול המיומנות שפותחו בישראל בתנאי המדבר באקדמיה, בכיתות לימוד ובשדה. הפרויקט פועל בשנים האחרונות וצובר תאוצה, בוויאטנם כבר פועלות חוות חקלאיות, בהן אחת הנחשבת לגדולה במדינה - כולן נשענות על טכנולוגיה ישראלית וכוח אדם מיומן שהוכשר בנגב.
"כולם יוצאים נשכרים", מסביר ריפמן, למרות הבקשות של סו צ'י להרחיב את הפעילות. "הלימודים בישראל מוכרים במוסדות האקדמאים במדינות שמהן באים הסטודנטים כסטאז', הסטודנטים מגיעים להשתלם ומסייעים לחקלאים בעבודה בשדה, רוכשים את הידע ומשתמשים בכלים שהם מקבלים כשהם חוזרים למדינותיהם והחקלאות הישראלית זוכה להכרה רחבה בעולם. זו הגשמת חזונו של בן גוריון והדרך הטובה ביותר להפיץ את החקלאות הישראלית שנחשבת בעיני רבים לטובה בעולם".
סוף עידן התמימות
"תסתכל על החבר'ה הללו בשולחן", אומר לי השגריר הישראלי ירון מאיר, בבואו ללחוץ את ידם של האנשים החנוטים בחליפה הסועדים בארוחת הצהריים במלון העסקים במרכז העיר. "האנשים הללו משקפים בצורה הטובה ביותר את מה שקורה כאן". אנשי חברת ויזה האמריקנית קמים ללחוץ את ידו של השגריר. "מה מעשיכם כאן?" שואל מאיר. "אנחנו פה כבר שלושה חודשים, הכול מוכן לפעולה וממתינים לאור ירוק מהממשל", הם משיבים.
המפגש עם אנשי ויזה מייצג את שמתרחש במיאנמר, שעד לאחרונה נחשבה למוקצית בעיני העולם בשל משטר החונטות האכזרי. לא ניתן בינתיים לשלם בכרטיס אשראי עקב העיצומים הכלכליים שהוטלו על המדינה. עוד רגע והמציאות תשתנה - האשראי, הנהוג בעולם המערבי, ייכנס גם לכאן. במובנים רבים, תשתנה המדינה מהקצה אל הקצה - כלכלית ותרבותית.
באוגוסט הקרוב מסיים השגריר מאיר את תפקידו וישוב ארצה. אף שהנציגות הדיפלומטית הישראלית במיאנמר קטנה (שגריר וקב"ט) היחס שלו זוכה מאיר שמור לדיפלומטים מעטים. למרות המרחק הגיאוגרפי הרב, ההיסטוריה ביחסים בין שתי המדינות היא הבסיס למעמד הרם שלו זוכה שגריר ישראל.
חילופי השגרירים הישראלים מתרחשים בעיתוי בעייתי - בזמן לבלוב ניצני הדמוקרטיה, כשארה"ב והאיחוד האירופי מסירים בהדרגה את העיצומים ונציגי המערב מבקשים להשקיע בארץ עתירת המשאבים הזקוקה כאוויר לנשימה לפיתוח מסיבי בתשתיות. החשש הוא שהקשרים שטווה מאיר עם בכירי הממשל לא ינוצלו במלואם לטובת השקעות ומיזמים ישראליים בחלון ההזדמנות שנוצר.
פרט לכך, מדינות רבות מגדילות בימים אלה את פעילותן הדיפלומטית במיאנמר. ארה"ב שולחת לראשונה שגריר, בריטניה ואוסטרליה, טורקיה וברזיל, דרום אפריקה, כווית ונורבגיה - כולן זיהו את הפוטנציאל ומרחיבות את נציגויותיהן במדינה. הנציגות הישראלית תישאר מצומצמת.
"יש כרגע תנועה משמעותית לכיוון מיאנמר", אומר מאיר. "ביקורים היסטוריים של ראש ממשלת הודו ומזכירת המדינה האמריקנית, נשיא דרום קוריאה הגיע לביקור - הוכחה להחלטת מיאנמר להתנתק מצפון קוריאה. ארגונים חשובים מגיעים לכאן מאחר והמדינה הזו זקוקה לכל דבר שרק אפשר כדי להשתקם מעשרות שנים של בידוד מרצון. החשש העיקרי הוא ממהירות השינויים שאיש לא מוכן להם, המדינה הזו לא יכולה לקלוט את כל המיליארדים שיזרמו לכאן".
וזה באמת החשש הכבד שמביעים כולם - חשש מקצב מהיר מדי של שינוי ומחסור גדול בכוח אדם מיומן שיידע להתמודד עם השינויים. כמו שזה נראה כעת, המשטר נכון לבצע רפורמות, אך מחפש את הדרך לעשות זאת בזהירות הנדרשת כדי לא למוטט את השלד הרעוע ממילא. חשש גדול לא פחות מביעים תושבי מיאנמר מעליית המחירים שכבר מורגשת, ומהאפשרות שייקח עוד זמן רב עד שירגיש האזרח את השינוי בכיסו.
לנדאו קשר קשרים עם הממשל. דלתו פתוחה בפני הגנרלים - בכירי השלטון. יה טין, אחד מחבריו הקרובים עמו הוא מבלה, הוא האחראי על מנגנוני הביטחון. אחרי שזרע את זרעיו כשלאיש לא היה האומץ, כעת הוא מקווה לקצור את הפירות, אך התחרות קשה מאוד. רצונו לקדם פעילות של חברות ישראליות בארץ הזקוקה לפיתוח מסיבי, קשריו יעמדו כעת למבחן מול המשקיעים הכבדים מאירופה, ארה"ב וסין.
על העם הבורמזי יש לו רק דברים טובים לומר. תחת המשטר הנוקשה, הוא מסביר, למדו האנשים להסתפק במועט והצליחו לשמור על שמחת חיים כשבאמת היה קשה לשמוח. אולם רוחות השינוי המנשבות באוויר, טוען לנדאו, "מסמלים את סוף עידן התמימות. לא ירחק היום שהאזרח הפשוט, שלא ייחס חשיבות לחומר ולכסף, יגלה את 'נפלאות האשראי'. תבין - אנשים מגיעים היום להפקיד שקים של אורז מלאים בשטרות, הם לא יודעים מה זה אשראי. התמימות הזו תיעלם".
הכותב היה אורח המועצה האזורית רמת נגב
לפנייה לכתב/ת 
