עריצות במסווה אתיקה

הקוד האתי למוסדות האקדמיים ביוזמתו של שר החינוך ובניסוחו של פרופ' אסא כשר הוא פסול ומסוכן. הנה ארבע סיבות:

1. אילו ארגוני הסגל האקדמי, המועצה להשכלה גבוהה או התאחדות הסטודנטים היו יוזמים מהלך כזה, בהחלט היה מקום לדון בכך. לעומת זאת כאשר שר החינוך שבשום מקרה אינו מומחה לאקדמיה, אלא בעל אג'נדה פוליטית ברורה ובלתי סובלנית - הוא זה שיוזם את המהלך - זה נראה בלתי כשר לחלוטין. גם אילו היה הקוד האתי נקי מכל רבב, חייב היה פרופ' כשר לדעת שמסירת תחמושת תמימה, אך חדשנית ויעילה, לשימושם של בעלי אינטרסים פסולים כמוהו כשיתוף פעולה עם עוולה.

עוד דעות ב-ynet:

תודה, אבל אל תחסמו לנו את האוזניים

שנת ההתפכחות של הקהילה הגאה

קטאר - הלה-לה לנד האמיתית

החברבורות והנמר: הדרישה של טראמפ מאבו-מאזן

2. כדי לקרוא את המפה בצורה נבונה ואחראית חובה תמיד לבדוק את ההקשר. במקרה הנדון, אי-אפשר שלא לראות את יוזמת הקוד האתי לאקדמיה, אלא כחולייה נוספת בסדרת מהלכים קודמים שנועדו להשתיק ביקורת: רדיפת הקרן החדשה לישראל והארגונים לזכויות אדם, פגיעה בעצמאות בית המשפט העליון, השתלטות כוחנית על התקשורת והצרת היצירה החופשית של האמנים.

3. צודקים כל אלה הדורשים מאנשי החינוך והאקדמיה להימנע מהטפה דתית, אידיאולוגית או פוליטית, קל וחומר מפלגתית. דהיינו לא לנצל לרעה את הסמכות והבימה שניתנה להם, וכמובן להימנע מכל פגיעה או אפליה כלפי סטודנטים בגלל עמדותיהם.

עם זאת, מפני שכמעט הכול פוליטי, אין דרך להימנע מדיון ביקורתי ונוקב - פלורליסטי, סובלני ורב-תרבותי - בסוגיות פוליטיות שונות במדעי הרוח והחברה. עצם השימוש במונחי שטחים כבושים או משוחררים, לוחמי חופש או טרוריסטים, צדק חברתי או ניצול ודיכוי, הגמוניה והדרה, אבולוציה והתחממות כדור הארץ – הכול נוגע ונגוע בממד הפוליטי.

4. ההטיה הדתית-לאומית זועקת לשמיים משום שזה שנים שבחינוך הממלכתי-דתי ובחינוך החרדי מוצגות באופן חופשי עמדות פוליטיות מובהקות ללא הפרעה - מכאן בעניין ארץ ישראל השלמה ומכאן נגד החזון הציוני – ואילו בחינוך הממלכתי-כללי והממלכתי-ערבי מוכתבת השתקה מוחלטת של עמדות פוליטיות.

לסיכום מדובר ביוזמה פסולה - גם לא אתית וגם לא כשרה.