צמצום החשמל לעזה, מדובר במעשה הנכון?
הכנסת אספקת החשמל למשוואה רחבה יותר, שבה העזתים גם נתבעים לעשות דבר מה ולא רק לקבל - היא המעשה הנכון בעת הזו
האם ההחלטה לצמצם את אספקת החשמל לרצועת עזה היא מעשה נכון? השאלה היא באילו מישורים השאלה נשאלת. אם השאלה נשאלת במישור האתי - התשובה היא שמבין האפשרויות השונות זו נראית לגיטימית בהחלט. במישור הפשוט - אספקת חשמל ללא תשלום לעזתים משמעותה המשך מתן האפשרות לשימוש בתרומות השונות שהם מקבלים מרחבי העולם לבניית המנהרות ולהתכוננות למלחמה נגדנו. הכלל האתי הראשון הוא "חייך קודמין לחיי חברך", ובאופן שיטתי ועקבי אני סובר שבראש כל הכללים האתיים מופיעה החובה לנצח את הרע.
עוד דעות ב-ynet:
מדינת הלאום של היהודים או מדינת החרדים?
אסור לסכן את השותפות עם יהודי ארה"ב
לנימוק הבסיסי הזה צריך להוסיף עוד כמה נימוקים. בידי החמאס נמצאים נעדרי צה"ל ואזרחים ישראליים, ותקצוב החשמל הוא עיוות אתי נורא, שבו אנו מפקירים את אלה שאנחנו שלחנו אותם למלחמה, ולא מביאים אותם לקבורה.
המחויבות שלנו היא כלפי חיילים אלה וכלפי המשפחות, והזנחתם היא עוול; תושבי עזה צריכים להתקומם נגד השלטון האכזר - כלפיהם וכלפינו - וכשאנחנו ממשיכים לתמוך בניהול חיים נורמלי, אנחנו למעשה תומכים באופן בלתי מוסרי בהמשך השלטון הקיים; ובעיקר - חייבת להיות הדדיות, ובמקום שבו אנו לא תובעים אותה, אנו פוגעים ביסודות הפשוטים ביותר של הצדק.
האם סבל התושבים נכנס אף הוא בשיקול הדעת המוסרי ? בוודאי. להיות בלי חשמל בימים אלה ברצועת עזה הוא סבל נורא, וכיוון שאנו מסוגלים להקל על סבל זה - הדבר מטיל עלינו גם אחריות כפי שיש לנו כלפי כל בני אדם. אולם סדר הדברים הוא כפי שכתבתי למעלה - ראשית האחריות לעצמנו; שנית - תביעת השינוי וההדדיות, כמו גם האומץ והאחריות להתקומם נגד השלטון האכזר שלהם. ולאחר מכן הרצון שלנו למנוע סבל מאזרחים. זהו הסדר האתי של הדברים.
אני מבקש להדגיש שצריך לשקול גם שיקולים אחרים. ההלכה אסרה להקיף את האויב מארבעה צדדים, בהבינה כי כאשר אין מוצא אחר לאויב ואין לו דרך נסיגה - הוא עלול לנקוט במדיניות של "תמות נפשי עם פלשתים". צריך אפוא לעבוד גם מתוך שיקול דעת של גובה להבות ניתן לשליטה, וסוגיות בינלאומית - מדיניות וביטחוניות - סבוכות ומורכבות. מדיניות צריכה להתנהל מתוך עושר שיקולים, ומתוך הכרה שבד בבד עם עשיית ה"צודק" צריך לעשות גם את ה"חכם". אולם עמדת היסוד צריכה להיות המצפן המוסרי, ואספקת חשמל לעזה על רקע הצטיידות עזה למאבק נגדנו, כמו גם התעללות במשפחות הנעדרים והמוחזקים - אינה מעשה מוסרי. לעומת זאת, הכנסת אספקת החשמל למשוואה רחבה יותר, שבה העזתים גם נתבעים לעשות דבר מה ולא רק לקבל - היא המעשה הנכון בעת הזו.
הכותב הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לפנייה לכתב/ת 
