מינויים פוליטיים - פיגוע משילותי

בחודשים האחרונים מתרחשת מתקפה חסרת תקדים, שמטרתה להחליש את הדרג המקצועי בשירות המדינה. הטענה המופרכת של היוזמים היא שכל מטרתם היא להביא "לחיזוק המשילות". על הפרק כעת ארבע יוזמות המצויות בשלבים שונים של הבשלה: הפיכת המינוי של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למינוי פוליטי של השר במקום מכרז מקצועי; תוספת של מינויים פוליטיים למשנים למנכ"לים לכל משרד ממשלתי שימונו ישירות על ידי השרים; שינוי הרכב ועדות האיתור למינוי בכירים בשירות הציבורי כך שכוחם של השרים בוועדות יגדל משמעותית; ולקינוח, "חוק הג'ובים", המבקש להקל על מינוי דירקטורים שהיו בעבר שרים או ראשי ערים לחברות הממשלתיות.

והנה, בדיוק באותו הזמן אנו נחשפים לצד המכוער של המינויים הפוליטיים. מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, ששימש כמנהל הקמפיין של נתניהו בתקופת הבחירות ומונה לתפקיד כמשרת אמון, מוצג בדו"ח מבקר המדינה כמי שיש חשש שקידם רגולציה ביחס לחברת בזק בעוד שהשר שמינה אותו מצוי בניגוד עניינים. במקביל, מתבררים בימים אלו חשדות של הרשות לניירות ערך, כי פילבר פעל לקידום האינטרסים של בעל השליטה בבזק ומקורבו של ראש הממשלה, שאול אלוביץ. לאור חשדות אלו, נשלח פילבר למעצר בית.

הנימוק העיקרי של יוזמי המהלכים להחלשת הדרג המקצועי הוא הצורך בחיזוק המשילות. השרים מתלוננים שאין ביכולתם להעביר רפורמות משום שהפקידות המקצועית מקשה עליהם. עם זאת, הידע המקצועי והנסיון נצברים ונשמרים במשך השנים בקרב אותה הפקידות המושמצת. בנוסף, אם נביא לחילופי בכירים במשרדים בקצב שבו מתבצעים חילופי השרים בישראל, שבהם משך כהונה ממוצע של שר קצר משנתיים - נגרום לפיגוע משילותי.

די אם נציין, שבשנתיים הראשונות לכהונת הממשלה הנוכחית הוחלפו השרים בשליש מהמשרדים. חשבו איזה כאוס ייווצר בשירות הציבורי אם היועץ המשפטי של המשרד, המנכ"ל, המשנה למנכ"ל וכמובן צוותי היועצים המובילים את המשרד, יוחלפו כמטוטלת מדי שנתיים. ומי בכלל ירצה להתמודד לתפקיד שכזה כשחרב הפיטורין מונחת כל העת על צווארו? בוודאי לא הטובים ביותר.

מעגל שלילי

ריבוי מינויים פוליטיים יוצר מעגל שלילי: השרים ממנים את "מקורביהם" על מנת שיניחו עבורם את המסילות אל המשילות, מבלי להתחשב בתוואי הדרך - הליכי קבלת החלטות תקינים, חקיקה, נורמות, השלכות תקציביות, השלכות על קבוצות אוכלוסייה שונות והשלכות לטווח ארוך. מחקר שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה על ידי פרופ' מומי דהן, מצא שככל ששיעור המינויים הפוליטיים גבוה יותר - מידת האפקטיביות השלטונית פוחתת.

מחקרים אחרים מלמדים על הזיקה בין מינויים פוליטיים לשחיתות ועל הפגיעה של מינויים פוליטיים באמון הציבור ובנבחריו. מחקרים התנהגותיים, מראים שכשאדם יודע שקידומו או מינויו תלויים במישהו, הוא משנה, לעיתים באופן לא מודע, את התנהלותו. חישבו על יועץ משפטי בשירות הציבורי המבקש להתקדם, כשמגיעה אליו סוגיה גבולית מבחינה חוקית או אתית, שאותה מבקש לקדם השר הממונה על קידומו. כך, עלולים המינויים הפוליטים להיות מסילות לעבר הכאוס השלטוני במקום לעבר המשילות.

רבים נוטים לחבר בין הבירוקרטיה המעייפת לבין הרפורמות שמציעים השרים. אלא שאם נתייחס למשל לחוק הג'ובים, די לציין את הנתון אותו חשף לאחרונה אורי יוגב, ראש רשות החברות הממשלתיות, כי מאז הנהגת נבחרת הדירקטורים השתפרו מאזני החברות הממשלתיות מהפסד של 600 מליון שקלים לרווח של 2 מליארד בשנה. מדוע להחזיר את הגלגל לאחור?

השרים צודקים בדבר אחד - יש מקום רב לשיפור בעבודת המגזר הציבורי בישראל, אולם לא באמצעות הגדלת המינויים הפוליטים, אלא בהגמשת הקריטריונים לקבלה ולעזיבה של עובדים את שירות המדינה, בזירוז הליכי המכרזים, בהערכת אמת של ביצועי העובדים והמנהלים, בשימוש בכלים של כלכלה התנהגותית ובהצבת תכניות עבודה עם יעדים ברורים. לעומת זאת, אם לשפוט על פי העבר, אימוץ היוזמות להגברת היקפי המינויים הפוליטיים, יגביר בעיקר את הנוכחות השלילית של השרים בדו"חות מבקר המדינה, בתחקירים עיתונאיים, במסדרונות בתי המשפט ואולי גם בבתי הסוהר.

הכותב הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה