אחרי 70 שנות נתק: גילה בארה"ב בני משפחה שנעלמו לאחר השואה

בתיבת הדואר האלקטרוני של פיני דורון צצה הודעה חדשה ובה קובץ מצורף. המוענת - אישה זרה מאלבמה, שטענה כי היא קרובת משפחתו. כשפתח את הקובץ, שפשף את עיניו היטב. התמונה המרגשת, בשחור לבן, היתה בדיוק אותה התמונה שהיתה ברשותו - בני משפחת פיבקוב בצילום משפחתי בפולין מתקופת מלחמת העולם הראשונה. אחרי 70 שנות נתק, ביום בהיר אחד בלי שום הכנה מוקדמת, מגיע אות חיים מקרובים שלא ידע שהם בכלל קיימים.

בשל הקורונה: ניצול שואה העביר את סיפורו בזום לתלמידים

עברי לידר ואימו ניצולת השואה ישתתפו במצעד החיים הווירטואלי

מספר היהודים כיום בעולם – כמו ב-1925

אילן היוחסין המשפחתי הוא פרויקט ארוך שנים של דורון, 74, תושב הוד השרון, שחוקר את תולדות המשפחה ומתעד אותם באתר MyHeritage. אילן היוחסין שבנה עקב בצד אגודל במהלך השנים מונה מאות בני אדם, והוא הצליח לחקור את שורשיו עד שנת 1800. במהלך השנים קיבל אינספור התאמות חכמות באילן היוחסין ממשתמשים ברחבי העולם, הקשורים אליו משפחתית. בכל פעם שפונים אליו אנשים הטוענים כי הם קרובי משפחתו הרחוקים, דורון מבקש מהפונים לנסות להסביר כיצד הם קשורים האחד לשני.

לכן, כאשר קיבל פנייה מגברת בשם מרישה מאלבמה שטענה כי היא קשורה למשפחת פיבקוב מפולין, דורון התייחס לכך בספקנות הנדרשת. "אשמח אם תוכיחי איך אנחנו קשורים", ענה לה.

"למען האמת, באותו הזמן הייתי פחות או יותר בתחילת מחקר ההיסטוריה המשפחתי שלי", נזכרת מרישה גלברייט, פרופ' לאנתרופולוגיה מאוניברסיטת אלבמה שבארה"ב. "כשראיתי את עץ המשפחה של פיני ב-MyHeritage ידעתי שזה קשור אליי, רק שלא ידעתי איך. לא היה לי מושג איך להוכיח לו את איך אני קשורה לאילן שלו, אז פשוט לקחתי את התמונה היחידה שהיתה ברשותי, בה מופיעה סבתי ואנשים שלא ידעתי את זהותם ושלחתי לו אותה. התשובה שלו כמעט גרמה לי לבכות: 'ברוכה הבאה למשפחה', ענה".

משפחת פיבקוב. עומדת ראשונה מימין, סבתא של פיני. יושבת ראשונה משמאל, סבתא של מרישה

מבצע ההצלה

שורשיה של משפחת פיבקוב בעיר ולוצלאווק שבפולין. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, חיו בעיר רחל ופנחס פיבקוב, סבו וסבתו של פיני ביחד עם שני ילדיהם – מירקה וסאמק. בן נוסף, נפתלי, אביו של פיני, נשלח לפני המלחמה לארץ ישראל לעבוד את אדמות המשפחה בכפר אתא וכך ניצל.

כשפלשו הגרמנים לעיר, גירשו את יהודי ולוצלאווק לגטו ורשה. "הם הועברו לגטו ורשה ממש עם תחילת המלחמה, בסביבות 1940", מספר פיני. "שם, בגטו, נרצח סאמק וזמן קצר לאחר מכן, חלה סבי ומת בגטו. סבתא רחל ובתה מירקה נותרו לבד וחיפשו דרך להחלץ".

קברו של פנחס קולסקי בגטו ורשה. מעל הקבר עומדות רחל ומירקה

בינתיים באותו הזמן, אחותה של רחל, הלנה, גרה בביטחון יחסי מחוץ לגטו ורשה, בזהות נוצרית. שנים קודם למלחמה התגרשה הלנה מבעלה היהודי הראשון והתחתנה בשנית עם אדם נוצרי בשם זיגמונד ברדה. הוריה של הלנה התנגדו לנישואי הלנה עם גוי - נישואים שבדיעבד הצילו את חייה וחיי משפחתה. "אביהן של רחל והלנה לא היה מוכן לשמוע על הקשר הזה, כשהיא נישאה לנוצרי הוא ביצע עליה את מנהג הקריעה", אומר פיני.

לדבריו, "אחיותיה ניסו פה ושם לשמור איתם על קשר, אבל בגלל הנתק שהכריז האב הקשר הזה הלך והתרופף". אילו רק ידע אבי המשפחה, שהלך לעולמו בתחילת שנות ה-30, שהאדם שבגללו נידה את בתו, יהיה זה ששנים ספורות אחר כך הציל את חייה ואת חיי צאצאיו, ודאי היה מחבק אליו את בתו וחתנו.

כשהלנה סיפרה לזיגמונד שאחותה ובתה חיות בגטו ורשה ושהן בסכנת חיים, החליט להחלץ לעזרתן למרות הסיכון הכרוך בכך. "זיגמונד היה איש עסקים מוצלח מאוד, עם שטחים רבים שעלו נבנו בתים וטירות. בנוסף לכך היו לו כנראה קשרים רבים, והדבר פתח בפניו דלתות שהיו סגורות בפני אחרים", מסבירה מרישה. "הוא ניצל את הקשרים האלה כדי לזייף מסמכים עבור רחל ובתה והן הצליחו לחמוק החוצה מהגטו". 

הלנה ברדה, סבתא של מרישה. היא ובעלה הנוצרי הצילו את המשפחה

זיגמונד ברדה. נוצרי פולני שהציל את משפחתה של אשתו היהודייה

זיגמונד והלנה אספו את השתיים והחביאו אותן בשטחים הרחבים שהיו בבעלותם במשך תקופה ארוכה. במקביל הצליחו לזייף עבורם מסמכים נוספים שאפשרו להם לצאת משטח פולין לשוויץ, ומשם, ב-1950, עלו השתיים ארצה.

הגלגל מתהפך

בתום המלחמה הוחרבה ורשה לחלוטין. גם השטחים והבתים הרבים שזיגמונד החזיק ברשותו ספגו פגיעות קשות. הוא והלנה ירדו מנכסיהם לחלוטין, עד שלא נותר להם איפה לגור. כעת הגיעה תורם של המצילים לקבל עזרה, שכן מי שנחלץ לעזרתם היתה אשתו לשעבר של סאמק, בנה של רחל שנרצח בשואה. לאחר מכן הגרו זיגמונד והלנה לארצות הברית והשתקעו שם.

"המציאות מתעתעת בנו", אומרת מרישה, שגדלה כנוצריה כל חייה. "במשך שנים עברו במשפחה לחשים על היותנו יהודים, אבל מעולם לא ממש נכנסו לזה. התשובה לשאלה מדוע להתכחש ליהדותנו ומדוע בעצם לא היינו בקשר עם רחל – סוגיות אלה העסיקו אותי רבות. אני חושבת שהטראומה של השואה השאירה צלקת עמוקה בסבתא שלי, מה שגרם לה להעדיף לקבור עמוק בתוכה את יהדותה. אם לא מדברים על זה, אז לא קיים. זו גם כנראה הסיבה שהן לא שמרו על קשר עם רחל ועם צאצאיה בישראל".

"שנים של נתק הסתיימו בזכות תמונה ששרדה ועץ משפחה באתר MyHeritage", אומר דורון. "מאז שהתחלנו לשוחח גיליתי שמעבר להיותה של מרישה בנאדם נפלא, היא גם חוקרת בחסד. היא הקימה בלוג בו היא כותבת בצורה אישית וסוחפת את הממצאים המעניינים שלה. הכל אצלה מסודר, מגובה במסמכים, והיא יודעת איך להגיע כמעט לכל דבר. בשל הרקע האקדמי שלה היא אפילו למדה פולנית, דבר שמן הסתם מסייע לה מאוד גם במחקר הגנאולוגי".

מאז שעץ המשפחה קישר בין פיני למרישה השניים מדברים כל שבוע, והם אף נפגשו מספר פעמים בארץ וגם בפולין ביחד עם בני משפחה נוספים. "כשהלכנו לקברים של בני משפחותינו, המראה היה יוצא דופן. מצד אחד של המצבה עומדים יהודים עם כיפה ורבי, ומהצד השני נוצרים עם כומר", פיני נזכר. "אבל מה זה חשוב? בסוף אנחנו בני אדם שהגורל קשר אותנו יחד".

במסע השורשים לפולין. פיני עומד משמאל ולצידו מרישה

העץ המשפחתי של פיני דורון

הקשר המשפחתי בין פיני למרישה