להחליט ללדת בגיל 36 ולגדל תאומות לבד
"כאישה עצמאית שהחליקה בטבעיות למשבצת שמסומנת על ידי אחרים כמקום בודד, יצרתי חיים מלאי שמחה". תרי סשקיס, אם יחידנית לתאומות, מספרת בטור חדש על אהבה אינסופית לצד אתגרים לא פשוטים
בגיל 36 החלטתי שאני רוצה להיות אמא ואני לא מחכה יותר לבן זוג. לא הייתי מאלה שידעו תמיד שהן רוצות להיות אמהות ולא מאלה שיצאו מגדרן למראה ילדים. אבל משהו הוביל אותי לאמהות, והיום כשהבנות בנות חמש אני יכולה לומר שהן פאר היצירה של חיי.
כל מי שמכיר אותי לא מופתע מכך שבחרתי בהורות יחידנית. מאז ומעולם הייתי עצמאית שמקבלת לבד החלטות. כשהייתי בכיתה א' ההורים שלי נסעו לשבוע לטבריה ואני הצטרפתי אליהם באוטובוס. קבענו שניפגש בתחנה המרכזית, וכשלא ראיתי אותם, לקחתי אוטובוס עירוני ונסעתי לבד, בעיר זרה, למלון. סיפור אחד אך מייצג.
קראו עוד:
- המשפחה שלא מפחדת משינויים ועוברת דירה כל 4 שנים
- "את רק מורה, כשיהיו לך ילדים תביני"
- 22 משפטים שאסור לומר ליד הילדים
כשהייתי בת 19 אמי נפטרה, לאחר שנים של התמודדות עם מחלת ה-ALS. אבי נפטר בהיותי בת 26, כך שהתחלתי את המסע הבודד גם כך, ללא הורים. במשך שנתיים עברתי הזרעות והפריות שלא צלחו. באמצע לקחתי שנה הפסקה כדי לתת לגופי שהתפרק, לנוח. בניסיון התשיעי, נכנסתי להריון. החזירו לתוכי שלושה עוברים. בבדיקה הראשונה ראו שקיק אחד וכעבור שבוע ראו שקיק שני, ונקלטו שתיים שגדלו להיות אלה וגאיה שלי.
לחזור לבית ריק
עברתי הריון גדול כמו כל הריון לתאומים. זוכרת את עצמי לוויתנית, שוכבת על הגב ושומעת את הדופק של עצמי בעוצמות שהקשו עליי להירדם. התמודדתי לבד. כשאת יחידנית זה חלק מהסיפור. בתקופת ההפריות וההריון חזרתי לבית ריק, כשאין לי עם מי לחלוק את מה שעובר עליי, ובהמשך ללא מי שיתפעל כמוני מהבנות.
לא היו לי ציפיות. אין לי ציפיות מאנשים, לא כי אכזבו אותי אלא כי זו אני. היתרון הוא שכולם יכולים להפתיע אותי תמיד רק לטובה, וכך קרה. כשהבנות נולדו בניתוח קיסרי, גיסתי לא עזבה אותן בבית החולים עד שהתאוששתי ועזרה לי רבות ואף גרתי אצלה ואצל אחי בתשעת הימים הראשונים כי רצו לאפשר לי לישון בלילה.
לאחר שחזרתי עם הבנות הביתה, אחי השני הגיע כל ערב לעזור ולשחרר אותי לנוח ולהתרחץ. האחיינית שלי הגיעה לישון אצלנו לתקופה כי לא רציתי להישאר לבד, ומאחר ולבנותיי אין סבא וסבתא הן אומצו על ידי אמה של גיסתי. לא ציפיתי לקבל עזרה, ולכן הופתעתי והוקסמתי מהעזרה האוהבת שניתנה וניתנת לאורך כל הדרך, והיא כל כך חיונית.
ללמוד לסמוך על אחרים
במהלך כל תקופת ההפריה, ההריון והלידה לא היו לי חברות יחידניות. לא חשבתי שיש עוד אמהות כמוני. התחלתי להכיר אמהות יחידניות כשהבנות היו בנות שלוש, ורק אז הבנתי עד כמה חשוב עבורי לייצר קהילה, אפילו קטנה שמורכבת משתיים, עם מישהי שמבינה אותי עד הסוף. מבינה את הקשיים כי היא חיה את חיי.
הבנתי גם עד כמה חשוב לי לייצר עבור עצמי רשת של ביטחון. למדתי לסמוך על אחרים ולמדתי, למרות שלא היה לי פשוט, לבקש עזרה ולקבל אותה. אמרו לי לא פעם שהחיים שלי קשים. החיים שלי לא קשים. אם יש קושי אני מתמודדת איתו וממשיכה, לא נשארת שם לנצח. ואם אני מקטרת, אני מקטרת מבחירה. אני מודיעה לכולם להחזיק חזק כי קיטור הולך לבוא, משחררת וממשיכה הלאה.
כאישה עצמאית שהחליקה בטבעיות למשבצת שמסומנת על ידי אחרים כמקום בודד, יצרתי חיים מלאי שמחה ואנשים. יצרתי לעצמי משפחה בעזרת המשפחה המורחבת שלי, בעזרת חברותיי הקרובות שהן יחידניות כמוני ובעזרת שתי בנותיי. אחי אמר לי "את לא לבד יותר" והוא צדק. טוב לי ואני עטופה מכל כיוון. יש לי משפחה שנוצרה כדרך הטבע וגם כזו שיצרתי דרך הלב.
הכותבת היא אם יחידנית לתאומות בנות חמש, מדריכת הורים לתאומים בשיטת ורד בן פורת, מלווה אמהות יחידניות
איך מלבישים תאומים בו זמנית? צפו באב הנחוש:
לפנייה לכתב/ת 
