אם במשפחת אומנה: "אם יש אוכל לשלושה ילדים יש גם לארבעה"
היא גדלה בפנימיות וידעה שיום אחד תרצה לעזור לילדים ולמנוע מהם את הסבל שעברה. אחרי ששכנעה את בעלה, הם לקחו לביתם שני ילדים ומאז השתנו חייהם באופן שלא דמיינו. אם במשפחת אומנה מספרת על הנס המשפחתי שלהם
כשהייתי בת שבע, הקן החם והמרופד שבו גדלתי התנפץ לרסיסים. הורי נפטרו בפתאומיות ומכיוון שלא נמצא מי שיכול היה לטפל באחיי ובי, פוזרנו בפנימיות ברחבי הארץ. אחותי ואני נשלחנו יחד לפנימייה שכאילו יצאה מתוך ספר: מקום מאוד לא קל, שבו העמידו אותנו בכל בוקר ב"מסדר". האוכל היה בהקצבה, היו מודדים על כל פרוסה את עובי הממרח ונהגו איתנו ביד קשה. אני זוכרת איך הייתי זקוקה למילה טובה ומנחמת, ולא היה שם מי שיוכל לתת לי.
לחיות במצב של הישרדות
במשך שנים עברנו, אחותי ואני, מפנימייה לפנימייה, כשההרגשה הכבדה הזאת של החוסר המשפחתי מלווה את שתינו. אפילו בחופשות, בחגים ובשבתות לא היה לנו לאן לחזור. עם השנים, התרופף הקשר בין כל האחים שלי, שכן היינו במצב של הישרדות ולמעשה המשפחה שלי כמעט התפרקה. מה שהציל אותי מלשקוע בייאוש הייתה ההחלטה שלי לשנות את חיי ולסייע לכמה שיותר ילדים לא לזכות לאותו גורל שנפל עליי. תמיד אמרתי שאם אוכל, אקים משפחה ואהיה משפחת אומנה. אחסוך מהילדים הללו את החוויה של לגדול בפנימייה.
כשהייתי בת 30, נתקלתי במודעה בעיתון שבה חיפשו משפחות אומנה. התקשרתי והשארתי הודעה במשיבון, אפילו מבלי להתייעץ עם בעלי. כשסיפרתי לו, הוא לא בדיוק שמח. למרות שתמיד אמרתי לו שאני רוצה שנהיה משפחת אומנה, הוא לא חשב שאני רצינית, בייחוד מכיוון שהיו לנו כבר שלושה ילדים משלנו. אמרתי לו - "אם יש אוכל לשלושה ילדים, יהיה בקלות גם לארבעה!". שכנעתי אותו ועברנו את כל המבדקים.
יום אחד התקשרו ומסרו לנו שישנה ילדה שזקוקה לנו. כשהגענו לראות אותה בפעם הראשונה, נכנסה העובדת הסוציאלית ואמרה שחלה התפתחות. לא מדובר בילדה אחת אלא בשני ילדים, אחים. היא סיפרה שהם עושים הכול כדי שלא להפרידם ולאפשר להם לגדול בבית אחד. באותו רגע הלב שלי נפל. ראיתי בעיניי רוחי את עצמי ביום שבו נאלצתי לעזוב את הבית ולהיפרד מהאחים שלי, מבלי לדעת מתי אראה אותם שוב.
אולי יעניין אותך גם:
- אנורקסיה בגיל שנתיים - יש דבר כזה
ידעתי שאם לא תימצא משפחה שתסכים לקחת את שני האחים הללו ביחד, ההשלכות יהיו כבדות וילוו אותם כל חייהם. אמרתי לבעלי - "אם אתה אוהב אותי, תעשה את זה בשבילי. מבטיחה לך שאעשה הכול כדי שנצליח לעמוד במשימה". מאוד התרגשתי והתפללתי בלבי לאלוהים שהוא יסכים. הם היו בן ובת. כשנכנסנו לחדר הקטנה בת ה-4 הסתכלה עלינו בעיניים כלות. הבכור, בן 6, הביא ציורים שצייר כדי להראות לנו. מיד נמסתי ולפי המבט שהיה על פניו של בעלי, הבנתי מיד שזהו, הוא איתי בזה.
מאז אנחנו משמשים משפחת אומנה כמעט 20 שנה וקרוב ל-20 ילדים כבר היו אצלנו. עברנו עם הילדים הרבה שמחות: מסיבות בר ובת מצווה, מסיבות חינה, חתונות. עברנו גם לא מעט קשיים. שלבי ההסתגלות משותפים לכולם, ואף אחד לא פוסח על השלב הראשוני של אכילת יתר, בולמוס אכילה שככל הנראה מפצה על חסכים רגשיים קשים. לרוב הילדים שהגיעו אלינו אין בתים לחזור אליהם, וכך הם ממשיכים לבוא אלינו בשבתות ובחגים גם בבגרותם. לכולם יש את ההורים הביולוגיים שלהם. הם נשארים איתם בקשר ומכירים את המשפחות הביולוגיות שלהם.
כשמתחילים אי אפשר להפסיק
כל מה שחוויתי בחיי לימד אותי שמשפחה היא נס שהוא לא מובן מאליו. המטרה שלי הייתה לסייע לילדים הללו להתגבר על הנסיבות הלא פשוטות שפקדו אותם בגיל צעיר ולהעניק להם בית חם ואוהב. אבל האמת היא, שהם אלו שהביאו אור ושמחה למשפחה שלנו.
אני גאה עד אין קץ בילדים הביולוגיים שלי, שקיבלו את ילדי האומנה באופן הכי טבעי שיש, למדו להתחלק בכל וקראו להם מההתחלה "אחים/אחיות שלנו". בעלי ואני חווינו אתגרים לא פשוטים וכל הזמן נדהמנו מהיכולת של המשפחה שלנו להתפשר קצת, להתגמש קצת ולעמוד בהם.
הטיפול בילדים הוא כמו סם חיים. כשמתחילים אי אפשר להפסיק. אני מרגישה שאני לא נותנת כלום, רק מקבלת. יש אוכל פיזי ויש אוכל רוחני, והנתינה חזקה מהכל.
בימים אלו עמותת "אור שלום" מחפשת משפחות אומנה לכ-50 ילדים ונוער בסיכון הזקוקים לבית חם. המשפחות יעברו קורס ועובדת סוציאלית תלווה אותן לכל אורך הדרך. משפחות המעוניינות להיות משפחות אומנה מוזמנות לפנות לעמותת "אור שלום" בטלפון 03-5417000. לתרומות לעמותה - לחצו כאן
מה המשמעות של להיות משפחת אומנה? צפו במשפחת בוימן:
לפנייה לכתב/ת 
