הורים, הניחו לימי החופש של המורים והתלמידים

בזמן האחרון נראים ונשמעים "קמפיינים" המעלים על המוקד לא רק את חופשת ל"ג בעומר שנדחתה ביום, אלא גם את לוח החופשות של התלמידים ועובדי ההוראה. במקביל, כבר הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לקיצוץ חופשות "לא מוצדקות", ובפורום ועדי ההורים מציגים חדשות לבקרים את ההפסדים הנגרמים למשק כאשר הילדים בחופשה. כן, מסתבר שהפריון קודם לילדינו.

טרם נשמע קולם של התלמידים ועובדי החינוך. כמי שנמנית על אחת מאותן אוכלוסיות מושתקות, החלטתי להציג בפניכם כמה נקודות חשובות: הילדים שלנו לומדים יותר וזקוקים לחופשות, להורים בישראל אין מספיק מהן, אבל אני לא הפתרון.

עומס בכיתות ועומס חום

הנתונים מראים כי בישראל יש יותר ימי לימודים ופחות ימי חופשה מאשר במרבית המדינות המערביות. כל עולה מסקירה משווה שנערכה על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת. איך זה יכול להיות, אתם שואלים? הסיבה העיקרית היא שבניגוד לעולם הנוצרי, במערכת החינוך אצלנו לומדים שישה ימים בשבוע ולא חמישה. לדוגמה, ב־2015 היו בבתי הספר היסודיים בישראל 142 ימי חופשה (כולל שבתות), כאשר הממוצע באיחוד האירופי עמד על 183 יום - כלומר כשישה שבועות יותר מאשר בארץ הקודש.

הילדים זקוקים לחופשה(צילום: shutterstock)

תוסיפו לכך את העובדה שבישראל לומדים בין 34-40 תלמידים בכיתה, הטמפרטורות בחודשי הקיץ מתקרבות ל-40 מעלות, ישנם מעט מדי חדרי שירותים וברזיות לכל תלמיד, והרי לפניכם ההסבר המלא לצורך של התלמידים בימי חופשה. כל זה עוד לפני שנכנסנו לעומס המבחנים, הבחנים, עבודות ההגשה, שיעורי הבית ותכניות ההעשרה.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

אז למה ההורים מרגישים שהילדים בחופשה מתמשכת והם לא? המינוח המדויק נקרא "עומס חופש" - הפער בין מספר ימי החופש של הילדים (ללא שבתות וחגים) למספר ימי החופשה השנתית לעובדים על פי חוק. לפי מדד זה, מתברר שלהורים בישראל יש אפשרות לבלות עם הילדים בחופשה פחות מאשר בכל מדינה אחרת. בדנמרק, למשל, נהנים ההורים מעומס חופש של 30 יום בלבד ובצרפת מ-48 ימים. בישראל, לעומת זאת, עומד הפער על 64 ימים – השני בגובהו מבין 23 מדינות מפותחות שנסקרו.

למורים יש שעות נוספות בבית

האנשים שסופגים את חיצי הזעם בחגי ישראל ובחופש הגדול, אלה שכולכם בטוחים שמסיימים לעבוד בשעה 14:00 וזוכים ל-76 ימי חופשה הם עובדי ההוראה. אני לא מתנצלת או מרגישה צורך להגן על הסכם העבודה עליו אני חתומה, הסכם המעניק יותר ימי חופשה לצד שכר נמוך, תנאי עבודה מאתגרים ומחסור באופציות לקידום מקצועי.

מאז הכניסה להסכמי "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" עובדי ההוראה עובדים 36-40 שעות שבועיות בבית הספר, בנוסף לשעות הנוספות בבית. כלומר עובדים את אותן השעות כמו מרבית המשק. הכנת מערכי שיעור, מיפויים, תכניות עבודה, מיילים וטלפונים – כל אלו חלק מדרישות התפקיד והם מתבצעים בזמני החופשי.

בחופש הגדול, היהלום שבכתר, זה שכולם מריירים עליו ובטוחים שהוא עובר עלינו בבטלה מוחלטת, המורים בונים למעשה את השנה הבאה: מכינים ומקשטים את הגן והכיתה, משתתפים בימי היערכות, בונים תכניות עבודה, מקיימים פגישות היכרות עם הורים ותלמידים ועומלים על הכנת מערכת. במילים אחרות, משקיעים כדי שהתלמידים שלנו והילדים שלכם יחלו את השנה ברגל ימין.

עוד בנושא:

- "לא רוצה שבנותיי ישתתפו במדורת ל"ג בעומר"

- מחנכת: 'אני לא גונבת לאף הורה את ימי שישי'

- "החופש מעצבן? תתעצבנו"

הזרקור לא צריך להיות על תנאי המורים

למרות מספר ימי החופשה האטרקטיבי, היום יותר מתמיד, נמצא מקצוע ההוראה בשפל ביקוש חסר תקדים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, צפוי מחסור של כ-8,000 עובדים במערכת החינוך בשנת 2018, נתון מטריד עליו אף אחד אינו נותן את הדעת. מתברר שאין ביקוש למקצוע מורכב ושוחק, בו נדרשת היכולת להנהיג במשך 7-8 שעות ביום 35 תלמידים שלא תמיד ששים להקשיב, ובתוך כך להקנות ערכים ולפתח הרגלי למידה.

בנימה אישית, קצתי בדיון הציבורי על תנאי העבודה שלי כל שנה מחדש, באלו המתייחסים אליי כאל שמרטף ואל חופשות הילדים כאל עול שיש לבטלו. קצתי באלו המחלישים את מעמד המורה ותורמים לחוסר ההערכה כלפיו. יותר מכל, מאסתי באלו המוציאים את ההורים למאבק שמטרתו לעבוד יותר ולבלות פחות עם הילדים.

רוב ההורים כבר הפנימו שהמאבק היחיד שאנו כחברה צריכים להוביל הוא כזה שיאפשר יותר זמן איכות עם הילדים ופחות שעות במשרד. מאבק שיוצא נגד העבדות לעבודה ושם במרכז את הדבר החשוב מכל - המשפחה.

לכל הספקנים, אזכיר שרק בתקופה האחרונה הוכרז על סבסוד צהרונים, הורחבה המסגרת של "בית הספר של החופש הגדול", הצטמצם שבוע העבודה בשעה, והצעה ליישום ארבעה סופי שבוע ארוכים נמצאת בהליכי חקיקה. מתברר שדברים זזים אם רק פועלים בכיוון הנכון.

אז לכל מובילי הקמפיינים לצמצום החופשות, הניחו לחופשות שלי ושל התלמידים בשקט. במקום זאת, פעלו להרחבת זמן החופשה של העובדים בישראל, למתן פתרונות משלימים ומסובסדים בחופשות ולהכרה בטיפול בילדים כהוצאה מוכרת.

ענבל הדס, מורה לאנגלית מזה 18 שנה, מחנכת ורכזת חברתית, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך