לא שולחת את הילדים שלי היום לבית ספר
כשקרן רביב הבינה שאין היום הסעות לבית הספר בגלל שהקצו אוטובוסים לטובת הילולת ל"ג בעומר במירון, היא החליטה להשאיר את ילדיה בבית, כחלק ממחאת הורים. "זו הדרך שלי לדאוג לעתידם ולהביע תסכול עמוק על זה שאני שווה פחות"
לפני כמה שבועות בא אליי בן זוגי בפנים נפולות ואמר שהוא לא יהיה עם הילדים בחופשת ל"ג בעומר. שאלתי אותו מה קרה והוא עדכן אותי בדבר השינוי ברגע האחרון של משרד החינוך לגבי יום החופשה. במקום חופשה בל"ג (היום - יום א') זה נהפך להיות ל"ד (ב'). הוא מתכנן את נסיעותיו לחו"ל במסגרת העבודה לפי לוח החופשות השנתי, הכול בשביל לא לפספס להיות עם הילדים היקרים שלנו. ברגע האחרון החליט מישהו באבחת יד. זה כנראה לא מעניין אף אחד שאנחנו מתכננים את הזמן המשפחתי שלנו מראש.
בעלי ניסה להזיז טיסות (לא הצליח), אני הזזתי פגישות עבודה, ובדיוק כשחשבנו שהסאגה הזאת הסתיימה קיבלנו את ההודעה לפני מספר ימים, שלמעשה היום, יום החופשה המקורי, שהפך להיות יום בית ספר רגיל ויום עבודה רגיל במשק הישראלי, אין לילדים שלי איך לחזור הביתה. אין היום הסעות למסגרות החינוכיות. אין הסעות! לא הבנתם? גם אני לא. אז ביררתי. ההסעות באבן יהודה, מקום מגורינו (ובשאר הארץ) שייכות למשרד התחבורה, ומשרד התחבורה ייעד את האוטובוסים לנסיעות לחגיגות במירון.
עד כאן אין בעיה. אם אכן היה יום חופש בל"ג בעומר והיו משתמשים באוטובוסים בזמן שהילדים אינם בבתי הספר, אף אחד לא היה נפגע. אך מתברר שחופשת הילדים בבתי הספר הממלכתיים הוזזה לל"ד בעומר, יום שני. אבל רגע, מה אני קשורה לחגיגות במירון? אני גרה באבן יהודה, מאמינה ב"חיה ותן לחיות", לא פגעתי מעולם בזכויותיו של אף אחד, שמחה בשביל אלו שחוגגים, אבל למה לילדים שלי אין איך לחזור הביתה מבית הספר בזמן שאני בעבודה?
עוד בערוץ הורים:
- "לא רוצה שבנותיי ישתתפו במדורת ל"ג בעומר"
- לעשות עם הילדים משהו שלא עשיתם מעולם
מי אמור לדאוג לי ולילדיי?
למה קשרו אותי ואת חיי בצורה מעוותת לחגיגות במירון? מי הם האנשים שכה מזלזלים בזמן שלי, במשאבים שלי, בילדים שלי ובחיים שלי? מי אמור לדאוג לי? משרד החינוך יצר במו ידיו קרע וקבע מי שווה ומי לא, מי מקבל זכויות ומי לא, והתברר שאני לא מעניינת אותו, אני שווה פחות. מה שנקרא - הבנתי.
מאחר ואין לילדים שלי איך לחזור מבית הספר אז הילדים שלי לא הולכים היום לבית הספר, לא כי אני עושה דווקא, אלא כי פרקטית אני לא מתכוונת לפרפר פעם נוספת ולמצוא עוד פתרון. אני לא מתכוונת לפרפר הורים אחרים ולחשוב על רעיונות יצירתיים.
הנהגת ההורים המופלאה באבן יהודה החליטה להקים צעקה, ולמעשה שלושה בתי ספר שובתים היום כאות מחאה על המצב האבסורדי הזה (השבתה מצד ההורים).
אני לא מתעסקת בפוליטיקה. אני לא מתעסקת בבעיות ברומו של עולם, אלא רק דואגת לקן המשפחתי שלי ודואגת שילדיי ייסעו ויחזרו בשלום מבית הספר. אז היום הם בבית. זאת הדרך שלי לדאוג לשלומם, לדאוג לעתידם ולהביע תסכול עמוק על זה שמסתבר שאני שווה פחות.
הכותבת היא אימא לשלושה ילדים, בעלת סטארט-אפ ופעילה חברתית למען נשים, משפחות וילדים
לפנייה לכתב/ת 
