אל תשאלו את הילד אם הוא רוצה להתקלח

כל יום אותו סיפור: מגיעה שעת המקלחת של הילד, ואנו שואלים את עצמנו - למה כל דבר צריך לבקש ממנו עשר פעמים? הוא מתחצף, מתעלם ולא מוכן לשתף פעולה. לילדים קשה מאוד לדחות סיפוקים וזמן הפנאי שלהם נתפס בעיניהם כזמן אינסופי, לכן כשאנו מבקשים מהם ללכת להתקלח בדיוק בזמן שהם צופים בטלוויזיה, קשה להם להפסיק את הפעילות האהובה עליהם כל כך.

אז לוותר להם? ממש לא. אנחנו מוותרים להם הרבה פעמים כשהם מסרבים לבקשתנו. אנו יודעים כי התעקשות מצדנו תגרור אחריה תגובות שאינן נעימות לנו, כמו כעס, התקף זעם או בכי חזק. להורים קשה לראות את ההתנהגויות האלה ולכן בהרבה מן המקרים הם בוחרים לוותר לילד. הרבה פעמים מתנהל בין ההורה לילד "משא ומתן" והשעון ממשיך לתקתק, הזמן עובר בינתיים, זמן של דיבורים ולפעמים איומים, זמן שמצליח לדחות את המטלה והילד ממשיך לשבת על הספה ולראות את התוכנית האהובה.

זמן מיותר של דיבורים ואיומים(צילום: shutterstock)

דמיינו סיטואציה שבה ההורה מבקש מהילד להניח את הכלים בכיור ובדיוק באותו זמן הילד משחק במחשב. ההורה יודע כי אם יחזור על בקשתו, הילד יבכה ותיפתח חזית מלחמה בבית, והוא מעדיף פשוט לשים את הכלים בכיור עצמו, שזה, אגב, יותר מהיר והרבה יותר נקי. הילד לומד שכדאי לו לסרב כי בכל פעם שהוא מסרב דוחים או מבטלים את המטלה שלו.

חשוב לדעת שבדרך כלל לא מדובר בסירוב נקודתי סביב עניין המקלחת. הסירוב מופיע בסיטואציות נוספות במהלך היום, כמו צחצוח שיניים או הכנת שעורים, ולכן כדי להגביר שיתוף פעולה חשוב לטפל בשורש הבעיה ולא רק ברוטינה מסוימת.

קראו עוד:

- ללא רעשי רקע: לגדל ילדות שמאמינות בעצמן

- הסיבה שהילד ממשיך להתווכח אתכם

- למצוא את האיזון בהורות

כיצד נגרום לילדנו לשתף פעולה?

1. בחירה משותפת של ארגון הזמן

שבו עם ילדכם ושוחחו איתו. הסבירו לו שיש דברים שחייבים לעשות במהלך היום, כמו לצחצח שיניים או להתקלח. על מנת לגייס אותו לשיתוף פעולה חשוב שהוא יבין למה זה חשוב - למשל שמירה על היגיינה או בריאות השיניים.

אפשרו לילד לבחור מהו הזמן המתאים לו לבצע את הפעולה. אולי הוא מעדיף להתקלח מיד עם הגעתו מבית הספר – או דווקא לפני השינה. כאשר הילד מרגיש שהוא בוחר, הוא מרגיש שליטה על המצב ובכך מפחית את הצורך שלו במאבק.

2. הקפידו לנסח את הבקשה כהוראה

הימנעו מהשאלה "אתה רוצה להתקלח?", הפסיקו לשאול שאלות. הילדים שלנו יודעים שכששואלים אותם הם יכולים לבחור מה לענות ושיש להם זכות בחירה. לדוגמה: "מיטלי, את מוכנה לשים את הכלים בכיור?" מיטל מרגישה במקרה זה ששואלים אותה ולכן היא רשאית לסרב. יש להקפיד לנסח את ההוראה בלי סימן שאלה: "מיטל, שימי בבקשה את הכלים בכיור". הקפידו לא לצעוק ואמרו את ההוראה מקרוב.

אם אתם יודעים שהילד יתקשה להפסיק את הצפייה בטלוויזיה או את המשחק עם חבר, אמרו לו מראש: "כשהתוכנית תסתיים אתה תלך להתקלח". הכנה שכזו תסייע לו לדעת שזה מה שמצופה ממנו לעשות. בכל זאת, לא בטוח שהוא ישתף פעולה, ולכן עליכם להיות נוכחים בסביבה ולוודא עם סיום התוכנית שהוא אכן הולך להתקלח.

4. לא ביצע - אין גישה לפעילות אהובה

אם הילד מתעלם מכם, ממשיך בפעילות שהוא עוסק ומסרב לשתף פעולה, עליכם למנוע ממנו גישה לפעילויות אהובות עד שישתף פעולה. הילד ממשיך לצפות בטלוויזיה ולא מוכן ללכת להתקלח? כבו את הטלוויזיה עד שיתקלח. כך הוא יבין שלמילים שלכם יש משמעות ולא תמצאו את עצמכם מבקשים עשר פעמים.

יהיו קצת התנגדויות בדרך, אבל כמו תמיד - בעקביות ובהתמדה שלכם, ההורים, ובחיזוק של הילד כשהוא משתף פעולה, תגיעו לדרך המלך ותיפרדו מהסרבנות של הילד.

הכותבת היא מנתחת התנהגות ומדריכת הורים וצוותי חינוך