הרטבת לילה בגיל מאוחר: "פחדתי לישון אצל חברות"
הם נמנעים מלישון אצל חברים כדי שלא יברח להם, לחוצים לצאת לטיולים כיתתיים ומרגישים בושה וחוסר ביטחון. מה עושים כשהילד סובל מהרטבת לילה בגיל מאוחר ואיך אפשר לעזור לו? הורים ומומחים מסבירים
כשמאיה (השם המלא שמור במערכת) עלתה לכיתה א', הייתה לה הסתגלות קשה עם הרבה חרדות ופחדים, והיא החלה להרטיב בלילות, אחרי שנגמלה כבר בגיל שנתיים וחצי. "לפעמיים היא הייתה מרטיבה אפילו פעמיים בלילה, ככה במשך שנה וחצי", מספרת ג', אמה של מאיה.
"זו הייתה תקופה לא פשוטה, הריח נדבק לשמיכת החורף ולא פשוט לכבס, צריך לקום באמצע הלילה, לעזור לה להתקלח ולהחליף מצעים. היו פעמים שכלל לא הרגישה שהרטיבה והייתה ישנה ככה עד הבוקר. לא נעים".
כ-10-5 אחוזים מהילדים מעל גיל שבע סובלים מהרטבת לילה אבל בדרך כלל לא ההורים ולא הילדים מדברים על התופעה, בעיקר בגלל בושה ומבוכה, ופשוט מקווים שהיא תחלוף.
"אחרי חודש וחצי הבנתי שיש בעיה והלכתי לפסיכולוגית", משתפת ג'. "היא אמרה שהילדה צועקת הצילו. פניתי ליועצת בית הספר, עירבתי את המורה ובמקביל עשיתי הכול כדי לחזק ולהעצים אותה. ההרטבות פסקו מעצמן למשך תקופה ארוכה, אך חזרו שוב כעבור מספר שנים כשמאיה הייתה בכיתה י'.
"השתדלתי לא לתת לזה במה. אם קמה רטובה, מיהרתי לעזור לה להתקלח ולהמשיך לישון. היא סירבה ללכת לישון אצל חברות, אם בכל זאת ישנה אצל חברה, הייתה דרוכה כל לילה ומרוב לחץ לא ישנה טוב. אני דאגתי לשתף מאחורי הגב את האימא, שתדע להיערך מראש עם סדין מיוחד".
איך התמודדת בפעם השנייה?
"פגשתי כמה אימהות שספרו שניסו סוגי טיפולים שונים שלא עזרו, שיתפו שההרטבות חלפו כשהחרדה חלפה. הבנתי שאני לא לבד, שזה קורה גם בבתים אחרים. עשיתי הכול כדי לחזק, לא כעסתי עליה, נתתי לה תחושה שזה יעבור ועובדה שהיא לא בכתה כשזה קרה ולא עשתה עניין. העצמתי אותה ככל הניתן, ואכן ההרטבות עברו מעצמן". להורים שנמצאים בסיטואציה דומה היא מייעצת לא לעשות דרמה ולא לכעוס, לחזק כמה שאפשר את הילד ולערב גורמים מקצועיים.
"אני זוכרת את ההרטבות שלי בלילה כעובדה מוגמרת, משהו שתמיד היה שם", מספרת טלי (השם המלא שמור במערכת). "אני לא זוכרת שדיברו על זה בבית ולא זוכרת שטיפלו בזה. ההרטבות היו חלק מהשגרה. נהגתי להרטיב בכל לילה כמעט. הייתי קמה, מתקלחת, מחליפה סדין ומאווררת את המזרן. ההורים הקפידו שאלך לשירותים לפני השינה, בדיוק כמו שאני עושה עם הבת שלי, אבל היא בת חמש ואני הייתי אז כבר גדולה יחסית. זה אומנם היה פחות שכיח ככל שהתבגרתי, אבל ההרטבות נמשכו עד גיל 16 בערך".
איך הרגשת?
"בעיקר חוסר ביטחון ללכת לישון אצל חברות, ואם הלכתי, היה לחץ, פחדתי שיברח לי בשינה, לכן השתדלתי לישון אצל קרובי משפחה בלבד. אף אחד לא ידע, חוץ מחברה אחת שמאוד רצתה שאשן אצלה. הייתי צריכה להסביר למה זה לא אפשרי וסמכתי עליה שלא תפיץ בבית ספר. הייתי בכיתה ה' בערך. זו תחושה של חוסר ביטחון ובעיקר חוסר עצמאות, אני לא יכולה לעשות דברים שילדים אחרים עושים".
מטיולים שנתיים לא נמנעה, השתדלה לא להגביל את עצמה, אבל פעם אחת ברח שתן בלילה בשק שינה והיא עשתה הכול כדי לא לעורר חשד, לכסות את הריח והחזירה את שק השינה מגולגל הביתה בתקווה שלא ישימו לב".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים שלנו
את זוכרת את הפעם הראשונה שקמת יבשה?
"לא משום שלא התייחסתי כשחלף, כמו שלא התייחסתי כשהיה. זה פשוט היה שם, חלק מהחיים שלי". להורים היא מייעצת להקפיד ולשים לב, לדעת שיש שלב שבו הרטבת לילה אמורה להפסיק לקרות. לא להיות היסטריים, שכן התעסקות יתר עלולה לפגוע בביטחון וליצור את הפעולה ההפוכה. מצד שני כן להיות עם היד על הדופק, לא להתעלם מכיוון שהרטבת לילה פוגעת באיכות החיים, בדיוק כמו שהיא עושה כיום עם בתה - "היא נגמלה בגיל שנתיים ולאחרונה היו פספוסים. בן הזוג שלי חשש שאולי זה בגלל שגם אני הרטבתי בגילה. ימים יגידו, אבל אני מקווה שלא".
ישנם גורמי סיכון שונים המשפיעים על הרטבה לילה, מסביר פרופסור ליבנה. "הראשון הוא מרכיב הגנטיקה - אח בכור או מישהו במשפחה אשר הרטיב עד גיל מאוחר. התופעה שכיחה אצל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. תופעת ההרטבה יכולה להופיע אצל ילדים עם בעיות בדרכי הנשימה העליוניות כגון: שקד שלישית או ילדים הנוחרים בזמן שינה. בנוסף, ילדים שישנים חזק וקשה להעיר אותם, ילדים עם נפח שלפוחית קטן יחסית או ילדים עם בעיה בעצירות שכן זו אותו עיצבוב של מערכת העיכול התחתונה והשתן".
מתי כדאי לפנות לטיפול?
"מומלץ לפנות לטיפול כאשר הילד הגיע לגיל חמש, ממשיך להרטיב בלילה והתופעה מפריעה לו. אם הילד אינו בשל, הטיפול לא יהיה יעיל ולכן גם אם המשפחה תרתם לתהליך, מומלץ להמתין עד לבגרותו, כדי שישתף פעולה והטיפול יצליח.
"אין צורך בהערכות מיוחדת לפני התחלת הטיפול. רופא הילדים יבצע בדיקת שתן, יבחין האם מדובר בהפרעה ראשונית או משנית והאם ישנם מרכיבים התנהגותיים המצריכים טיפול משלים. לאחר ראיית התמונה בכללותה, יציע את דרכי הטיפול המתאימים ביותר".
אילו טיפולים קיימים היום?
"בין אם זו תופעה ראשונית או משנית, בתופעת ההרטבה הלילית ניתן לטפל בדרכים רבות. אחת מהן היא הכנת טבלה מסודרת שתכיל משטר שתייה. הילד יתבקש למלא טבלאות כשקם בבוקר, האם קם יבש או רטוב. חשוב שהילד יבין מה מותר לשתות, מתי ומה אסור. ישנם משקאות המכילים קפאין כמו תה או שוקו אשר מגבירים ייצור שתן, לכן מומלץ להימנע משתייתם לפני השינה. ההמלצה היא לשתות כשעה לכל המאוחר לפני השינה וכמובן לא לשתות במהלך הלילה.
"דרך נוספת העוזרת לדיכוי רפלקס התכווצות השלפוחית היא פעמונית מצלצלת או רוטטת שמטרתה להסב את תשומת ליבו של הילד על ההרטבה. בנוסף, ניתן לטפל באמצעות תרופה שלוקחים בבליעה או מתחת ללשון. התרופה מכילה הורמון שתפקידו לגרום לייצור מופחת של שתן במהלך הלילה. את התרופה לוקחים כל לילה, כשעה לפני השינה. אם רואים שיפור, ניתן להפחית במינון כעבור שבועיים וכך באופן הדרגתי עד לסיום".
פרופ' ליבנה מציין כי בכל הטיפולים ההרטבה לא נעלמת מיד. מדובר בתהליך של כשלושה חודשים, ושיתוף פעולה של הילד חיוני להצלחת הטיפול.
"כאשר הילד כבר היה גמול לחלוטין וחזר להרטיב, סביר כי מעורבים היבטים נפשיים שכן הוא רכש את מיומנות ויכולת האיפוק ולכן לא הגיוני שחזר להרטיב ללא סיבה, בדיוק כמו שהוא לא יכול לשכוח ללכת, גם כאשר ההרטבה נובעת מהיבט פיזיולוגי, היבטים נפשיים או רגשיים יכולים לשמר או להחריף את הבעיה".
מה יכולות להיות השפעות התנהגויות?
"ההשפעות עשויות להיות מגוונות. יכולות להיות סיבות שונות אצל ילדים שונים או יותר מסיבה אחת אצל ילד מסוים. חרדה של ילד היא אחד המרכיבים, דינמיקה רגשית עם ההורים בבית היא גורם נוסף שעלול להשפיע על הרטבה בלילה. מתח בין ההורים או תינוק חדש שנולד, הילד הופך את ההרטבה לאמצעי תקשורת עם ההורים, לשמור על המקום שלו בבית, או לחילופין - ההרטבה מגייסת את ההורים לפעול יחד למשימה משותפת.
"חרדה יכולה אף לנבוע מקשיים חברתיים ומתעצמים קונפליקטים חברתיים כשהילד מרטיב בלילה, מכיוון שהוא נמנע לישון אצל חברים, מרגיש שונה מהם, ואז נוצרת עוד בעיה חברתית המושפעת ומתחזקת בעקבות ההרטבה. הוא חווה מצוקה חברתית שפוגעת עוד יותר בדימוי העצמי ונוצר קשר מעגלי.
"אבל לא רק הילדים חשים בושה וחוסר ביטחון, גם ההורים מתמודדים עם התופעה. הורים רבים עלולים לחוש כעס, בושה ('איך הילד שלי כל כך מוצלח וחכם אבל הוא לא מצליח להתאפק בלילה?'). הם עלולים לחשוב שהוא עושה זאת בכוונה. חשוב שההורים יכילו את הכעס, לא יאשימו את הילד ובוודאי שלא ישפילו אותו. לכן מומלץ כי טיפול בהרטבה יערב עבודה עם הילד ועם ההורה. על ההורים חל תפקיד חשוב בהתמודדות עם הרגשות וחיזוק הילד. החיזוקים המילוליים הם המשמעותיים ביותר עבור הילד. גאווה על המאמץ ולא על התוצאה, לחגוג כל הצלחה וכל השתדלות".
לפנייה לכתב/ת 
