ההיריון החרדתי שלי אחרי לידה שקטה

היריון לאחר אובדן הוא היריון חרדתי - כי בכל יום קופצת לפחות פעם אחת המחשבה שאולי מחר הכול ייגמר. זה היריון שבו על כל פיפס את קופצת למוקד או למיון, בלי להסס, ומזכירה לעצמך שבפעם הקודמת היססת וחיכית, וכשהגעת כבר היה מאוחר מדי.

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו בכל ביקור כזה במיון את מוצאת עצמך חצי מתנצלת על ההיסטריה ומסבירה מה עבר עלייך בהיריון הקודם.

"כבר אין את אותה תמימות שהייתה"(צילום: יהודית הופמן)

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו את שונאת את השלב ששואלים אותך במרפאה כמה לידות עברת וכמה ילדים יש לך בבית, ושנייה אחרי שאת עונה את רואה את האחות חושבת לרגע ופתאום מבינה שהיו שלוש לידות ובבית יש שני ילדים ואחד חסר.

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו לא משנה לך כבר אם יש לך בבטן בן או בת, את רק רוצה לסיים אותו בידיים מלאות ועם תינוק בריא - כל השאר זה בונוס.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו את כל הזמן הולכת לבדיקות ובכל פעם מחדש מתעורר הפחד הזה לפני הבדיקה שהנה, עכשיו יגלו משהו נורא ואיום. דבר ראשון את מחפשת לראות את הדופק של העובר, לוודא שהוא חי (במיוחד במחצית הראשונה, לפני שמרגישים תנועות מובחנות), ורק אז את נושמת טיפה ומחכה בסבלנות להמשך הבדיקה, בחשש ובחרדה שמשהו ישתבש.

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו כמעט בכל בדיקה את שומעת את המשפט "ברק לא מכה פעמיים", שאומר הרופא בניסיון להרגיע אותך, ובלב את חושבת על החברות היקרות מקבוצת התמיכה שזה קרה להן פעמיים ומתפללת שזה לא יקרה לך.

ההיריון של רות אופק. "כל הזמן הולכת לבדיקות(צילום: אלבום פרטי)

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו את חוששת להיקשר לתינוק שרוקד לך בבטן, שחלילה לא תתאכזבי שוב, ומצד שני לא יכולה שלא להיקשר, בידיעה שיש לך בן אדם בבטן שרק מחכה להבשיל כדי להגיע לעולם ולהביא אושר למשפחתו.

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו את רק סופרת את הזמן שנותר עד שיסתיים בסוף הטוב, ומחלקת אותו טיפין טיפין, משבוע לשבוע, מבדיקה לבדיקה, בייבי סטפס, עד שתוכלי לדמיין את עצמך בכלל מגיעה לשלב הלידה.

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו לא משנה כמה תתאמצי - את לא מסוגלת לדמיין את עצמך מחזיקה תינוק בסופו. זה כבר לא מגיע באופן טבעי. נקרא לזה מנגנון הגנה.

קראו עוד:

"לא נתנו לי להיות נוכחת בלוויית בתי התינוקת"

"נאלצתי לעבור לידה שקטה ולחזור לעבודה"

לידה שקטה: אימהות שכולות מלידה

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו את לא יודעת מתי לבשר לילדים בבית שיש תינוק בבטן שלך ואיך להסביר בעדינות שמה שקרה בעבר לא אמור לקרות הפעם, ומצד שני, את פוחדת שזה יקרה שוב ומה תגידי לילדים אם... ובתוך האיזון העדין הזה את נותנת לילדים להרגיש את התינוק בועט ובלב את מתה מפחד שלא תהרסי את נפשם העדינה בפעם השנייה.

היריון אחרי אובדן הוא היריון שבו מצד אחד את מלטפת את הבטן ומרגישה את התינוק רוקד ומצד שני חושבת על התינוק שאיבדת ושלא זכית לגדל. הכול כל כך דומה - ושונה.

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו את לא יכולה שלא להשוות להיריון שלפניו ולא יכולה להימנע מהמחשבה שאלמלא האובדן - ייתכן שלא היה בכלל ההיריון הזה והילד הזה. מחשבה קשה ונוראית בפני עצמה.

היריון אחרי אובדן זה היריון קשה, טעון רגשית וכזה שזז כל כך לאט, עד שאת חושבת שהוא לעולם לא יסתיים.

היריון אחרי אובדן זה היריון שבו את מוצאת עצמך מסבירה פעם אחר פעם לאנשים שהילד הזה שאת נושאת ברחמך עכשיו אינו מחליף את זה שאיבדת, שתמיד תתגעגעי אליו - ללא קשר לאהבה שלך ולנחת שלך מהילדים שבבית, ושלא מדובר ב"פיצוי" כי כל ילד הוא עולם ומלואו ועומד בפני עצמו.

ובכל זאת, היריון אחרי אובדן הוא היריון שבו את מנסה להיות אופטימית, לחשוב שהתלאות שעברת מאחורייך ושעכשיו הגיע תורך לקבל את שחלמת עליו כל כך. זה היריון מלא בתקווה להתחלה חדשה, לחוויה מתקנת ולסוף טוב.

הכותבת היא אחת ממייסדות וממנהלות עמותת "חיבוק בשקט ", חוותה לידה שקטה לפני ארבע שנים ובימים אלה מתמודדת עם ההיריון שאחרי האובדן