אב לתאומים מלמד אותם להביע רגשות
כשרוי קוריטשונר, אב לתאומים בני שלוש, שם לב שהם לא מדברים על רגשותיהם, הוא החליט ללמד אותם איך לבטא את מה שעובר עליהם. "מבוגרים מתביישים להביע רגש, חוששים ממה שתגיד הסביבה ומסתירים את הדמעות כי 'גברים לא בוכים', אבל ילדים הרבה יותר אותנטיים"
לאחרונה שמתי לב כשאני אוסף את הילדים מהגן, אני שואל אותם בדרך הביתה איך עבר עליהם היום והם מספרים לי לדוגמה שהם שיחקו הרבה עם ילד מסוים או שאיזה ילד זרק עליהם חול, ואני שואל אותם עוד שאלות אבל לא כל כך שואל לגבי הרגשות שלהם כשזה קרה, כמו למשל - "נעלבתם?", "כעסתם?", או "איך הגבתם?"
מעבר לזה שאני רוצה שהילדים שלי ירצו לספר לי הכול, אני רוצה שהם יבינו מה הם מרגישים, ידעו לבטא את הרגשות שלהם ויסמכו על הרגשות שלהם, לכן אני צריך יותר ללמד אותם לדבר על רגשות ולשתף אותם ברגשות שהיו לי במשך היום.
אני חושב הרבה לאחרונה איך אלמד אותם לבטא רגשות ולדבר על רגשות, איך להסביר להם מה זאת אהבה או שאפשר לכעוס בכל מיני דרכים מלבד להרביץ. אם אנחנו רוצים לגדל ילדים שיהיו בטוחים במה שהם מרגישים, יפעלו על פי הלב שלהם, הרגש שלהם והמצפן הפנימי שלהם, אנחנו צריכים ללמד אותם לבטא רגשות, לדבר על מה שהם מרגישים ולפתח שיחה על רגשות כל הזמן.
מבוגרים הרבה פעמים מדחיקים את הרגשות שלהם, פועלים יותר על פי השכל ולא על פי הרגש, מתביישים לבטא רגש, חוששים ממה שתגיד הסביבה, מסתירים את הדמעות כי גברים לא בוכים או שבכי מצביע על חולשה ולא מאפשרים לעצמם להיות שמחים מדי כדי לא להתאכזב.
לטורים הקודמים:
- כשהאבא טבעוני והילדים רוצים עוגת שוקולד
- אב לתאומים: "מרוסק על הספה בתשע בערב"
- נפרד מהילדים בגן ומנסה להסתיר את הדמעות
ילדים הם הרבה יותר אותנטיים, הם מתנהגים בדיוק כפי שהם מרגישים. כשהם עצובים הם בוכים, כשהם שמחים הם צוחקים וכשהם אוהבים הם מחבקים, אך לא תמיד יודעים להסביר למה הם מרגישים ככה. לפעמים הם מתנהגים באימפולסיביות, לדוגמה כשהם כועסים הם נושכים או מרביצים.
כשהם מתבגרים הם מתחילים להדחיק רגשות, מתביישים לבטא אותם או לדבר עליהם, ממש כמו המבוגרים. הרי כשהראש והרגש נמצאים באיזון אנשים נוטים להיות מאושרים, מרוצים ורגועים יותר, ולשם רובינו שואפים - להיות מאושרים ולגדל ילדים מאושרים.
השיטות שניתן להפעיל כדי לעודד ילדים להביע את רגשותיהם הן רבות ונבדלות זו מזו באמצעיהן ובגילאים שלהן הן מותאמות. יש דרכים המעודדות התמודדות עם אירועים מלחיצים ומפחידים ואחרות שמסייעות להתמודד עם השלכות הלחץ והפחד. מה שמיוחד בכל העבודה עם ילדים על רגשות זה השימוש בדימיון - אחד הכלים הכי משמעותיים להתפתחות גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים.
לשחק בבובות
אחד הכלים שילדים מאוד מתחברים אליו והוא כלי מצוין להבעת רגשות הוא משחקי בובות. משחקים אלה מסייעים לילדים להביע ולפרוק רגשות על ידי העברתם לגורם שלישי - הבובה. כך ניתנת להם הזדמנות להזדהות עם הבובה שיכולה להביע רגשות "שליליים", שהם נרתעים מלהביע בעצמם, או להתנהג בדרכים שאינן מקובלות בדרך כלל.
הם יכולים להביע כעס דרך הבובה, להכות להפחיד ולאיים. חשוב, עם זאת, לעודד את הילדים לכלול גם את רגשותיהם ה"חיוביים" במשחקים אלה. דוגמה למשחק בובות להבעת רגשות - מציעים לילד סיטואציה שכוללת אלמנט של קונפליקט בין שתי הדמויות שהבובות מייצגות, ומבקשים ממנו להציע דרכים לפיתרון הבעיה.
לאחר מכן מדברים על היתרונות ועל החסרונות של הפתרונות המוצעים. ממשיכים את המשחק בין שתי הדמויות לפי הפיתרון הנבחר, ושואלים את הילד כיצד סיטואציה זו מתקשרת למצבים שהוא חווה בסביבתו. לבסוף מעודדים אותו לביים את הסיטואציות שהועלו, בעזרת שתי הבובות.
משחק תפקידים
כלי נוסף הוא משחקי תפקידים. משחקים אלה מאפשרים לילדים לחוות את האירועים המפחידים בסביבה בטוחה, להעמיד פנים שהם מישהו אחר, לנסות למצוא פתרונות לבעיות, ולהפוך את גורמי הלחץ והפחד למשהו שהם יכולים לשלוט בו. רצוי להצטייד באביזרים שיסייעו לילדים לגלם דמויות שונות (באמצעות תלבושות, תחפושות וחפצים בעלי משמעות סמלית).
ילדים מאוד אוהבים לצייר ואפשר להשתמש גם בציור כאמצעי לדרבן ילדים להביע את רגשותיהם ולפתח שיחה סביב הציור שצויר. אפשר לתת להם לצייר כל מה שעולה על רוחם או להציע נושא ספציפי. וכמובן שאחת הדרכים היא שיחה עם הילד. גם להורה זו יכולה להיות דרך טובה להביע את רגשותיו ולספר לילד מה הוא עצמו מרגיש או הרגיש בכל מיני מצבים.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
שנת 2018 החלה, והחלטתי שזה זמן טוב לשים את הדגש בבית על רגשות, לדבר על רגשות וללמד את הילדים איך להביע רגשות. זה בסדר לכעוס ואפשר כשכועסים ללכת לפוף ולתת כמה אגרופים כדי להירגע וכשעצובים אז זה בסדר לבכות ולהיות קצת בשקט לבד או לחילופין לבקש חיבוק של עידוד מאבא, וכששמחים אז פשוט לשמוח, לשיר, לרקוד מבלי לחשוש מה יחשבו עליהם.
לתת לרגש ביטוי ולא להדחיק אותו, לתת לעצמנו להרגיש, גם אם הרגש לא נעים כל כך באותו רגע. כשאנחנו נותנים לעצמנו לחוש את הרגש עצמו בלי כל הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו סביב אותו רגש אז אפשר גם לשחרר את אותו רגש באמת, ואת זה אני רוצה ללמד את הילדים שלי.
רוי קוריטשונר הוא אב לתאומים בני שנתיים וחצי, מטפל הוליסטי, מנחה סדנאות ומעביר הרצאות על סיפור חייו
לפנייה לכתב/ת 
