הורים, השינוי שיעשה לכם חיים קלים יותר
"ההורות היא אולי התחום שיש בו הכי הרבה כללים שאנחנו מצופים לאמץ כדי להיות הורים 'טובים'. כללים שמי שגיבש אותם כלל לא הכיר את הילד שלנו ואת מה שנכון לו". הפסיכולוגית אסנת גרתי בטור חדש על הורות עם מחשבה ולא על אוטומט
בואו ניצור מהפכה שבה הורים מצליחים לפתור בבית את רוב הבעיות של הילדים שלהם. בואו ניצור מהפכה שבה הורים יודעים לקרוא את ההתנהגות של הילד שלהם ולהבין מה הוא צריך כי יש להם את הכלים לחשיבה, ניתוח ופעולה מתאימה לשיפור המצב. למה זאת מהפכה? כי ההורות היא אולי התחום שיש בו הכי הרבה אקסיומות וכללים, ומצופה מאיתנו, בהיותנו הורים נורמטיביים, שנאמץ אותם. אלה כללים שמי שגיבש אותם כלל לא הכיר את הילד הספציפי שלנו ואת מה שנכון ומתאים לו.
הרגעים הכי קשים שלי כאם צעירה לבני הראשון היו אלה שעמדתי בהם מול גננות או מטפלות, מבוגרות ממני וסמכותיות, שנזפו בי או הסבירו לי מה ואיך נכון לעשות. הרגשתי שאני מכירה הכי טוב את הילד שלי, יודעת לרוב מה הוא צריך, אבל כמעט תמיד לא הצלחתי להסביר להן במילים את מה שהרגשתי.
קשה לעמוד מול מישהו שלא מטיל ספק באמת שלו או שבטוח שהוא מבין שאתה כהורה עושה כרגע טעות איומה ובלתי הפיכה. כל כך הרבה פעמים חיפשתי את הדמות החינוכית שתקשיב לי, תכיל אותי כשקשה לי באימהותי ותקבל בפתיחות את דעותיי. יש דמויות כאלה, ללא ספק, ואם יצא לכם לפגוש בהן כשהייתם הורים צעירים ולא מנוסים, התמזל מזלכם.
אך בין דמות מעוררת השראה שפגשתי לעיתים רחוקות לבין גננות סמכותיות ויודעות כל (שפגשתי כל בוקר) - מצאתי את עצמי לא פעם עושה דברים שידעתי שאינם נכונים עבור הילד שלי רק כי רציתי להראות שאני אימא נורמלית שמיישרת קו עם מה שמקובל. מצאתי את עצמי מאבדת את החופש הפנימי שלי ליצור ולחשוב את ההורות שלי כמו שאני רוצה ומבינה.
מה מתאים לילד שלכם?
המסע המקצועי והאישי שלי, שארך שנים, היה למצוא את החופש שלי, את האיזונים הנכונים לי בהורות, בלי להרגיש אימא לא טובה, בלי להרגיש שאחרים יודעים טוב ממני מה נכון עבורי ועבור הילד שלי, בלי לפחד ולהילחץ כשאני מקבלת החלטות בהתאם למה שהרגשתי.
עד היום, כשאני פסיכולוגית ילדים מנוסה ואם לשלושה, יש זיכרונות שמעוררים בי עצב או רצון לבכות. אתם מכירים בוודאי את ההרגשה של הפרידה מהילד שלכם בגן כשהוא בוכה בכי תמרורים, אוחז בבגד שלכם ונאבק כמעט עד אובדן הכרה בדרישה הבלתי-נתפסת (מבחינתו) להישאר לבד בגן. אתם מכירים ודאי את האמירה הפסקנית של הגננות שפרידה צריכה להיות קצרה ועניינית ושאם "מושכים" את הפרידות זה לא מאפשר לילד להסתגל. אתם מכירים ודאי את המאמרים להורים שמפוזרים ברשת על "איך עושים פרידה נכונה".
קראו עוד:
הפיתרון לכל הציורים שהילדים מביאים מהגן
5 עצות שיעזרו לילדים להיות אמיצים יותר
ואז הילד פתאום אמר - "בא לי למות"
במהפכה שלנו תקבלו לגיטימציה לחשוב בעצמכם מה נכון לילד שלכם, מה מתאים לסגנון שלכם. אולי אתם לא מאמינים בפרידות חדות, אולי אתם רוצים לשבת עם הילד שלכם חצי שעה בגן ולשחק איתו גם אם זה לא נוח לגננת ולא מתאים לתפיסת העולם שלה. אולי אתם מרגישים שאם תשבו איתו קצת, תחבקו ותשחקו, זה יבנה לו בהדרגה אמון במבוגרים וחוסן פנימי שיעזרו לו. אולי אתם מבינים שגם אם הוא יבכה אחרי שתלכו, כיוון שעשיתם את הדברים כמו שאתם מאמינים, זה יעשה טוב לשניכם. ואולי דווקא פרידות חדות מתאימות לכם, כי אתם אנשים מאוד ענייניים ומכווני פעולה, וכי זה עובד טוב עבורכם ועבור הילד שלכם.
אפשר לחשוב אחרת
במהפכה שלנו יהיו להורים הרבה חופש וגם כלים לחשיבה וניתוח שיוכלו להפעיל באופן עצמאי כשירצו. הורים יפסיקו בהדרגה להקשיב אוטומטית לאקסיומות בהורות ולאמירות כלליות כמו "גבולות זה מאוד חשוב" או "כשנפרדים מהילד בגן הפרידה צריכה להיות קצרה" או "ילדים חייבים לישון מגיל אפס במיטה שלהם". נחשוב בעצמנו מה הילד שלנו צריך בכל שלב ואיך אנחנו יכולים לעזור לו. נהיה חופשיים לשנות גישות ודרכי פעולה לפי האישיות של כל אחד מילדינו ובהתאם לתקופה הספציפית שבה הוא נמצא.
טוב, לא נפטר את הפסיכולוגים ויועצי ההורות, חלילה, כי אז אהיה גם אני מובטלת. לא נפסיק לקרוא מאמרי הורות באינטרנט בשעות מאוחרות בלילה, כי זה מלחיץ אותנו בדיוק במידה הנכונה בשביל להתחיל לפעול. אבל נשתמש בהם כדי לרכוש כלים בסיסיים שנוכל להפעיל באופן עצמאי, בהפעלת חשיבה ביקורתית ומתוך היכרות אישית עם הילד הייחודי שלנו.
ניעזר במומחים כשנדרשת הבנה ברבדים העמוקים יותר, כשאנחנו נתקלים בנקודות עיוורות ולא מצליחים לחשוב ולשנות. לא נשתכנע להפחדות שאומרות שאם לא נפעל כמקובל הילד שלנו לא יתפתח באופן תקין, או את ההתייחסות הקטסטרופלית לכל התנהגות של הילד או שלנו שסוטה ממה שרגיל. נלמד להיות סלחנים ולקבל את עצמנו ואת הילד שלנו גם כשאנחנו לא בתקופה הכי זוהרת שלנו.
עיוורון הורי
בכל עיר יש גנים ובתי ספר שנחשבים ל"מעולים", מורות מסוימות שהורים מהללים ואומרים שהן "מדהימות" וחוגים שהם פשוט "חובה" לכל ילד. האומנם? פעמים אין-ספור התפתיתי כאם צעירה להקשיב להמלצות מאימהות נחרצות ויודעות-כול לגבי גן כזה או אחר או לגבי אנשי מקצוע, ומצאתי שאני חושבת אחרת מאותם הורים, שהמסגרת כלל לא מתאימה לי ולילדיי, או שהתרשמותי הכללית מאוד שונה.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
לקח לי לעיתים זמן רב לומר לעצמי שאני חושבת אחרת ולפעול בהתאם. לעיתים זה היה אחרי שילדיי יכבר סיימו את שהותם במסגרת. לא תמיד סמכתי מספיק על עצמי כדי לעמוד מול ה"מדהימוּת" המוצהרת של אותם מוסדות או דמויות ולהכיר בכך שדעתי שונה.
יש לפעמים "עיוורון" הורי לגבי דברים שקורים לילדים שלנו כשהם לא נמצאים איתנו, שנובע מהעייפות שלנו ההורים, מרצון למעט חופש ושקט מהילדים כשהם לא איתנו, מרצון לסמוך על אחרים שיטפלו בילדים היטב. כמה מרגיע לחשוב שהגננת של הילד שלי נפלאה והכול מושלם כשאני לא נמצאת. כשנותנים מקום לספקות ומעיזים להביט נכוחה, זה יכול לעורר הרבה אי שקט ודאגה אצל ההורה.
להקשיב פחות להמלצות
בואו ניצור מהפכה קטנה בהורות, ונתחיל אותה כבר עכשיו. במהפכה שלנו נקשיב פחות להמלצות כלליות ונבדוק יותר טוב מה נכון לילד שלנו - ולנו. נקשיב לתחושות הבטן שלנו, נהיה אמיצים מספיק לבדוק היטב מי מטפל בילדים שלנו ואיך. ודאי שננסה גם לקבל ולהשלים עם כך שדברים אינם מושלמים ושמידה מסוימת של חוסר התאמה לילד ולרצונותיו היא גם בונה ומחשלת. הרי אין פירושה של המהפכה שנעביר כל יום את ילדנו למסגרת אחרת בתקווה למצוא את זו המושלמת עבורו. המהפכה שלנו תהיה, ברשותכם, קטנה ואישית. מהפכה שקטה שכל אחד יעשה, אם יבחר, בביתו, עם ילדיו.
הטור הזה נכתב מתוך אמונה בכוחות שלכם ההורים להבין את הרגשות של הילדים שלכם, מנין הם נובעים ולאילו התנהגויות הם מובילים. להבין לא רק לשם ההבנה, אלא לשם ההתערבות היעילה שתשפר את ההתמודדות שלכם עם הילדים ותעניק להם את העזרה שהם צריכים באותו הרגע, בעיתוי ובמינון הנכון.
הטור הזה נכתב כדי לעודד אתכם לחשוב רגשית על הילדים שלכם, כי ילדים מרגישים כשההורים חושבים עליהם ונרגעים אפילו מעצם המאמץ להבין אותם. הוא נכתב כדי לעודד אתכם לסמוך על התחושות וההבנות שלכם לעיתים קרובות יותר. הטור הזה יציע בכל פעם מהפכה אחת קטנה בחשיבה בנושא שקרוב לליבנו, ההורים, וייתן כיוון קצת אחר להסתכל על הדברים.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי ברעננה. הטור מתוך ספר להורים שעומד לצאת לאור בקרוב
משפטים שאנשים אמרו לפני שהפכו להורים:
לפנייה לכתב/ת 
