שתף קטע נבחר

5 פעולות שיעזרו לילדים לחשוב חיובי

אנשים מעידים על עצמם שהרגעים שבהם הם הכי מאושרים אלו אותם רגעים שבהם הם עושים דבר טוב למישהו אחר, אבל איך זה קשור לילדים? בטור חדש של רוי גקט, גנן בגן חובה, תקבלו כמה רעיונות ששווה לאמץ

כל כך הרבה אנשים מעידים על עצמם שהרגעים שבהם הם הכי מאושרים אלו אותם רגעים שבהם הם עושים דבר טוב למישהו אחר, משמחים אותו. אדם שעשו עבורו מעשה טוב יאגור בתוכו את כל אותה האנרגיה החיובית ויחפש את מקום הפורקן הקרוב, מקום שבו יוכל לממש את אותה אנרגיה. כך בעצם עובדת שרשרת של מעשים טובים. לצערי, בדומה לכך ומן הכיוון השני, קיימת גם שרשרת המעשים הרעים. אבל לא אתמקד בה הפעם.

 

אז איך ניצור שרשרת כזו עם ילדים?

 

מילה טובה וחיזוק חיובי

כשהילד מבצע פעולה מסוימת התורמת אפילו במעט למישהו אחר, מיד נחזק אותו, נחמיא לו, ונשקף באופן מילולי את מה שראינו. כשאותו ילד יבין ששמנו לב, הוא יעניק לפעולה שעשה משמעות גדולה וירצה לחזור ולבצע אותה שוב בעתיד.

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

חיוך

אני מניח שכל מי שאי פעם חייך לתינוק בן מספר חודשים, הבחין בחיוך שהחזיר לו התינוק. כמובן שאין זו הכללה, אך מחקרים מראים כי מדובר התנהגות רפלקטיבית של תינוקות. הם מנסים לחקות את הבעת הפנים שהם רואים מולם. אצל ילדים ומבוגרים כאחד, רפלקס החיקוי נעלם, פרט לחיוך ולפיהוק. שימו לב כי כשאתם מחייכים לאדם אחר, סביר להניח שתקבלו חיוך בחזרה.

 

קראו עוד:

האב שמצייר את בנותיו כל ערב

הורים, השינוי שיעשה לכם חיים קלים יותר

הפיתרון לכל הציורים שהילדים מביאים מהגן

 

הערכה והוקרת תודה

פעולה הכרחית ביותר לקיום שרשרת המעשים הטובים היא הוקרת התודה. בלעדיה, לא יבין הילד עד כמה הוא הצליח לשמח את האחר. התודה היא כמו חותמת שנועלת את הפעולה, היא מגדירה את אותה פעולה כמשהו שראוי להערכה. ובכלל, כשילד לומד להעריך ולומר תודה, אין ספק שהוא כבר יצליח להתחיל שרשראות של מעשים טובים בעצמו בהמשך.

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

רפלקציה

מבט אחורה וניתוח השתלשלות האירועים: בהבדל ממבוגרים, לילדים קשה יותר לנתח את הנעשה ולהצביע על תהליכי סיבה ותוצאה באופן אינטואיטיבי. תהליכי רפלקציה מייצרים הבנה שלמה לגבי אירועים שונים. אבל איך עוזרים לילדים לבצע רפלקציה? אני יכול להציע דרך אחת שעמה אני עובד במשך השנים שבהן אני מחנך, והיא כתיבת יומן אישי משותף, יומן שבו יד המבוגר כותב את מחשבותיו של הילד. אפשר לראות בזה גם סוג של ראיון מתמשך.

 

בכל יום או פרק זמן קבוע הילד והמבוגר פותחים את היומן האישי שלהם. המבוגר מראיין את הילד, שואל אותו על אירוע מסוים, והילד משתף את שעל ליבו. כך, מגיע הילד למסקנות שונות ומבצע חשיבה רפלקטיבית.

 

היומן מאפשר לילד לחזור ולקרוא בו (או במקרה של ילדי גן - המבוגר מקריא) וכך לחדד את הבנתו לגבי תהליכי הסיבה והתוצאה. חשוב מאד לשמור על עקביות כשמתחילים לעסוק בתהליכים רפלקטיביים. באופן אישי, לא פעם זיהיתי ילדים שמחכים בקוצר רוח לישיבה המשותפת ולכתיבת היומן האישי שלהם.

 

פליאה והתפעלות

כשילדים שמים לב שהמעשים שהם עושים מעוררים פליאה באופן חיובי, הם מתרגשים ומרגישים צורך לבצע מעשים דומים שוב. אז נתפעל, נצעק "וואוו" ונריע. העובדה שהצליחו לייצר פליאה בקרב המבוגר גורמת להם לחוש גאווה אדירה, ושלא נדבר על הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות שלהם, שממריאים במהירות הבזק אל מעבר לרקיע.

 

הכותב הוא גנן בגן חובה בחיפה

 

משפטים שכדאי לומר לילדים לפחות פעם בשבוע:

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
כתבו ביחד יומן אישי
צילום: shutterstock
צילום: אלבום פרטי
רוי גקט
צילום: אלבום פרטי
מומלצים