מיליון מזוודות ושני ילדים מבולבלים
"עוד שנייה זה קורה ומגיעים לארוז את הבית שלנו לקראת המעבר לברלין. אני יושבת ברכבת הרים שעולה ועולה, יודעת שממש עוד שנייה היא דוהרת למטה, עם כל ההתרגשות המהולה בפחד". אור שוורץ-כהן על הרגע שהמשפחה נפרדה מהחיים המוכרים ויצאה לדרך חדשה
אני מריצה את התקופה האחרונה בראש ונזכרת ביום שבו האינטרקום צלצל והלב שלי דפק. עוד שנייה זה קורה ומגיעים לארוז את הבית שלא מזמן רק עברנו אליו. בצד יש מזוודה ושני טרולי עם כמה בגדים, צעצועים וספרים נבחרים שבחרנו עם הילדים (6.5 ו-3.5) כדי להעביר את החודש הקרוב בבית ההורים, עד הטיסה. הרגשתי שאני יושבת ברכבת הרים שעולה ועולה, יודעת שממש עוד שנייה הרכבת דוהרת למטה עם כל ההתרגשות המהולה בפחד.
לטור הקודם - לעבור לגור בברלין עם שני ילדים קטנים
אמרנו לילדים מראש בדיוק מה הולך לקרות כדי לא להפתיע אותם שהבית פתאום מתרוקן, שכל הדברים יעלמו ועוברים לסבים ולסבתות. בכלל, השתדלנו לשתף את הילדים בהכנה עד כמה שאפשר ולהסביר להם מה הולך להיות בכל שלב. סיפרנו להם שהבית שלנו יעבור עכשיו לברלין וכל הדברים שלנו יפליגו בים בתוך אוניה גדולה. הבן הגדול שלי שאל אם המטוס ירים גם את כל הבניין ויעביר אותו לברלין ואם השכנים שלנו לא יפחדו כשזה יקרה.
נפרדים מהבית
התלבטות רבה הייתה בעניין המכולה - האם כדאי? מה כדאי? ומה יצא יותר משתלם? היה לנו חשוב לתת לילדים הרגשה מוכרת של הדברים האהובים שלהם בבית החדש. אז נכון שזו כבר הייתה הזדמנות להחליף להם את המיטות למיטות חדשות של גדולים ולעצב להם חדר מגניב כמו שתמיד רציתי, אבל היינו חייבים להיות סבלניים ולא לעשות שינויים בבת אחת על הכול. את החדר ותכולת הבית השארנו ללא שינוי עד כמה שאפשר. אחרי שיסתגלו, נוכל לשנות ולעצב מחדש.
בזמן שהילדים הלכו לגן, התחילו האורזים במשימתם לארוז כל חלקיק מנשמתי בתוך ארגזים. הם עטפו וניילנו, שפכו והדביקו את כל מה שנקרה בדרכם. לא האמנתי כמה דברים יש בבית, כמה ארגזים מלאים בטושים שלא עובדים, בבגדים שלא יילבשו וכמה בלאגן יש מסביב ובתוך הבית. כל רגע נגשים אליי ושואלים שאלות - "איפה זה?", "מה עם זה?" מורידים הכול לפתח הבניין וכולם מסביב מתחילים להגיע. לחץ. החלטתי לצאת החוצה ולאסוף את הילדים מהגנים.
כשחזרנו הם ראו את כל הארגזים בתוך המכולה, בכו ונפרדו לשלום מהצעצועים בארגזים, התרוצצו בתוך הדירה הריקה להגיד שלום לחדרים, לקחו את המזוודה ומבחינתנו בנקודה הזאת, המסע התחיל.
כמה חפרנו לילדים על המעבר כדי לתת להם אפשרות לדמיין את הבית החדש, את השכונה, את הגנים החדשים, מה הם ילמדו ומה הם יעשו. כל פעם שביקרנו בברלין, טרם המעבר הסופי, טיילנו וצילמנו גינות מגניבות, אגמים וברווזים ושלחנו בווידאו, צילמנו להם את החדר שלהם בדירה ששכרנו, צילמנו את הגנים בהם ילמדו, החצר והמתקנים, תוך התלהבות רבה מצידנו "איזה מגניב הולך להיות!".
זה אומנם יצר התלהבות, אבל יחד עם זאת זה גם הציף אצלם את סימני המשבר הידועים של המעבר עוד כשגרנו אצל ההורים. הקטנה שרק נגמלה מחיתולים חזרה להרטיב והגדול התחיל עם פחדים וחלומות בלילות (בטח על מטוסים גדולים שמזיזים בניינים) ואני ניסיתי לג'נגל בין ההתרגשות שלי לשלהם, לחשוב חיובי ולהיעזר בתמיכה המדהימה של המשפחה והחברים, כי אני מודה שבלעדיהם זה היה הרבה יותר קשה.
קראו עוד:
מה קורה כשאימא אומרת כן על כל דבר? בדקנו
צילומי ילדים של אבא יצירתי במיוחד
גם לילדים אוטיסטים מגיע לצפות בהצגה
מכירים חברים חדשים
ואז הנורה הזאת מעל הראש נדלקה, וחשבתי לי - למה בלי חברים? יש הרי כל כך הרבה אנשים שעוברים לברלין כל הזמן, אז החלטתנו לעשות מפגש עם משפחות נוספות שעוברות לברלין ונמצאות בדיוק כמונו בכל החששות האלה. פרסמנו בפייסבוק של "משפחות בברלין" ושאלנו מי עובר בקרוב ורוצה להיפגש.
הייתה היענות מדהימה ופגשנו משפחות מקסימות עם ילדים שלא היינו מכירים בשום דרך אחרת והם היו למעשה החברים הראשונים שלנו שם, איתם נפגשנו כשהגענו. לילדים היו חברים דוברי עברית שהם הכירו כבר, כולנו התייעצנו אחד עם השני וחלקנו חששות והתרגשויות. כל אחד שעבר סיפר על התחושה ועל הימים הראשונים שלו במעבר. קשיים של רבים - חצי נחמה, לא?
אז המכולה - בים
חברים למעבר - יש
פחדים - מלא
התרגשות - בשיאה
שפה - אין
חלק מהחששות שלי במעבר הזה נגעו גם בשפה החדשה או למעשה בשתי השפות החדשות שהם יצטרכו ללמוד. הכי הרבה מילים שהם שמעו באנגלית זה מ"דורה ובוץ", ועל גרמנית אין בכלל מה לדבר. מצד אחד - זו מתנה לחיים לדעת שתי שפות חדשות וללמוד בגנים בינלאומיים עם מלא תרבויות חדשות וילדים מכל העולם. מצד שני, איך הם יסתדרו עם השפה? איך הם ידעו לבקש ללכת לשירותים, להגיד שהם רעבים או שיש מישהו או משהו שמציק להם (החצי הפולני שלי פמפם חזק).
איך נצליח לשמר להם את הזהות הישראלית שלהם עם כל התרבויות החדשות שהם יראו ואת החגים? מתי יהיה להם זמן ללמוד גם עברית - הרי הגדול שלנו יהיה בגן חובה. איך אני אתמודד עם השפה החדשה והתרבות במקום הזה בו יש שורשים רבים ממשפחתי.
התחלנו להראות לילדים טלוויזיה רק באנגלית ואפילו קצת שירי ילדים בגרמנית. במקביל לימדנו אותם מילות מפתח חשובות כמו שירותים, מים, אוכל, להפסיק וכו' כדי לתת, לפחות לעצמי, תחושה שיש להם עם מה להתחיל.
היום הגדול הגיע - עולים למטוס עם מיליון מזוודות, שני ילדים מבולבלים וחתול בתוך תרמיל מיוחד על הגב ויוצאים להרפתקה.
הכותבת היא אימא לשני ילדים, יועצת חינוכית, מנחת הורים ומאמנת רגשית לילדים. מנהלת את האתר ועמוד הפייסבוק "הורות יצירתית"
מסתגלים לשינויים:
לפנייה לכתב/ת 
