והגדת לבנך והראת לו דרך
"והגדת לבנך" היא לא רק מצווה שמשמעותה סיפור והעברת המורשת מדור לדור, היא גם עוסקת במבוגרים שתפקידם ללמד ילדים את הדרך. אבל מהי הדרך הנכונה?
למבוגרים יש תפקיד, והתפקיד הזה הוא רב השפעה וחשוב מאין כמותו. הם צריכים ללמד ולספר לילדיהם את כל שעבר עם ישראל עד הגיעו לארצו המובטחת. לכל תינוק שנולד יש תכנית לימודים שלמה שמחכה לו. וכפי שנהוג, על כל אדם ללמד את ילדיו את שרשרת האירועים ההיסטוריים של עמו. מזווית אחרת, מצוות והגדת איננה עוסקת רק בהעברת מידע וסיפור סיפורים היסטוריים של אב לבנו, היא עוסקת גם בהקניית דרך, ולכל אדם דרך שונה.
לכל אחד יש דרך. לכל אחת יש את הצורה שבה היא אומרת שלום ותודה למוכרת בקיוסק. לכל אחד יש את הצורה שבה הוא מבקש משהו ממלצר במסעדה. לכל אחת יש את הצורה שבה היא ממתינה בתור לרופא או בתור לבנקאית. לכל אחד ואחת יש את הדרך שלהם להתנהל בעולם. והילדים? הילדים רואים את הדרך, ולומדים ממנה. הדרך הזאת - היא חלק נכבד עד מאוד מתוך תכנית הלימודים שנכתבה במיוחד בשבילם עוד כשרק נולדו.
כשהילד נשכב על הריצפה
אשתי ואני בילינו יחד בשבוע שעבר באחד המקומות שאנחנו הכי אוהבים - בסופר. בעודי מוביל את עגלת הקניות אני שם לב כי מתפתחת לה הצגה על יד אחד ממדפי הירקות. ילד צעיר, אולי בן ארבע או חמש נשכב על הריצפה, או יותר נכון כמו שאומרת אמי - "זורק את עצמו" בליווי צרחות של "אני רוצה את זה! אני רוצה כזה". אמו מיד מגיבה ולעיניי שלושה צופים עונה לו "מה קרה נסיך של אימא? אני אקנה לך מה שאתה רוצה".
הילד קם ומצביע על קופסת תותים, והאם מכניסה את אותה קופסה לעגלת הקניות שלה. נותרתי פעור פה. היא קראה לו נסיך? חשבתי לעצמי. לא בטוח שככה הייתי מגדיר את הילד שהטיל את עצמו כמו שק תפוחי אדמה בצורה כה דרמטית שדורשת המלצה מיידית לאחד מבתי הספר הנחשקים למשחק ותאטרון. מלחמת עולם פרצה בשניות בין תאי המוח שלי, האסון החינוכי שנחשפתי אליו באותו רגע כמעט וגרם לי לאבד את הצפון.
לטורים הקודמים:
השינוי שגורם לילדים להצליח יותר
5 פעולות שיעזרו לילדים לחשוב חיובי
למזלי, אשתי היקרה הייתה שם לידי כדי להרגיע אותי ולשמור על קרירות רוחי. כמה דקות לאחר מכן הגיע רגע של עונג. המשכתי לגלגל את העגלה, נעמדתי וחיפשתי את אחד המוצרים מהרשימה שהיקרה הכינה בבית, וראיתי עוד ילד, הפעם קצת גדול יותר אולי בן שמונה או תשע.
הוא החזיק בידיו שני חטיפים ושאל את הוריו: "אפשר את אלה בבקשה?" הוריו הביטו בו ובחטיפים, וענו לו: "תבחר אחד". הילד הנהן, חייך, בחר בשקית המועדפת עליו, והחיים המשיכו כסדרם. אני מניח שאותו ילד מעולם לא היה "נסיך של אימא" וציווה עליה לקנות לו משהו. ואם לא הסכימה - הפעיל בזריזות את כישורי המשחק שלו לצורך משא ומתן ידוע מראש. אני מניח שאותו ילד מנומס בן שמונה או תשע, כבר בתחילת דרכו למד מהוריו מהו כבוד.
בעיניי אין דרך אחת. אותה אם שבחרה לפנות לבנה כנסיך יכלה לבחור בעוד אלפי דרכים שיעצבו את בנה כאדם מכבד. אך את הדרך שבה בחרה, יזכור הילד גם כשיגיע לגיל שמונה או תשע, וכנראה גם מאוחר מכך. הגדת לבנך היא לא רק מצווה דתית שמשמעותה סיפור והעברת המורשת מדור לדור, היא גם עוסקת במבוגרים שתפקידם ללמד ילדים דרך.
הכותב הוא גנן בגן חובה בחיפה
כך תגיבו להתקף זעם אצל הילדים:
לפנייה לכתב/ת 
