"שנאתי את הרגליים שלי בגיל ההתבגרות"
יאנה חייטוביץ׳ לא אהבה את המראה שלה כנערה ונאלצה לספוג הערות מהסביבה. בגיל 33 החליטה לשתף בפוסט חושפני את התחושות הקשות שהיו לה כדי למנוע מבני נוער להרגיש כמוה. "זה בכלל לא משנה איך אתם נראים - תמיד יהיו סביבנו אנשים שירשו לעצמם להעיר הערות מיותרות"
"בגילי כבר למדתי לחיות בשלום עם הגוף שלי ולאהוב אותו בדיוק כפי שהוא אבל לא תמיד זה היה כך. בתור נערה שנאתי את הרגליים שלי ומעולם לא לבשתי חצאיות קצרות או מכנסונים.
"הייתי מוצאת את עצמי עומדת דקות ארוכות מול המראה ומנסה להצמיד את הירכיים, כדי שהרווח הנוראי הזה ביניהן ייעלם. שנאתי את החזה שלי, כלומר את העובדה שהוא לא קיים. שנאתי את הטוסיק הגדול-מדי שלי. את הברכיים שלי, את הצלעות היותר-מדי בולטות שלי. ולא נדבר על כל הפאקים בפנים שלי. אין לזה סוף", כך כתבה יאנה חייטוביץ׳ בפוסט חושפני באינסטגרם ובפייסבוק.
"לפני כמספר ימים שאלתי את דעתה של אימי לגבי הרגליים שלי. היא ענתה לי שיש רגליים יפות ויש שלא, וששלי לא", מספרת חייטוביץ׳ (33), המתחזקת חשבון אינסטגרם העוסק בתחום הלייף סטייל, שאחריו עוקבים כמעט 27 אלף משתמשים. "הסיפור היה נראה לי משעשע בגלל שבגילי כבר למדתי לאהוב את הגוף שלי. ללא קשר, כעבור יומיים נבחרתי לצעוד בתצוגת אופנה, וכל הדוגמניות היו בנות ונשים רגילות ולא דוגמניות מקצועיות, מה שהיה מדהים בעיניי".
למה היה לך חשוב לחזור לגיל ההתבגרות ולספר מה עבר עלייך באותה תקופה?
"היה לי ממש חשוב לשתף את העוקבים והעוקבות הצעירים שלי בתחושות הללו ובתהליך שעברתי. אני מקבלת מהם המון תגובות ומחמאות על המראה שלי ורציתי שידעו שגם אנשים שמבחינתם אולי נראים קרוב לאידיאל היופי המקולל הזה - גם הם עברו ועוברים תקופות של שנאה עצמית ומקבלים אין-ספור הערות פוגעניות מהסביבה.
"זה בכלל לא משנה איך אתם נראים - תמיד יהיו סביבנו אנשים שירשו לעצמם להעיר הערות מיותרות ופוגעניות. בעקבות הפוסט קבלתי אין-ספור תגובות והודעות מהעוקבים שלי. אחוז ניכר מההודעות היה מבנות בגיל ההתבגרות שחלקו עימי את העובדה שהן מתמודדות עם שנאה עצמית ומתביישות בגופן, ובעקבות הפוסט הן קיבלו השראה ואומץ לנסות להסתכל על הכול אחרת.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק שלנו
"גם אני שנאתי את הרגליים שלי בגיל ההתבגרות. הייתי בטוחה שהן רזות מדי עם רווחים מכוערים ביניהן. הייתי נעמדת מול המראה ומנסה להצמיד את הירכיים כדי שהרווח הזה ייעלם. שנאתי את העובדה שהצלעות שלי בולטות בצורה מוזרה.
"היום, ממרומי גילי, אני אוהבת את הגוף שלי ומקבלת אותו בדיוק איך שהוא. אני משקיעה בו המון - מתאמנת על בסיס יומי, משתדלת לאכול בריא, נמנעת לחלוטין מג׳אנק פוד, אבל לעולם לא מוותרת על קובית שוקולד או פרוסת עוגה".
היום בדיעבד את מבינה למה הרגשת כך?
"מהרגע שנולדתי ועד עצם היום הזה אני נמצאת בקטגוריית תת-משקל, למרות שמעולם לא סבלתי מהפרעות אכילה. הוריי רופאים במקצועם ותמיד הקדישו תשומת לב רבה לנושא האוכל. אימא שלי תמיד הקפידה לבשל אוכל טרי ובריא מחומרי הגלם הכי איכותיים.
"בגיל ההתבגרות הבנים בכיתה צחקו עליי על זה שאני שטוחה ואין אף בגד שצמוד עליי. קראו לי גם 'שק עצמות', 'שלד' ו'דחליל'. אבל איכשהו זה פחות השפיע עליי. כן התביישתי מאוד ברגליים הרזות מדי שלי, אבל בגדול זה לא ממש היה אישיו מבחינתי. לקראת כיתה ט׳ הפכתי לקצת יותר מקומרת וההערות לגבי הרזון שלי פסקו. חלק מהבנים שצחקו עליי לפני כן התחילו לחזר אחריי, וזה כמובן השפיע לטובה על הביטחון העצמי שלי.
"מכל ההערות שקיבלתי על גופי, אני חושבת שדווקא ההערות של אימי השפיעו עליי הכי הרבה - ההערות שלה לגבי הרגליים שלי. אני זוכרת שפעם היא אמרה שלא כדאי לי ללבוש חצאית קצרה, כי הרגליים שלי לא בדיוק יפות. העניין הוא שהאמירות הללו באות ממקום טוב, לגונן עליי, מתוך דאגה אמיתית, כי אימי תמיד רוצה שאיראה הכי טוב שאפשר. היא רוצה לגרום לי להתלבש בצורה הנכונה, כך שהבגדים יבליטו את היופי שבי ויסתירו את מה שצריך להסתיר בעיניה.
"זה גם כמובן נובע מהחינוך והרקע שממנו היא באה - החינוך למצוינות, ללא פשרות והנחות, בכל תחום בחיים. עם זאת, הביקורת הזו גרמה לי להימנע מלבישת שמלות וחצאיות קצרות במשך שנים רבות. הייתי בטוחה שאם אצא עם חצאית או שמלה קצרה מהבית - כולם יצחקו עליי ויגידו שיש לי רגליים נוראיות".
קראו עוד בערוץ הורים:
הילד שיצא במאבק כדי להגן על הג'ינג'ים
הגיע הזמן: בובה אתיופית ראשונה בישראל
המשבר הראשון שלנו ברילוקיישן בברלין
עד כמה לדעתך לבני נוער קשה יותר בעידן הרשתות החברתיות?
"אני מאמינה שההתעסקות במראה החיצוני נורא אופיינית לגיל ההתבגרות באופן כללי. זה תמיד היה ויהיה שם. בגיל הזה אנחנו מתחילים לגלות את עצמנו, את הגוף שלנו, להשוות את עצמנו לסביבה. עם זאת, ההתעסקות היתרה הזו של בני הנוער במראה שלהם כיום נובעת בעיניי מצריכת המדיה המסיבית ולעיתים חסרת הגבולות שלהם.
"הסמארטפון הפך את כל המידע לנגיש הרבה יותר, בכל זמן ובכל מקום נתון. הם חשופים הרבה יותר למודלים של יופי עכשווי וכל הזמן משווים את עצמם למודלים הללו. למרות שזה קורה היום גם לנו, המבוגרים. כולם רוצים להיראות כמו גל גדות או רותם סלע".
איזו עצה את יכולה לתת לנער או נערה שמרגישים כמו שאת הרגשת בעבר?
"בדיעבד הייתי אומרת לילדה שהייתי וגם לכל בני הנוער שלא שלמים עם עצמם, שמתעסקים במראה שלהם וסובלים משנאה עצמית - כל אחד מאיתנו, לא משנה בכלל איך הוא נראה, זוכה במהלך חייו להערות פוגעניות כלפי המראה שלו, ועל כל אחד מאיתנו זה משפיע בצורה שונה.
"אני רק רוצה לבקש מכם - אל תקשיבו לאף אחד, האמינו בעצמכם, כל אחד שונה, מיוחד ויפה בדרכו. אין לכם במה להתבייש, תתלבשו בבגדים שאתם אוהבים. הקדישו תשומת לב רבה לפעילות גופנית - מלבד זה שזה מחזק את הגוף ומחטב, זה גם מעניק המון ביטחון עצמי ואנרגיות חיוביות. הקפידו לאכול בריא - אוכל מזין וטעים".
ומה לגבי ההורים?
"אני חושבת שכל הורה עומד בפני דילמה קשה - האם כל הזמן להחמיא לילד ולומר לו שהוא הכי טוב, הכי יפה, הכי חכם והכי מוצלח, או להפך - לנקוט גישה ביקורתית, להצביע על חולשותיו או חסרונותיו ובכך לחשל אותו ולהכין אותו למפגש עם החיים האמיתיים.
"אני לא מאמינה בשיטת צמר הגפן, כיוון שביטחון שייבנה על סוג של אשליות יכול להתרסק בין רגע בהתקלות עם המציאות. אך גם השיטה הביקורתית יכולה לפגוע ולייצר אצל הילד בעיות שייתכן וישפיעו על כל חייו. פשוט נסו להיות קשובים יותר, שקלו את מילותיכם היטב, תבקרו אך במידה, עטפו אותם באהבה והקדישו להם כמה שיותר מזמנכם".
איך עוזרים לילדים לטפח דימוי עצמי חיובי? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
