לטפל בילדים בעזרת הטבע
גינה היא לא רק פרחים, עצים ואדמה, אלא גם מקום שאפשר לעזור לילדים להתמודד עם בעיות חברתיות או קשיי מוטוריקה עדינה. מהי שיטת גינון טיפולי ולמי היא מתאימה?
מה קורה לילדים המשחקים במשחקי מחשב, חשופים בעיקר לדמויות וירטואליות, מנותקים מהמציאות האמיתית שבחוץ ורחוקים מאימא אדמה? "הפרעת מחסור בטבע (Nature deficit disorder) נחקרה על ידי חוקרים רבים, והמרכזי ביניהם היה חוקר בשם וילסון", מסבירה לינדה סלומון, ראש תוכנית גינון טיפולי במכללת סמינר הקיבוצים.
"וילסון שם לב שכשנמצאים מול מסכים במרבית היום, יש תופעות שכיחות של חרדות ודכדוך בקרב ילדים ומבוגרים, עלייה בתדירות של עצבות, ניתוק והפרעות קשב וריכוז. באותם מחקרים גילו שגינון טיפולי עוזר ויעיל יותר מכל שיטה אחרת".
מה מיוחד בשיטה?
"כשאנחנו נמצאים בחדרים סגורים, בעיקר מול מסכים, יש תחושת ניתוק מהטבע. אנחנו יכולים לשחק במחשב מול דמויות וירטואליות, הורגים אותן, פוצעים, רוקדים איתן, אבל הן לא קיימות במציאות, הן אובייקט ולא סובייקט כמו בטבע. בטבע, לעומת זאת, יש חיבור אמיתי ומיוחד, משהו חי.
"גינון טיפולי משתמש בקרבה של אנשים לטבע, משהו חי שמביא את עצמו. בגינה למשל יש סוג של יחסים עם בעלי חיים וצמחים, וזה מאפשר לנו לראות את כלל היצורים, הדינמיקה שביניהם ולפתח חמלה ואמפתיה כלפיהם.
"המטרה היא להתייחס לכל מה שנמצא סביבנו ולפתח כלפיו רגשות מכל הסוגים. בגינון הטיפולי יש את הדברים האלו והשיטה עוזרת לנו להבין דברים על עצמנו בצורה השלכתית. אם יש ילד שבגלל הפרעות קשב וריכוז העולם שלו מאוד כאוטי , אז הערוגה שלו תהיה כאוטית גם - הוא יזרע מזה ומזה ומזה ואז יראה בערוגה משהו שמזכיר בנפש שלו ויהיה אפשר לדבר על זה. שיקוף של משהו שחווה".
קראו עוד בערוץ הורים:
כועסים על כל דבר? כך זה משפיע על ילדכם
מה בדיוק עושים במהלך הטיפול?
"הרעיון הוא להשתמש במרחב הכולל של הטבע: אדמה, כלי עבודה, גינון ועבודה עם בעלי חיים שחיים בגינה. למשל הכנת עבודות יצירה מהטבע, אפשר להכין ערוגה, לזרוע, לקטוף ולאכול את מה ששתלנו, להכין משקאות, להעניק ולחלק להורים. זה מוסיף לתחושת המסוגלות והביטחון העצמי. כשהערוגה מצליחה הילדים נהנים מהפירות שלה. לפעמים יש קושי להתמודדות, פגעי מזג אוויר, זחלים, חיות שאוכלים מהערוגה שלנו וזה חלק מהתהליך".
לדברי סלומון, שהרצתה בנושא בכנס "פדגוגיה מתבוננת" שנערך במכון מופ"ת, "החל מגיל שלוש אפשר להתחיל בגינון טיפולי, על ידי משחקי דימיון ומשחקים תחושתיים כי הגינה היא מקום לשחק בו. המרחב של הגינה מספק מרחב משחק תחושתי - ריח, טעם, מגע וראייה. הטיפול יכול להיות אישי או קבוצתי, בהתאם למטרת הטיפול - אם רוצים לעבוד על דברים מדויקים לבד ואם חברתיים אז בקבוצה.
"הגינה חשופה מולנו ויש משהו בעשייה, בחוויה הלא מודעת שהיא מרפאת. נאמרים המון דברים לא מילוליים. הרבה פעמים אופי הטיפול מגיע מהמטופל, הוא מוביל, הוא יודע מה טוב לו וצריך לאפשר לו, הוא פשוט צריך להתחבר לגינה, לטבע".
לאילו סוגי בעיות מתאים גינון טיפולי?
"העשייה עצמה מרפאת וזו עוד דרך לבטא תחושות, רגשות, להבין דברים בצורה השלכתית, גם אם דברים לא נאמרים בגלוי. פעם טיפלתי בילד שההורים שלו התגרשו. הוא שתל כל מיני קוקטיילים של צמחים, עשה חיבורים והפריד, הוא הביא לגינה את התכנים מהעולם שלו - הפרידה מההורים, ניסיון לחבר מחדש.
"עוד דוגמה היא ילד שנעקר מארץ המקור שלו, כאשר הוא שותל באדמה, הוא רואה איך העצים משתרשים, בדיוק כמונו, אנחנו משתרשים בעצמנו. כל העולם של הילדים בא לידי ביטוי בעבודה בגינה וצריך שיהיה מטפל שיבין, שיחבר בין הדברים, שינחה ויעבוד עם הילד על הקושי, הרגשות.
"מתאימים את אופי הטיפול בהתאם לסוג הקושי. ילדים היפראקטיבים למשל, קודם עושים ואחר כך חושבים בדרך כלל. העבודה בגינון מחייבת לתכנן, ללמוד להתאפק, לחכות. הם מבינים שהסדר חייב להיות הפוך. אם הם לדוגמה זורעים בצל, הם מבינים שצריך לתכנן ערוגה, לאפשר לו להבשיל.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"זה לא קורה מיד, העבודה בגינה ממוקדת שלבים. אם יש ילדים שקשה להם לסנן גירויים, נתחיל בעבודה במקום סגור, בחממה, ללא גירויים סביבתיים מסיחי דעה, כן נאפשר לצאת החוצה, להתאוורר, לרוץ ולעשות הפסקה. ככל שיוכל לשאת יותר, לסנן יותר גירויים נוכל לאפשר עבודה בחוץ. ילד עם קושי במוטוריקה עדינה, נאפשר לו לזרוע כל זרע בנפרד בתאים קטנים, תיאום עבודה עין-יד, אחיזת פינצטה. כל אחד בקושי שהוא עובד עליו.
"יש ילדים שבגלל הפרעת הקשב שלהם כל הזמן חווים ביקורת בסגנון - 'שוב הפרעת בכיתה?' דווקא בגינה, זה המקום שבו לא מבקרים אותם, מרגישים שלמים כמו שהם, האדמה מסוגלת לשאת הרבה דברים: מאפשרת לחפור בה, לקטוף, היא 'מחזיקה' אותם".
איך מזהים הצלחות?
"סוג הטיפול, הזמן שלו וכו' נקבעים לפי סוג הקושי. בתחילת הטיפול קובעים מטרות טיפוליות ריאליות ומחליטים. ההצלחה מתבטאת בדברים קטנים, צורות שונות ודרכים שונות - אם יש ילד שסרב לקבל עזרה בתחילת השנה ואחרי כמה חודשים קרא לילד אחר וביקש שיעזור לו, ילד שכל פגישה מבקש לעסוק במשהו חדש ואחרי חודשיים של עבודה, מפסיק לבקש - רואים התקדמות בטיפול. עוד התקדמות היא בקשר עם הערוגה, עם הסביבה. לפעמים עובדים בקבוצות אז מחפשים שינוי בהתייחסות בקבוצה".
סלומון מציינת ש"אומנם הגינון הטיפולי יכול להתאים לכל אחד אך חשוב לשים לב שהילד מתרגש מפרח, קיפוד, ובאופן כללי ילדים שהמרחב בחוץ עושה להם טוב - עוצרים, שואלים שאלות, מתעניינים. אם כן, לנסות ולבחון, בדיוק כמו כל גישה טיפולית אחרת".
בפרט, ממליצה סלומון לנצל את הטבע - במקום ללכת למקומות סגורים, יש המון פעילויות שאפשר לחשוף את הילדים בחוץ. "הורים דואגים לתעסוקה תמידית לילדים ולפעמים הם זקוקים למרחב שלהם, בחוץ ואפשר לעשות שם המון דברים".
לפנייה לכתב/ת 
