"אימא טובה היא אימא אשמה"
ליאל וודה לא ישנה טוב במשך שבועות. החרדות והמחשבות לא מרפות ממנה - איך תצליח לשלב בין ההורות החדשה לבין הקריירה? ולמה כבר עכשיו מציפים אותה רגשות אשם?
כבר חודש שאני לא ישנה טוב בלילה. החרדה והמחשבות לא מרפות ממני. מעסיקות אותי שתי שאלות מהותית ביותר - איך אצליח לנהל ולקדם את העסק שלי בעוד חודשיים כשאהיה אימא בפעם הראשונה? ואם אני בחרדה כבר מעכשיו על העסק - האם זה אומר שמראש אפשר להכניס אותי לסטטיסטיקה של "האימא הגרועה?" אני תוהה איך אצליח לשמור על המוטיבציה, האם יהיו בי כוחות להכול, האם יהיו לי אנרגיות לחשוב על מהלכים חדשים, ממי וממה יהיה איכפת לי יותר?
אני מודה שבמשך שנים חייתי בתחושה ומחשבה שילדים מעכבים חלומות, קריירה וצמיחה אישית, וזו הסיבה שלא מיהרתי להיכנס להיריון. שנים ששמתי קריירה בראש סדר העדיפויות שלי. אני לא מהנשים האלו שנולדו עם החשק להיות אימא. אצלי זה צורך שהבשיל עם השנים והחיים.
דיכאון ולילות לבנים
אני קוראת ושומעת מכל עבר אימהות שזורקות לי משפטים כגון: "תשני עכשיו כי לא ישנתי כבר חמש שנים", "חכי, חכי, מה מחכה לך", בשנים הראשונות תתכונני להישאר בבית עם ילדים חולים", "תכיני את עצמך ללילות לבנים, דיכאון ובדידות אחרי הלידה".
זה מדהים איך כולם כל כך ממהרים להביא ילדים לעולם, ואז כשזה קורה הם דואגים להוציא החוצה את כל הסבל והמרמור שבגידול שלהם. גם לא ברור לי למה כולם מחכים לראות שגם אצלך זה קשה ומורכב ועייף.
היום אני גם יודעת שילדים לא באמת מעכבים. ההיפך. הם סיבה למוטיבציה והתפתחות ורצון להיות הכי טובים עבורם ועבור החיים שאנחנו אחראיים להם.
אני באופן אישי חיכיתי בשקיקה להיריון הזה. שנים של טיפולים וציפייה גדולה, כך שאני מגיעה ללידה עם הערכה ענקית והבנה שזה כל כך לא מובן מאליו.
המרדף אחרי הקריירה
במקביל לכל לזה אני מבינה שאנחנו חיים בעולם עם נורמות מורכבות מאוד עבור אישה. נורמות שמייצרות ציפייה ברורה מצידנו הנשים להגיע לשיא הקריירה כבר בגיל מאוד צעיר ולהרוויח לא מעט כסף.
בעיני תרבות הפמיניזם והתחרות שנוצרה היום בין הגבר לאשה בעולם התעסוקתי יצרה מצב מאתגר מאוד עבור נשים. שכן נדרש מאישה להיות בשיא שלה ולהפגין הישגים מרשימים עד גיל 40 מקסימום, כשבמקביל עליה לעבור הריונות, לידות, טיפולי פוריות מתישים, חופשות לידה, שעות הנקה, טיפול בילד, זמינות 24/7, סבלנות הקשבה אהבה וכדומה.
לטורים הקודמים:
"חייבת לאהוב את עצמי בשביל הילד שבתוכי"
אני תוהה עם עצמי האם לא היה לחץ להתחיל קריירה בגיל מוקדם כל כך, היו פחות בעיות פוריות וקשיים להיכנס להיריון. הרי ידוע שלחץ, עומס ואורח חיים אינטנסיבי הם משפיעים ישירים לרמת הפוריות של האישה וגם של הגבר.
ועדיין, למרות המציאות המאתגרת, התרבות והנורמות שנוצרו - נשים עושות זאת ביד רמה. מצליחות לפלס לעצמן את הדרך להגשמה לצד הורות (גם בזכות האב שהיום תופס תפקיד שווה בגידול הילדים, אם לא מעורב יותר לפעמים).
אני גם יודעת שבמקביל כל הנשים האלו לא חיפשו את האיזון בין השניים, כי אין באמת אחד כזה. הן מצאו את השילוב, ויש הבדל גדול.
כנראה גם לאותן הנשים שהצליחו לנהל קריירה משגשגת היו ימים שזה בא על חשבון הילדים או ההיפך וכנראה שאין באמת מנוס ואי אפשר באמת לאזן בין השניים. אי אפשר הכול בבת אחת. משהו תמיד יבוא על חשבון האחר.
ייסורי מצפון כבר מעכשיו
תוך כתיבת הטור עניתי לעצמי על השאלה - מה מטריד אותי כל כך, ממה אני מפחדת? זה לא העסק, לא הכסף, לא הלילות הלבנים או האתגרים שבדרך. עם הכול אני אתמודד ובהצלחה. אלו ייסורי המצפון ותחושת האשמה שמלווה אותי כבר חודש ימים עוד לפני שידעתי מהי אימהות.אימא שלי פעם אמרה לי שאימא טובה היא אימא אשמה כי היא דואגת לילדיה ולגורלם כל הזמן, גם אם אין סיבה. גם אם היא לחלוטין בסדר ועושה את הכול כדי לשמור ולהגן ולגדל אותם באהבה וסובלנות.
עם יד על הלב, אימא שלי לרוב צודקת, וככל הנראה חלק מתהליך הזהות החדש שלי כאימא זה גם לפתח מצפון ותחושת אשמה שיעצבו אותי יותר בעתיד. ודווקא הם אלו שיכולים להגדיר אותי וכל אימא לעתיד תחת הסטטיסטיקה של "אמא ממש טובה".
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אני מבינה שתוך כדי תנועה אצטרך ללמוד לתמרן בין גידול הילד לבין הדברים שחשובים לי מאוד כגון הקריירה וההגשמה העצמית שלי.
אני יודעת שהילד שלי ייתן לי מוטיבציה להיות הכי טובה ומוכשרת - וזה רק יעזור לי להאמין בעצמי יותר. יהיו תקופות שאצטרך להקדיש קצת יותר בעבודה וקצת פחות זמן כאימא אך בסופו של יום אני יודעת שאימהות וקריירה הם כלים שלובים - כי מעכשיו תמיד ארגיש קצת אשמה וזה מה שהופך אותי לאימא אפילו יותר טובה.
הכותבת היא בעלים ומנכלית "liv - להצלחה דרך פעילות גופנית"
לפנייה לכתב/ת 
