לשכב על הספה ולבהות: החופש בשנות ה-80
"כשהיה מתחיל החופש ידעתי שזה תלוי רק בי כמה מעניין יהיה לי. הייתי קובעת עם חברות להיפגש ודופקת בדלת של השכנים כדי לשחק יחד. אם לא יזמתי כלום - הייתי שוכבת על הספה בסלון ובוהה בתקרה או בטפט שהיה מודבק לקיר". אוסי גלבוע על חוויות שונות לגמרי מאלו של הילדים שלנו
נוסטלגיית החופש הגדול - כמה פשוט, ככה כיף:
כשהיה מתחיל החופש הגדול ידעתי שזה תלוי רק בי כמה מעניין או משעמם יהיה לי. הייתי קובעת עם חברות להיפגש, דופקת בדלת של השכנים כדי לשחק יחד, היינו "מעבירים קשר" בכיתה שקובעים בכיכר העיר או לסרט ובסוף החופש, ממש בשבוע האחרון שלו, היינו נוסעים לכנרת - ההורים שלי ואני. האחיות שלי היו גדולות ממני בהפרש גדול וכבר לא היו מצטרפות אלינו. זה היה זמן איכות טהור שלי איתם.
אם לא הייתי קובעת או יוזמת כלום - הייתי שוכבת על הספה בסלון ובוהה בתקרה או בטפט שהיה מודבק לקיר. הייתי לפעמים מחליטה על התחלה של אוסף חדש - בולים, מחקים, ניירות מכתבים. מתקשרת לאיזו בת דודה שאולי רוצה לבוא לישון אצלי או אני אצלה וזהו פחות או יותר. ההורים שלי המשיכו בשגרת החיים שלהם - עבודה, סידורים, בית, ומבחינת כולנו זו הייתה המציאות בשנות השמונים והתשעים.
קראו עוד:
12 רעיונות להפחתת זמן המסכים של הילדים
משחקיה חלומית מקרטונים בתוך הבית
רק לא מסכים
היום כולנו נוהגים אחרת. זה לא משנה בכלל אם מדובר בהורים עצמאים או שכירים, נטל מילוי הזמן עבור הילדים שלנו בחופש הגדול נופל עלינו - ההורים. אין לי מושג איך זה קרה, מה גרם לזה, אבל מה שבטוח הוא שזה לא הגיע מכיוון הילדים.
הרגלנו אותם שאת הלו"ז שלהם אנחנו מארגנים. אנחנו מתקשרים להורים האחרים לתאם מפגשים, אנחנו מבררים אילו פעילויות יש בסביבה שלנו, אנחנו שואלים אותם כל יום מה הם הם מתכננים לעשות היום, כאילו שזו חובה ולמעשה אנחנו מפקירים מהם את האפשרות ואת התרגולת לארגן לעצמם את החופשה הכה ארוכה הזו.
"לא יקרה כלום אם הם ישתעממו", אנחנו אומרים לעצמנו, אבל משתגעים לראות אותם עושים את זה מול המסכים. בואו נודה באמת, אנחנו נעשה הכול כדי שהם לא ידבקו למסכים האלו כל החופש. נרשום אותם לפה ונרשום אותם לשם, נוציא כסף ועוד קצת כסף ואז עוד קצת העיקר שהם לא יהיו בבית. בעצם, מה רע בבית? למה שלא יהיו בבית? למה חשוב לנו כל כך שיהיו בחוץ כל הזמן? שהיום שלהם יהיה עמוס בחוויות כל הזמן?
הסטנדרט - טיסה לחו"ל
שאלתי את עצמי את השאלה הזו ולא אהבתי את התשובה. כנראה שאנחנו נמצאים באיזו תחרות של "החופש של מי היה מעניין ועמוס יותר?" אולי כדי לא להיראות הורים לא משקיעים הפכנו לאמרגנים? אנחנו דואגים לספר, לתעד ולהעלות תמונות מפה ומשם, משם ומפה. להראות לעולם כמה השקענו ואיך אנחנו מבלים. לעומת זאת תמונות מהסלון ההפוך, המסכים והקורנפלקס בין החריצים של כריות הספה אנחנו פחות משתפים.
כבר כמה הורים שאלו אותי לאחרונה "מה סגרנו לקיץ", כלומר לאן נטוס כולנו לחו"ל הקיץ. לא, אני לא גרה בישוב של עשירים, אני גרה בישוב ממוצע מאוד עם אנשים מכל שכבות האוכלוסיה אבל איכשהו זה נהיה הסטנדרט כנראה. עוד ועוד גירויים ובילויים, כי כולם עושים את זה. כל שנה זה נהיה רחוק יותר יקר יותר מרשים יותר.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
בין כל הלונה פרקים, סופרלנדים, ימית 2000, מימדיון, שפיים, מלון כזה וחו"ל אחר שכחנו לתת לילדים את האפשרות לארגן לעצמם את החופשה. למלא לעצמם את הלו"ז במה שהם אוהבים. זו החופשה שלהם ואנחנו עסוקים בה יותר מהם.
להשתעמם זה בסדר. מותר. זה חלק מהעניין. איך הייתה אומרת אימא שלי ז"ל כשהייתי אומרת לה את המשפט האלמותי "משעמם לי"? "נו, את רוצה שארקוד כדי לשעשע אותך?"
תנו להם - שיתקשרו לחברים, שיארגנו לעצמם את הימים, שיתאמצו בשביל זה, שיפתחו את הכישורים האלה. הרי הם יצטרכו אותם כל חייהם. כמובן שגם תבלו איתם זו הזדמנות הכי טובה לכל המשפחה ליהנות יחד מזמן איכות משותף והכי חשוב - שתהיה לכולנו חופשה נעימה ובטוחה.
אוסי גלבוע, אימא לשלושה וגם יועצת שיווק דיגיטלי
לפנייה לכתב/ת 
