איך מגיבים הורים לאבחון הפרעת קשב וריכוז? "הם באבל"
האם יש אבחון יתר של הפרעת קשב? "להפך". האם צריך לחשוש מהטיפול בתרופות? "כדאי להמשיך בו כל עוד הוא עוזר". כיצד מגיבים ההורים לאבחון? "זה אבל לכל דבר". פרופ' ראסל בארקלי, מהמומחים הגדולים בעולם להפרעת קשב וריכוז, מנפץ את המיתוסים סביב ADHD
מיליון מרשמים לריטלין מונפקים בכל שנה בקופות החולים. בבתי הספר מדווחים על עלייה בשיעור התלמידים המאובחנים. רבים מאיתנו מרגישים שהם מתקשים לצפות בסרט בטלוויזיה מבלי לזפזפ או להציץ בטלפון הנייד.
פרופ' ראסל בארקלי, פסיכולוג קליני אמריקאי, מומחה לפסיכיאטריה באוניברסיטה של דרום־קרוליינה ומחבר של ספרים רבי־מכר העוסקים בהפרעת קשב ונחשב למומחה גדול בתחום, הגיע בחודש שעבר לישראל והסביר בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" מדוע העלייה בשימוש בכדורים זה לא דבר גרוע, איך הורים צריכים להתמודד עם ילד שמאובחן עם ADHD, וגם למה הטכנולוגיה בכלל לא אשמה.
"למרות שיש היום יותר מודעות לנושא של הפרעות קשב וריכוז, אני חושב שכמו בכל הפרעה התפתחותית אחרת, הורים לעיתים קרובות מתאבלים על העובדה שהילד שלהם אינו ילד רגיל לאחר שהם מקבלים את האבחון שהוא סובל מ־ADHD", אומר פרופ' בארקלי, שהגיע לישראל כדי להשתתף בכנס השנתי של עמותת "קווים ומחשבות" - העמותה הישראלית להפרעת קשב.
"ההורים צריכים להסתגל למה שאנחנו מכנים בשפה המקצועית - הפרעה התפתחותית כרונית", הוא מוסיף. "אולי האבל שהם חווים אינו כה גדול כמו מוות של ילד, או כמו במקרים שבהם מתגלות הפרעות חמורות יותר כמו אוטיזם ונכות אינטלקטואלית, אבל האבל שלהם הוא אבל לכל דבר.
"בתוך האבל הזה ההורים צריכים להכיל ולקבל את הילד. הם צריכים להתמקד במציאות הנוכחית - מה הילד שלהם כן, ולא מה הילד שלהם יכול היה להיות. אני יודע שאלו מחשבות שקשה להשתחרר מהן וזה לוקח זמן, וגם לא בטוח שהמחשבות האלו עוברות אי פעם לחלוטין, אבל האבל בהחלט דועך עם הזמן. לרוב זה קורה כאשר ההורים עוברים לטפל בצרכים של הילד שלהם".
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
ADHD (Attention Deficit Hyperactivity Disorder) - זוהי הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. בעצם מדובר בכמה הפרעות נוירולוגיות התפתחותיות. ילדים הסובלים מ־ADHD מתקשים להתרכז, נוטים לאימפולסיביות, ולעיתים לפעילות יתר. בחלק מהילדים מופיעה גם בעיית התנהגות. אצל חלק מהסובלים מ־ADHD הסימפטומים מופיעים כבר בגיל הגן. כ־80 אחוזים ממשיכים לסבול מההפרעה גם בגיל ההתבגרות, ובבגרות.
ממחקרים שפורסמו בשנים האחרונות עולה שהפרעת קשב וריכוז היא תופעה שכיחה הקיימת בכ־5%־10% מכלל ילדי בית הספר בגילאי 12. שכיחות התופעה גבוהה פי שלושה בקרב בנים מאשר בבנות, בעיקר בתסמינים של תנועתיות יתר ופזיזות. ההפרעה תוארה כבר במאה ה־18, והתיאור המדעי המסודר הראשון שלה הופיע ב־1902 בכתב העת היוקרתי "לנסט".
"רועי צאן"
"הורים לא יכולים להנדס את הילד שלהם", אומר פרופ' בארקלי במהלך הרצאותיו, שאותן הוא מעביר בכל רחבי הגלובוס. "אין שום דבר שתוכלו לעשות, שום שיטה חינוכית שתיישמו, שתגרום להפרעת הקשב של הילד שלכם להיעלם. מה אתם כן יכולים לעשות? אתם יכולים להיות רועי צאן. רועי צאן לא מהנדסים את הכבשה ולא יכולים להפוך אותה לכלב או לחתול. אבל התפקיד שלהם עדיין חיוני. רועי הצאן מגינים על הכבשים, דואגים לספק להן תזונה ומקפידים לתת להן תנאים סביבתיים אידיאליים. זה בדיוק גם תפקידם של הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, ולמעשה של כל הורה באשר הוא".
על פי נתונים שפורסמו בשנים האחרונות, בישראל יש עלייה בשימוש בתרופות להפרעת קשב כמו ריטלין ואדרל. האם זה הכרחי?
"העלייה באבחון ברוב המדינות אינה עלייה בשכיחות האמיתית של הפרעות קשב וריכוז, אלא עלייה בהכרה במקרים שבעבר לא היו מאובחנים", מסביר פרופ' בארקלי. "רופאים וצוותים חינוכיים נוהגים להפנות כיום יותר לאבחון ולטיפול. זו תוצאה טבעית של שיפור המודעות הציבורית להפרעה של ADHD ולליקויים הרבים והחמורים שלה. העלייה במודעות יכולה להסביר גם את העלייה בשימוש התרופתי.
"האם הטיפול הוא רק באמצעות תרופות? ודאי שלא. יש דרכים אחרות לטיפול. ניתן לעבוד עם הילדים על שינוי התנהגותי, תוך התאמת תוכניות הלימודים בבתי הספר. גם לפעילות גופנית יש חשיבות גדולה. אנשי מקצוע צריכים להדריך את ההורים והמורים ולהסביר להם איך להתאים את הטיפול לכל ילד באופן ספציפי. בשיטות הטיפול שמנסות להוביל שינוי התנהגותי – בדומה לטיפול בתרופות - השיפור הוא זמני, ובדרך כלל מתרחשת רגרסיה עם הפסקת הטיפול".
על פי מחקרים רפואיים שנערכו בשנים האחרונות, טיפולים התנהגותיים נותנים אפקטיביות חלקית בלבד מבחינת רמת השיפור בסימפטומים, ויש להם שיעורי תגובה נמוכים בהרבה מאשר תרופות. "הגישה הנכונה ביותר היא לשלב את שתי שיטות הטיפול - התרופתית וההתנהגותית, ולשמר אותן לאורך זמן, ככל שניתן, כל עוד יש הוכחה לירידה בסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז", אומר בארקלי.
האם אין אבחון יתר של ADHD?
"אין לנו שום ראיות לכך. אני לא סבור שילדים מאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז אם התופעה הזו לא קיימת אצלם", הוא מדגיש. "מכיוון ששיעורי האבחנה והטיפול אינם עולים על השכיחות הידועה של ההפרעה באוכלוסייה, אז לדעתי אין אבחון יתר. להפך, אני סבור שבדרך כלל האבחון הוא לא מספק. כלומר, ילדים עם הפרעת קשב וריכוז אינם מקבלים שירותי אבחון או טיפול מתאימים".
פרופ' בארקלי מתאר במחקרים שלו תופעה שנקראת Concentration Deficit Disorder שלעיתים מאובחנת בטעות כ-ADHD. "מדובר באבחנה נוספת של בעיית קשב שלאחרונה התחילו להכיר בה יותר ויותר במחקרים", הוא מסביר. "לעיתים קרובות מאבחנים אותה באופן שגוי כסוג מסוים של ADHD, אבל זה לא מדויק. התופעה הזו מאופיינת בחולמנות, בהייה, בלבול מנטלי, איטיות ואפילו עייפות מעת לעת. בארצות־הברית, מחקרים מצאו שהשכיחות של התופעה באוכלוסייה עומדת על כ־5%, שיעור הדומה ל־ADHD".
הוא מבהיר כי "בעוד שני המצבים שונים אחד מהשני, על פי המחקרים שערכנו, במחצית מהמקרים שבהם יש ADHD יש גם SCT".
הטכנולוגיה הולכת ומתפתחת וגורמת להרבה יותר גירויים. יותר ויותר אנשים מתקשים לקרוא ספרים או לצפות בטלוויזיה מבלי לגלוש תוך כדי בנייד. האם כולנו סובלים מ-ADHD? מה יקרה בעוד כמה שנים?
"אין כל עדות לכך שיש עלייה בשנים האחרונות במספר האנשים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז", עונה פרופ' בארקלי. "נכון, יש לנו יותר מכשירים כמו מסכי טלוויזיה, סמארטפונים ואייפדים שגורמים להסחות דעת, אבל לדעתי זה לא יוצר את המצב הקליני שנקרא ADHD. המציאות הזו רק אומרת שאנחנו צריכים להיות יותר טובים במולטי־טאסקינג ולשלוט במידע הקיים בחיינו. אותם מכשירים אלקטרוניים מפריעים, מעסיקים או מבדרים אותנו, אבל הם לא יוצרים באופן אוטומטי הפרעה נוירו־התפתחותית אצל אלו שחשופים אליהם. אין כל עדות לכך שהשגשוג בטכנולוגיה ובמדיה החברתית הביא לעלייה בשכיחות ADHD, ולו רק משום שהפרעות קשב וריכוז אינן תוצר של מצב חברתי".
הורים רבים מאשימים את מערכת החינוך שלא יודעת להתמודד עם ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. מנגד, המורים טוענים שאין להם כלים על מנת להתמודד עם חמישה תלמידים בכיתה - לכל הפחות - עם הפרעות קשב וריכוז. "בישראל - כמו בהרבה מדינות בעולם - יש בתי ספר שיודעים להתמודד היטב עם הבעיה ויש בתי ספר שפחות מצליחים בתחום הזה", אומר פרופ' בארקלי.
"לעיתים קרובות הילדים האלו אינם מרגישים שונים משאר החברים שלהם בכיתה, למרות שבפועל זה לא מדויק. אנחנו קוראים לזה הטיה של אשליה חיובית. בסופו של דבר, אחרי שנים של בעיות בבית ספר ודחייה חברתית, בגילים מבוגרים יותר רבים מהם מתחילים להרגיש שהם שונים מהאחרים בדברים מסוימים, כמו למשל ברמת הריכוז, רמת הפעילות ואימפולסיביות יתר. בעזרת טיפול הולם ומתאים הם יכולים להיות מצליחים ואפקטיביים ברוב תחומי החיים שלהם".
מאובחנים בזכות הילדים
בשנים האחרונות הבינו הרבה מבוגרים שגם הם סובלים מהפרעת קשב וריכוז שלא אובחנה בילדותם. חוקרים מעריכים שהעלאת התופעה למודעות החברתית גרמה למבוגרים ללכת לאבחון. "רבים מהאנשים המבוגרים מבינים כי ההיסטוריה של בעיות חינוכיות כרוניות, קשיים ביחסים ובעיות תעסוקה בשנים מוקדמות יותר בחייהם היו תוצאה של ADHD לא מאובחן", אומר פרופ' בארקלי.
"ייתכן שזה קשור לעלייה במודעות הציבורית שגם למבוגרים יש הפרעות קשב וריכוז, ושזו לא הפרעה שקיימת רק אצל ילדים. יש כאלו שמגלים שיש להם את ההפרעה ברגע שהילד שלהם מאובחן. פתאום הם מבינים שיש דמיון בין הבעיות שלהם לבעיות של הילדים שלהם. זה יכול להוביל את האדם המבוגר לרצות להיות מאובחן גם כן. באשר לטיפול, אנו משתמשים באותן תרופות שבהן אנו משתמשים עם ילדים, אך בדרך כלל במינונים גבוהים יותר. מבוגרים יכולים גם להפיק תועלת גדולה מטיפול התנהגותי־קוגניטיבי".
מהם הסימנים שצריכים להדליק "נורות אדומות" אצל ההורים?
"האבחון צריך להיעשות מוקדם ככל האפשר. הסיבה לכך היא שישנם נזקים משניים רבים או השלכות שליליות שעלולות להתרחש מ-ADHD שלא מטופל", מסביר פרופ' בארקלי. "הדגלים האדומים עשויים להיות הסימפטומים שבהם אנו משתמשים כדי לבצע אבחנה של ADHD. כמו למשל חוסר תשומת לב לפרטים, קושי בשמירה על קשב, קושי בהקשבה בשיחה, קושי בהשלמת משימות, קושי בארגון משימות ופעילויות, חוסר שקט פנימי, אם הילד מפריע או מתפרץ, וכדומה. כאשר התסמינים האלו מופעים לעיתים קרובות, לפחות במשך שישה חודשים, וגורמים לירידה בתפקוד, אז סביר להניח שההפרעה קיימת. כאשר הורה מקבל פידבק מחברים, קרובים, שכנים, ובמיוחד מהמורים שלילד יש בעיות של איפוק, היפראקטיביות ושכחנות שהיא מעבר לרגיל בקרב בני גילו, הם צריכים ללכת לאבחון".
קראו עוד:
קשב וריכוז: הדרכים היצירתיות שעוזרות לילדים
איך ילד עם הפרעת קשב מרגיש בחופש
מה לגבי מדיניות של תגמול הילד?
"אחד המאפיינים של הפרעת קשב הוא היעדר מוטיבציה פנימית", מסביר בארקלי. "לילד קשה מאוד לדרבן את עצמו להתרכז לאורך זמן בפעילות מסוימת כמו להכין שיעורי בית או לסדר את החדר שלו, והרבה פעמים הוא 'בורח' למקומות אחרים. על מנת לעזור לילד להתגבר על משימות שבהן הוא לא מוצא עניין, אני ממליץ להורים לייצר מוטיבציה חיצונית בכך שיציעו לילד עסקה משתלמת. ולא, זה לא שוחד בלתי חינוכי. להפך, בסך הכל נותנים מעין קביים לילד שזקוק לתמיכה.
"אני ממליץ להורים לתגמל את הילדים מהר ככל האפשר. אם הילד הגיש עבודה בזמן - אל תבטיחו לו בעוד חצי שנה טיול או לקנות לו מתנה בביקור הבא שלכם בחו"ל. תנו לו את הפרס עכשיו. מה לגבי ענישה? בדיוק אותו הדבר. אם הילד הרים יד על אח שלו או על אחד החברים כשאתם לידו - תודיעו באופן מיידי על העונש. אם תמתינו בין המעשה לבין התגמול או העונש תאבדו את האפקטיביות. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז צריכים לראות את התוצאות באותו הרגע".
אילו עצות אתה יכול לתת להורים המתמודדים עם ילדים עם הפרעת קשב?
"ראשית יש להבין כי זוהי הפרעה ביולוגית או נוירו־התפתחותית. זו לא אשמתכם וזה לא בגלל משהו שעשיתם", מסביר פרופ' בארקלי. "שנית, הכירו בכך שיכול להיות שזה יהיה לטווח ארוך, ועלולות להיות השלכות קיצוניות במקרים שהילד אינו מטופל, ולכן לכו לטיפול הולם כמה שיותר מהר".
ויש לו גם המלצה חשובה בנוגע למצב הנפשי של ההורים: "תתאבלו, ואז קבלו את המגבלות של הילד שלכם תוך זיהוי תכונות חיוביות רבות שיש לו - ותבליטו את הכישורים יוצאי הדופן שלו. לרוב התכונות של הילד אין שום קשר ל־ADHD. ואם יש לו כישרון לא שגרתי למשהו - תמכו בו ללא תנאי למרות כל הקשיים שהוא חווה, ותרעיפו עליו אהבה".
סיוע בהתמודדות היומיומית
שבעה עד עשרה אחוזים מהאוכלוסייה בישראל הם אנשים עם הפרעת קשב. "קווים ומחשבות", העמותה הישראלית להפרעת קשב, הוקמה על ידי אנשי מקצוע בתחום במטרה להפנות את הציבור למידע האמין, העדכני והמקצועי בתחום ולהנגיש לציבור זכויות המגיעות לו על פי חוק.
העמותה פועלת לקידום חקיקה, מעלה את נושא הפרעת הקשב על סדר היום הציבורי, שותפה לקביעת מדיניות בנושא הפרעת קשב במשרד החינוך, במשרד הבריאות, בשירות התעסוקה, בצה"ל וקרב גורמים ציבוריים נוספים, וכן דואגת לאכיפת תקנות וחוקים קיימים. בנוסף, היא מלווה אנשים עם הפרעת קשב בהתמודדות היומיומית עם ההפרעה ונותנת מענה אישי לכל פנייה.
הכתבה פורסמה היום (א') במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
