16 זה התשוש החדש
חשבתם שרק ילדים קטנים מסרבים לצאת מהמיטה ולהתארגן ביעילות? אצל משפחת צאיג מכפר יונה יש ילדים גדולים – ובעיות דומות. ומי משלם את המחיר? אימא. מה אומרים המומחים: תתחילי לדאוג לעצמך ולא להם, והמצב של כולם ישתפר
בשיתוף תלמה
תחקיר והפקה: שני שדמה ומור שמש, עריכת וידאו: יובל קאסנר ושחר ברקת, צילום: אורי דוידוביץ', מתן טורקיה וירון שרון
התארגנות משפחתית בבוקר היא לרוב דבר מורכב ולחוץ. לכל אחד מבני הבית יש את הצרכים שלו והקצב שלו, והרבה פעמים נוצרות התנגשויות בין הילדים להורים או בין הילדים לבין עצמם, ואלה גורמות לעיכובים בשגרת הבוקר, שגם כך סובלת לא עוברת חלק בימים רבים.
הכירו את משפחת צאיג מכפר יונה, המשתתפת בפעילות "בוקר טוב יותר" של חברת תלמה, "ידיעות אחרונות" ו־ynet. במהלך הפעילות אנו פוגשים משפחות שונות מרחבי הארץ המציגות בפנינו את הבוקר שלהן וזוכות לטיפים ועצות כיצד להתנהל נכון יותר ולהפוך את הבוקר לקל ויעיל יותר.
יעל (45) צאיג היא מזכירה אקדמית בבית־ספר לכלכלה. בעלה אפי (49) הוא מהנדס אלקטרוניקה. יש להם שלושה ילדים: אופיר בן השבע וחצי, ליהי בת ה־13 ואור בן ה־16. כולם גרים באושר בבית פרטי בכפר יונה ואוהבים טיולי אקסטרים, לצפות בסרטים ולצאת לבילויים.
אבל יש שלב ביום שבו האופוריה נסדקת. "הבוקר אצלנו די מורכב ולחוץ", מספרת יעל, שמתעוררת מדי בוקר בשעה שש, שותה קפה, מתארגנת בשקט וכעשרים דקות לאחר מכן מתחילה לנסות להעיר את הילדים. במקביל היא ממשיכה להתארגן, משום שמדי יום היא יוצאת מהבית לעבודה כבר בשעה 7:00.
טלוויזיה במקום ארוחת בוקר
בשעה 6:30 מתעורר אפי, ומנסה גם הוא את כוחו בהשכמת הילדים – ניסיון שני של בוקר. הוא נכשל, ויורד למטבח לשתות קפה ולהכין להם ארוחת עשר מושקעת לבתי־הספר. "לילדים מאוד קשה לקום בבוקר ואין מצב שהם מתעוררים לבד וקמים מהמיטה, זה לוקח לנו כמה וכמה פעמים עד שמצליחים להעיר אותם", אומרת יעל.
הבא לפקוח עין הוא אור. הוריו מדווחים בצער שלוקח לו המון זמן להתארגן מכיוון שהוא מתעקש לצפות בטלוויזיה בבוקר, כשהמחיר הוא ויתור על אוכל. אופיר, אחרי שהוא מתעורר
סוף סוף, יורד למטה, אוכל קורנפלקס או שותה שוקו, ומתארגן. לליהי לוקח הרבה זמן להתארגן ולהתלבש, ובדרך כלל הסיטואציה מלווה בצעקות מכיוון שהיא תמיד רוצה את החולצה שבדיוק נמצאת בכביסה או מחפשת במשך זמן רב מה ללבוש. כשהיא מסיימת להתארגן, היא יורדת למטה, אוכלת מעדן ומכינה לעצמה משהו חם לשתות. אחרי שכולם מוכנים, הם יוצאים מהבית. אור עולה ראשון על הסעה לבית־הספר, ובשעה 7:20 אפי לוקח את אופיר וליהי לבתי־הספר שלהם.
הקשיים שמפריעים ליעל ואפי הם ההתעוררות האיטית שאחריה מגיעה התארגנות איטית לא פחות. "יש לנו מעין תחושה שהילדים לא באמת קולטים את הנושא הזה של שעון, או את העובדה שהם צריכים להגיע בשעה מסוימת לבית הספר. השעה 8:00 היא רק בגדר המלצה עבורם", אומרים ההורים.
הם אף נותנים דוגמה לניסיון לא מוצלח לטפל בבעיה: השעונים המעוררים שהילדים ביקשו מהוריהם לרכוש עבורם, וגם עם אלה – ולא חשוב כמה הם מצלצלים - הילדים עדיין לא מצליחים להתעורר בזמן.
דנה ואפי היו רוצים שהילדים יתעוררו באופן עצמאי בעזרת שעון מעורר וינהלו את הבוקר שלהם באופן עצמאי. "מה שהייתי רוצה לדעת זה איך אנחנו יכולים לגרום לילדים להתעורר מבלי שנצטרך להעיר אותם כמה וכמה פעמים, ואחר כך להתארגן בכוחות עצמם, כדי שלכולם יהיה בוקר יותר רגוע ואפי ואני לא נצטרך לבזבז את רוב הזמן שלנו בבוקר על להעיר אותם ולגרום להם לנוע מפעולה לפעולה", מוסיפה יעל.
כמו כן, יש להורים מטרה שארוחת הבוקר תהיה יותר מזינה ושגם אור יסכים לאכול ממנה. "הייתי שמחה להספיק להכין להם שייק פירות בבוקר, או כל דבר אחר שהוא בריא ומזין", מסכמת יעל.
ומה אומרים המומחים?
גיא שלמון, דיאטן קליני, פיזיולוג ואיש חינוך גופני, מתייחס לנושא התזונה. "אפי מכין לארוחת עשר חביתה וירקות בתוך חמגשית, וזה משהו שאני מאוד אוהב", הוא פותח. "מה שתפס לי את העין הוא שאור קם מוקדם ולא אוכל, חוטף איזה בננה ויוצא מהדלת. לכן, אני ממליץ או להקדים את שעת ההתעוררות שלו על מנת שיהיה לו זמן לאכול כמו שצריך, או מוצא פתרון אחר, כמו שייק, למשל. אם הוא יכין לעצמו שייק עם יוגורט, מים, פרי ואפילו כף אחת של שיבולת שועל, הוא יקבל ארוחה מזינה של ממש. זה יכול להיות פתרון מצוין במקרה שלו".
שלי מילר, מדריכת הורים, מטפלת משפחתית ומרצה, רוצה לתקוף את התנהלות הבוקר מכיוון אחר: "אני חושבת שיש נושא עיקרי שעליו כדאי להתעכב וזו העובדה שיעל שלוקחת על עצמה אחריות להעיר את כולם, אפילו את אפי. כל האחריות אצלה, וכשאדם לוקח את כל האחריות על עצמו, הוא למעשה לא משאיר ממנה לאף אחד אחר. ההמלצה שלי ליעל היא לשחרר ולהתחיל להעביר את התפקיד: כל אחד עם השעון המעורר שלו ואחראי על הזמנים שלו".
אילנה ויימן, מומחית בניהול זמן ופרויקטים, מסכימה ומוסיפה: "הם ילדים גדולים, בוגרים, הם יכולים להתמודד לבד. יעל צריכה לשחרר, להבין ולהבהיר להם שהיא יותר לא בתמונה. להגיד להם – קחו את זה, זה שלכם".
העצה הזאת, יש לציין, יכולה להיות רלוונטית ללא מעט בתים בישראל, ולא רק בנושא הבוקר. כשהילדים מבינים שאין להם יותר "עבדים", אבל גם לא "מנהלים", שהם אחראים לעצמם ויש מחיר להתנהלותם – זו דרך מצוינת לגרום להם להתבגר, לעשות למען עצמם ולהוריד את העול מאחרים.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
לפנייה לכתב/ת 
