היום שבו יתחילו ללמוד פורטנייט בבית ספר
אתם מתווכחים עם הילדים על ההתמכרות שלהם למשחקי מחשב אבל אולי בעצם תחום הגיימינג הוא העתיד וכדאי להכניסו לתוכנית הלימודים? נשמע לכם מופרך? יש כבר מדינות שהתחילו להשקיע בתוכניות ומסלולי מלגה מיוחדים לגיימרים מקצועיים
בימים אלו , בעוד חופשת סוכות נמצאת בעיצומה, הרבה מאוד הורים מעבירים אותה במלחמות מול הילדים סביב משחקי מחשב שונים, ובראשם משחק הפורטנייט. המלחמה הזאת, בין הורים וילדים, החלה כבר בתחילת החופש הגדול, כאשר כבר אז העיסוק המרכזי של ההורים בנושא היה סביב השאלה: "מה זה לעזאזל פורטנייט, למה הוא כל כך מעניין את הילדים שלי, והאם הם חלילה מכורים?" ובכך עסקה גם התקשורת ללא הרף, כאשר היא מספקת להורים כלים שונים להתמודדות מול המצב. אך האם לא אבד הכלח על הגישה הזאת?
כאמא למתבגר, כזה שיושב במשך שעות מול המחשב ומשחק במשחקי מחשב, גם אני נלחמתי ללא הרף כדי שהילד יקום מהמחשב, יפגוש חברים או יעשה דברים בסיסיים כמו לאכול ולשתות. המלחמה שלי הייתה עקבית, יום יומית, מתישה.
ברגע בו הייתה לי תחושה כי הילד בהחלט מצא איזון קרה לי דבר מוזר - בשלב הראשון התחלתי להתעניין במשחק הזה, ובשלב שלאחר מכן התחלתי גם לגלות את היתרונות הרבים. פתאום עלתה בי מחשבה לא נוחה, לא נעימה, כזאת שזוקפת את ראשה ושואלת: ומה אם אנחנו טועים? המחשבה הזאת לא נתנה לי מנוח ביום ובלילה, ולכן החלטתי לבדוק אותה לעומק ולנסות לקבל תשובה.
לא יודעים מה זה פורטנייט? הנה כל הפרטים:
אנחנו, הורים ומחנכים, מאמינים, ובצדק, כי מתפקידנו לחנך את הילדים לערכים בהם אנו מאמינים ולדרך החיים הנכונה בעינינו. כחלק מכך, אנחנו רוצים לחשוב שבידנו סימון הדרך והפתרונות לחינוך ילדינו לעתיד לבוא מתוך מחשבה שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים, בעיקר כי יש לנו ניסיון החיים והידע הנדרש להתנהלות נכונה. אך מה אם אנחנו טועים?
הגיע הזמן לעצור לרגע ולבדוק האם יכול להיות שאנחנו, דור ההורים, דווקא מייצג חשיבה שאינה נכונה ואינה רלוונטית? זה לא סוד שכיום, במאה ה-21 המצב השתנה, ואנחנו חיים במציאות פוסט מודרניסטית. העידן הדיגיטלי מתקדם בקצב מהיר, והילדים שלנו, ילידי העידן הזה, קוראים את המפה הדיגיטלית, ומתקדמים יחד עימה.
אולי בעידן המאה העשרים ואחת דווקא משחקי מחשב הם העתיד, ולא רק מקצועות הלימוד שהורגלנו אליהם עד כה כגון: המרוץ סביב מתמטיקה, תנ"ך ועברית? אולי הגיע הזמן שאנחנו, הורים ומורים, נתעורר, נשנה גישה ונדביק את הקצב של הילדים שלנו? שנבין כי בהשוואה למה שקורה בעולם הגישה שלנו מיושנת למדי, ושהגיע הזמן להכניס את הגיימינג כחלק ממערכת הלימודים בבתי הספר.
אם תחשבו על זה לרגע, הרי שמטרתה של מערכת החינוך, מרגע הקמתה, היה לא רק ללמד את הילדים קרוא וכתוב אלא בעצם להכין את הילדים לחיים בעתיד. ואם בעבר, נדרשו מהילדים כישורים מסוימים הרי שכיום נדרשים מהילדים כישורים אחרים, כאלו שמתאימים לעידן החדש.
באנגליה, למשל, הבינו כי מערכת הלימוד אינה עדכנית, ולכן הכניסו את משחק השחמט לתכנית הלימודים בבתי הספר. כיום מדובר ב-1,000 בתי ספר יסודיים המלמדים שחמט, ומדברים על יתרונות השח מט כמשחק חינוכי המעניק למשחקים בו יתרון היות והוא המפתח מיומנויות חשיבה חשובות, כגון: פתרון בעיות, תכנון מוקדם, כיצד לזהות דפוסים ומיומנויות נוספות. כאשר לצד אלו מציינים גם יכולות ריכוז גבוהות ויצירת מוטיבציה בקרב הילדים.
קראו עוד:
- "לא אוהבת את המורה של הילד שלי"
סקירה של נושא הגיימינג התחרותי בעולם מראה כי יש לו יתרונות רבים הדומים ללימוד שחמט או ללימוד מתמטיקה. הגיימינג מקנה פיתוח יכולות מוטוריות, חשיבה אסטרטגית, קבלת החלטות בזמן קצר, יכולת תגובה מהירה, אינסטינקטים, חשיבה יצירתית, ועוד. ורק הגיוני להאמין שבלימוד מקצוע זה תעלה רמת המוטיבציה של התלמידים.
צריך לציין כי בכל העולם, אגב, כבר הבינו שזהו הכיוון החדש, ובימים אלו מתפתחות בעולם תכנית לימוד ובתי ספר המיועדים לפיתוח גיימרים. בדרום קוריאה, למשל, ישנן מכינות ובתי ספר שמטרתם להכשיר גיימרים, ולהביא אותם לידי הישגים בתחרויות שונות, כאשר הם מדברים גם על ייצוג באולימפידה. בסיאול יש מחנות אימונים לגיימרים, הכוללים תכנית לימודים ומסלולים שונים. ערוצי טלוויזיה המשדרים תחרויות גיימינג, ומכינות גיימינג זוכות למלגה מהממשלה, בדיוק כמו מכינות אקדמאיות.
גם בארה"ב, בקליפורניה ובקולומביה ישנן תכניות אוניברסיטאיות ומסלולי מלגה מיוחדים לגיימרים מקצועיים, ובשוודיה ובנורווגיה ישנם קורסים יחודים ומסלולי לימוד. ואם כל זה לא מספיק, הרי שבניסוי שעשו בישראל, לקראת תערוכה חדשה שנפתחה אפשר היה לראות כי לגיימרים יש כישורים הנדרשים בצה"ל , כאשר הגיימרים הצליחו להשתלט ולנצח את הסימולטורים של הצבא.
אצלנו, המערכת החינוכית משקיעה רבות במסלול של פיסיקה ומתמטיקה 5 יחידות, וממתגת מקצועות אלו כפני העתיד של ילדנו. לעומתם הגיימינג, שדווקא נותן אופציה למקצוע של ממש, נתפס כמשחק לשעות הפנאי. מדוע קל לנו לחשוב כי שחמט, משחק המלכים העתיק, יכול להיות חלק מתכנית הלימודים של ילדינו ואילו הגיימינג נתפס בעינינו כתחום מוטל בספק, עד שלילי?
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אולי כל זה נשמע לכם כטור עתידני המתאים לאחרית הימים אבל האמת היא שכל הענין פשוט למדי. מה שבטוח הוא שברגע שבו הגיימינג יהיה כמקצוע רציני, כזה שהוא חלק ממערכת הלימודים, כולנו נרוויח. המערכת החינוכית תהיה עדכנית, וכזאת שנותנת ללומדים בה יתרונות רבים ומכינה אותם לעתידם המקצועי, הילדים יהיו בעלי מוטיבציה ועניין, וכך גם יתמעטו המלחמות בין הורים וילדים בנושא זה.
הורים לא ירגישו שהילדים מבזבזים את זמנם אלא ישמחו שהם מתאמנים במשחקי מחשב. זה יהיה בדיוק כמו לראות את הילד שלך פותח חוברת חשבון ומתאמן ככה סתם, להנאתו, בזמנו הפנוי. וכל שנותר הוא לקוות שמישהו , אמיץ דיו, ירים את הכפפה לטובת כולנו.
הכותבת היא מומחית למחקר תרבות הנוער ומנכלית פורטל "עשר פלוס"
לפנייה לכתב/ת 
