"יום העצמאות שלנו הוא קצת שונה"

יום העצמאות הוא חגיגה אחת גדולה. יומולדת למדינה, גאווה לאומית, הרבה מסיבות, זיקוקים, הופעות והמון שמח. יום העצמאות שלנו הוא קצת שונה. בכל השמחה הזו, הילד שלי בעיקר חווה קושי לעבור מעצב לשמחה ובעיקר סובל מכל הרעש וההמולה.

נכון, להרבה ילדים קשה עם רעש והמוניות ואני לא פעם נתקלת בילדים שבוכים ונלחצים בהופעות ופעילויות מרובות ילדים. תוסיפו לזה את הצפירה של הבוקר, את הרעש והאורות של הזיקוקים, את המוזיקה הרועשת והמוני האנשים עם צפצפות וספריי, וקיבלתם בלגן אחד גדול. תכניסו לזה ילד עם קושי בוויסות חושי ורגשי וקיבלתם בלגן עוד יותר גדול.

סיבוב בבמות בעיר, חגיגות ושמחה עם כל עם ישראל - מה שנראה לגיטימי לרוב ההורים והילדים, בשבילינו הוא אירוע להימנע ממנו כמה שיותר. אם בעבר הייתי מנסה, לוקחת אותו לבמות ורוצה מאוד שהוא יהנה, עם השנים הבנתי שזה פשוט סבל בשבילו ואין צורך לחגוג איתו בצורה כזו, כשאפשר לחגוג אחרת.

חן קרופניק ובנה. "אפשר לחגוג אחרת"(צילום: אלבום פרטי)

בכל שנה אני מאפשרת לו לבחור אם הוא רוצה או לא, בידיעה שהוא יכול להתחרט ברגע האחרון או תוך כדי (ואני לגמרי מעדיפה לא להגיע לתוך כדי). הוא לא חייב וזה בסדר אם הוא מתחרט והוא גם ממש אבל ממש לא מפסיד כלום - שזה בערך הדבר הכי חשוב בתור ילד - לא להרגיש שהוא הפסיד משהו.

הכנה מוקדמת

השנה החלטתי להתארגן מראש בכדי לא להגיע לרגע האמת כשהוא מבולבל ולא יודע אם הוא רוצה או לא רוצה, מה שבטוח יוביל ללחץ וחרדה שאפשר להוריד או להימנע מהם לגמרי.

קראו עוד:

רוצים ילדים עצמאיים? הימנעו מהטעויות האלו

כשהילד מתקשה לדבר

"כל יציאה שלנו מהבית מלווה במבטים"

אצל ילדים עם קושי בוויסות רגשי וחושי, ילדים על הרצף או עם חרדות וקשיים רגשיים אחד מהדברים הכי נכונים ומורידים במפלס החרדה שאפשר לעשות הוא להכין אותם מראש. מכיוון ששינויים פתאומיים יכולים לעורר אצלם חרדה וחוסר ידיעה יכול להפחיד אותם עד כדי חוסר תפקוד, חשוב להעביר להם את כל המידע מראש, ולדבוק בתוכנית כמה שניתן.

מה אני עשיתי ועושה ביום העצמאות?

1. נסעתי איתו למקום בו יקימו את הבמות. הראתי לו את המקום בו יוקמו הבמות, מאיפה ירו את הזיקוקים, איפה תהיה הכניסה ואיפה הגדר תעבור. הראתי לו איפה תהיה החניה של הרכבים ואיפה הרחוב יהיה חסום. לראות את המקום לפני שהוא הופך למופע גדול ומלא אנשים מרגיע. לאחר יום העצמאות אני לרוב לוקחת אותו שוב לראות איך פינו את הכל והמקום חזר לעצמו.

2. עברנו על התוכנית של הערב - איזו הופעה יש ומה צפוי להיות. הכנו לוח זמנים מסודר - מתי הטקס של הדלקת המשואות מתחיל ומתי הוא נגמר, איפה אוכלים ארוחת ערב, איפה רואים את הזיקוקים ומה לוח הזמנים של ההופעות. כמובן שהסברתי לו שהוא נתון לשינויים ושאף הופעה לא מתחילה בדיוק בזמן ומסתיימת בדיוק בזמן אז דרושה סבלנות.

לטור הקודם של חן - "הצרכים המיוחדים של בני לא יעלמו"

3. בדקנו מהי הדרך הכי נוחה וקצרה ללכת לבמות וחזרה במידה והוא ירצה בכל זאת ללכת להסתובב, ואם ירצה ללכת באמצע ולחזור הביתה - איך נעשה את זה הכי מהר.

4. הלכנו לקנות מראש פריטים ומוצרים שמתאימים לחג בכדי שנוכל לחגוג גם אם לא נהיה עם אנשים ותהיה לנו אווירה חגיגית של חג.

5. אחד הדברים הקשים ביותר עבורו (ובכלל עבור ילדים) הוא המעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות. בצפירה הוא מבקש לעמוד בממ"ד או לידו למקרה שהצפירה תהפוך לאזעקה וירו טילים. אני מאפשרת לו לעמוד איפה שנוח לו, ומכינה אותו מספר דקות לפני הצפירה.

6. הרעש של הזיקוקים לעיתים מלחיץ אותו כך שאני מראש מתארגנת על אוהל בחדר שינה ומוסיקה שנוכל לבלות בו בזמן הזיקוקים. אנחנו עומדים במרפסת ורואים אותם, וכשזה יותר מדי - אנחנו נכנסים לאוהל.

בסופו של דבר אני מאפשרת לו ליהנות מהחג אבל בדרך שלו. אני משתדלת להעביר כמה שיותר את האווירה של חגיגות אבל בגבולות יכולת ההכלה שלו, וכדי שלא ירגיש שונה או אחר ושהוא מפסיד. הוא כל כך אוהב את יום העצמאות במתכונת שבנינו שהשנה כבר הזמין חברים, ובסופו של דבר נייצר חגיגות יום עצמאות אלטרנטיביות לילדים קצת יותר רגישים.