חזרה ללימודים וההברזה מאסיפת הורים
הלימודים בחינם אבל מגייסים תרומות מההורים, ישיבת מועצת תלמידים מתקיימת מדי יום והתלמידים הם אלו שעוברים בכל שיעור לכיתה אחרת. ילדיו של אריאל כהאן החלו שנה חדשה בבית הספר בקליפורניה
הילדים שלנו חזרו לבית הספר ב-14 באוגוסט. בשונה מישראל, החופשות בארה"ב (קיץ, חורף ואביב) הן לא אחידות. הן לא מתחילות בכל מקום באותו יום וגם לא מסתיימות. אני מודה שעדיין לא הבנתי את הקטע, אולי זה כדי למנוע את המצב השכיח בארץ שכל עם ישראל מנסה לטפס בו זמנית על אותו קיאק בכפר בלום.
גיוס תרומות
הלימודים בבתי הספר הציבוריים הם חינם. מה זאת אומרת חינם? זה אומר שלא צריך לשלם כלום על שום דבר. לא קונים לפני תחילת הלימודים - לא ספרים, לא חוברות עבודה וגם לא עפרונות. בית הספר מספק הכול, לרבות ארוחות חינם למי שצריך.
מה בכל זאת יש? לבית הספר מותר לגייס תרומות. מקבלים אינספור מיילים המעודדים אותך לתרום לבית הספר. למעשה, רוב האירועים שמתקיימים במהלך השנה בבית הספר, גם אלו שלמראית עין נראים לגמרי תמימים, מתגלים בסופו של דבר כאירועים לגיוס כספים.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
נטע התחילה תיכון (כיתה ט'). הלימודים בתיכון מזכירים לימודים באוניברסיטה בישראל: התלמיד קובע חלק משמעותי מהמערכת של עצמו, אין כיתות אורגניות, אין מחנך, ובחלק מהשיעורים יכולים לשבת ביחד תלמידי כיתה ט' ותלמידי כיתה י"א.
המורה לאנגלית עומד על האצבע
דבר ראשון שהמורה של נטע לאנגלית עשה כשהוא נכנס לכיתה היה לספר שהוא יודע לעמוד על אצבע אחת. עד כאן הכול נורמלי ורגיל. זה גם חשוב שהתלמידים ידעו על כך כבר בשיעור הראשון למקרה שזה מפריע להם.
אחר כך הוא סיפר שהוא שונא לעמוד על האצבע כי זה כואב. גם זה נשמע הגיוני לחלוטין. זה גם חשוב שתלמידים יבינו שלמורים יכולה להיות תחושת כאב באצבע. החלק המוזר התחיל כאשר הוא אמר שהוא מוכן להדגים עמידת אצבע למי שיקנה לו קפה מסטארבקס למשך חודש שלם. שני תלמידים הסכימו להתערבות, ומאז הוא מקבל כל יום גם קפה וגם עוגיות.
לטורים הקודמים:
הורות ישראלית בארה"ב - ההרגלים לא משתנים
רוצה לעבוד עם ילדים? זה הסטנדרט בקליפורניה
הילדים שחיים אחרת מהחברים שלהם
אתמול המורה לאנגלית נכנס לשיעור ואמר שאין לו חשק ללמד כיוון שערב קודם לכן הוא היה בהופעה של הרולינג סטונז. זו כמובן אינפורמציה חשובה. נטע סיפרה לו שגם אני רציתי ללכת להופעה אבל זה היה יקר אז ויתרתי. המורה אמר שחבל שלא סיפרנו לו, כי היה לו כרטיס מיותר, הוא גם הציע שלהבא, במקרים דומים, נשאל אותו לפני, אם יש לו כרטיס לתת.
כמובן ששמחתי מאוד וישר הזמנתי זוג כרטיסים ל-U2 לכשיגיעו לעיר, אבל אני מודה שאחר כך נהייתי מבולבל, כיוון שעכשיו אני לא יודע מהם בדיוק הנושאים שאני אמור להתייעץ בעניינם עם המורה לאנגלית. כרטיסים להופעות זה ברור, כנראה שגם בענייני עמידה על האצבע הוא כתובת מתאימה, יתכן שיש אפשרות לדבר איתו גם על נושאים שקשורים ללימודי אנגלית של נטע, אבל מה עוד? אם למשל אני לא מרוצה מהמקום שקיבלתי בטיסה, זה גם משהו שאני אמור להפנות אליו?
מועצת תלמידים
איתמר התחיל כיתה ז'. כמו בכל שנה ובכל מקום בעולם, גם השנה אמרו להם שזו הכיתה הכי חשובה וגורלית לחייהם וגם לגילגולים הקודמים והבאים שלהם ולכן חשוב שישקיעו. איתמר נבחר השנה למועצת התלמידים (המכונה ASB). הבחירות למועצה נערכות באופן הבא: המועמדים נושאים נאום שמצולם בספריה ומועבר בשידור ישיר לכל הכיתות בבית הספר. אחר כך יש הצבעה.
ישיבות מועצת התלמידים מתקיימות בכל יום על חשבון שיעור בחירה, ובסוף גם מקבלים על זה ציון בדיוק כמו כל מקצוע אחר. כל יום אני מנסה להבין מאיתמר על מה יש להם כל כך הרבה לדבר. בישראל, אפילו ישיבות ממשלה מתקיימות רק פעם בשבוע. את השבוע הראשון הם העבירו בדיונים על בחירת נושא לנשף פתיחת שנה.
מתקפת מיילים
רועי התחיל השנה קינדר-גרטן (Kindergarten), שזו מסגרת המעבר מהגן לבית הספר, לילדים בני 5-6. הקינדר-גרטן נמצא בשטח בית הספר אך במתחם נפרד, ויום הלימודים בו מחולק בין שיעורים של קריאה וחשבון לבין פעילות שמזכירה יותר גן ילדים.
ביום הראשון ללימודים נפגשנו עם המורה של רועי, וזו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי נאום של מורה אמריקאית שלא הסבירה בהתלהבות על האופן שבו היא מכינה את התלמידים לקולג'. למורה קוראים מיסס תומאס והיא באמת מאוד נחמדה.
אנחנו כבר רגילים לכך שבאמריקה מורים שולחים מיילים אינפורמטיבים להורים כל הזמן ובכל נושא, גם כשאין משהו מעניין להגיד, אבל הפגזה כמו שהייתה לנו בשבוע שעבר, גם שועלי קרבות ותיקים כבר לא זוכרים. באיזשהו שלב הודעתי שאני עושה לה חסימה במייל. ענת כמובן טענה שזה לא מנומס, אז חשבתי פשוט לזרוק את הטלפון והמחשב מהבית.
כמובן שזה לא היה משנה דבר, כיון שאחרי מתקפת המיילים, באו הדפים והתיק התמלא בהודעות, פליירים וטפסים שצריך לחתום עליהם. ואחרי כל זה, גם קיבלנו הזמנה לאסיפת הורים לצורך מפגש נוסף עם המורה. האמת, לא היה לנו שום מושג מה עוד אפשר לספר לנו שעדיין לא נאמר או נכתב, ולכן התחלתי לחשוד שהיא בכלל מתכננת לנו בחינת פתע על החומר שכבר קיבלנו. הודענו למיסס תומאס שלא נוכל להגיע כי יש לנו התחייבויות קודמות, ולקחנו את הילדים למיוזיקל ברודווי של שרק. היה מדהים.
אחד ההבדלים הבולטים בין בית ספר ישראלי לאמריקאי הוא זה שבארה"ב הכיתה שייכת למורה ולא לתלמיד. תלמיד שיש לו שיעור היסטוריה או מתמטיקה הולך לכיתה של המורה להיסטוריה או למתמטיקה. המורים אינם מתרוצצים בין הכיתות אלא התלמידים. יש יאמרו שההבדל הוא טכני וזו רק שאלה של נוחות, אך כנראה שמסתתרת כאן שאלה יותר מהותית - מי צריך להיות במרכז, המורה או התלמיד? זו שאלה למחשבה.
הכותב הוא עורך דין, נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני
לפנייה לכתב/ת 
