מה עושים עם הציורים מהגן?

המון יצירות של הילדים בבית - איך בוחרים מה לשמור ומה לזרוק? ולמה האומן הצרפתי המוערך של המאה ה-20 אנרי מאטיס אמר - "אינני מצייר שולחן, אלא את התחושות שהוא מעורר בי?"

כל הילדים יוצרים בדרכם. למעשה שפת הסמלים והייצוגים קודמת להתפתחות כתיבה וקריאה כבר מראשית ההיסטוריה (ציורי המערות), זאת בהתאם לראשית ההתפתחות הרגשית והפיזית.

לכתבות נוספות היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

כאשר ילדים פועלים בחומרי אומנות, הם מתחילים לחקור חומרים שונים באופן שיטתי על ידי ניסוי וטעיה, דרכם לומדים לבחור, לתכנן, להתבונן ולהעמיק ידע בתחומים.

בהמשך הם גם יחקרו את יחסי הגומלין בין החומרים השונים ואת התגובה של הסביבה כלפי תוצריהם. הציור בתחילה יראה לנו, המבוגרים, כ"קשקוש" והוא מכונה "שרבוט ראשוני" במונח המקצועי.

אל תתנו פרשנות לציורים שלהם(צילום: shutterstock)

דרך היצירה הילד לומד על עצמו, על היכולות ועל הגבולות שלו, ולכן לרוב לתוצר הסופי החזותי אין משמעות עבור הילד, ולא אכפת לו אם יצא משהו שהאחר מבין. הוא מבחינתו, עסוק בשלו. תהליכי היצירה בתוך מרחב הדף מקבילים לתהליכי חיים. היצירה מתחילה בלידת רעיון, התארגנות לשם ביצועו, התבוננות בתוצר ופרידה ממנו. החזרת המכחול ושימת הציור במגירה הן חלק מתהליך הפרידה. מלבד החלק החזותי, ישנו רובד סמוי של מה שעובר על היוצר בתהליך היצירה (מחשבות, תחושות שפגש, ציפיה וכו').

דגש על התהליך ופחות על התוצאה

למרות שמאוד מפתה להביט על ציור שלי ילדים כדאי לשים לב כי חשיפת ציור מהווה גם חשיפה עבור הילד שטמונה בה גם סכנה - רואים לו, מפרשים אותו, נותנים לציור שלו מילים ולא תמיד הילד מבין את המשמעות העקיפה של הבחירה שלו. כך למשל המילה "קשקוש" או המילה "יפה" הן שתי מילות ביקורת שוות ערך משום ששתיהן נותנות ציון על תוצאת היצירה ועלולות להפריע בתהליך התפתחות השיפוט העצמי, שכן הוא מונה מציפיה או אכזבה של המבוגר השופט.

איך כדאי להגיב כשהילד כותב בכתב ראי?

בטיפול באומנויות יהיה דגש על התהליך ולא על התוצר, ולכן אין זה נכון לפענח ציורים ללא ההקשר בו ציורו או הבנת המקום ההתפתחותי בו נמצא הילד. בנוסף, ציורים רבים יראו לנו דומים להפליא. זו דרכו של הילד לתרגל את הציור, אך גם להפנים ייצוגים שמעניינים אותו ומסקרנים אותו.

ילדים מחקים אחרים ביצירתם ממניעים שונים: סקרנות והתעניינות בתוצאה, בתופעה, במיומנות הדרושה לציור, משום הרצון להצליח ולהימנע מכישלון ולפעמים אף מקנאה בהישג האחר. בפעולת החיקוי יש פעמים רבות מימד של חשיבה חברתית - רצון להיות כמו החבר המוביל בציור או להתקרב אליו. למרות זאת, מחקרים הראו כי סגנון אישי יתפתח כך או אחרת (לא יועתק ציור שלם אלא פרטים למשל).

מה כדאי לעשות עם כל היצירות של הילדים?

1. להבין מה משמעותן עבור הילד. לנסות להביט בהתפתחות של שלבי היצירה שלו: ציור חד מימדי, דו מימדי, יצירה לגובה, לרוחב וכו'.

2. כאשר הוא מזמין לראות את הציור, כדאי להגיב למה שרואים, למשל - "חשוב לך שאראה. אני רואה שציירת באדום שלושה קווים", ולהיזהר משיפוט, פרשנות או ציפייה לתוצר. ניתן להתייחס להתקדמות, "למשל - "הפעם ציירת באדום וגם בירוק".

3. הצגת הציור - כדאי לבחור באופן שיטתי איזה ציור להציג, למשל האחרון בחודש, וכך נימנע משיפוט הציור "היפה". אפשר לתלות ציור אאחד במקום מרכזי בבית. הילד יתרשם מאוד מנתינת המקום ליצירתו, הוא יחוש שותף אך לרוב לא יביט שנית על יצירתו.

קראו עוד:

"ילדים מחביאים את הסמארטפונים בקלמרים"

הדרך שלי להתגרש יפה בשביל הילדה

"שאלו על ההנקה במקום לשאול מה שלומי"

4. אם הילד בוחר לא להראות את הציור, כבדו את רצונו. לא תמיד נבין מה קרה לו מול תהליך היצירה, גם אם היינו נוכחים לידו.

5. אם נתבונן בציור ונשאל את הילד מה הוא צייר, ייתכן שאם לא ננסה לשפוט ורק נאזין, נגלה מהו הציור עבורו.

6. אם ילד מרבה לשאול אם צייר יפה או אם לזרוק את הציור בסיום, ייתכן שהוא מתוסכל וייתכן שממתין לתגובה אליה התרגל. מומלץ לשקף את שראיתם - "ציירת וזרקת" בכדי לעזור לו להחזיר את זירת השליטה לעצמו (אני קובע מה חשוב בעיניי, היצירה היא חלק ממני).

7. פינוי יצירות - רצוי לשתף את הילד שזהו גורלן, שתשמחו להתבונן אתיו ולאחר מכן להשליך אותן לפח המיחזור. אפשר להזכיר לו את תהליך היצירה ושאין צורך באחיזה של המוצר הפיזי על מנת לשמר את החוויה. ניתן גם לתעד את היצירה היצוגית לתקופה באלבום במחשב או הפקת אלבום פיזי פעם בשנה.

הכותבת היא מטפלת באמצעות מוסיקה (MA), מומחית בהתפתחות ילדים (B.ED חינוך מיוחד) ומנהלת את קבוצת הפייסבוק"התפתחות רגשית - ייעוץ מקצועי להורים"