הלמידה שבאמת תעזור לנו בימים אלו

100 ילדים נמצאים כל בוקר אצלנו בבית. חמש כיתות לימוד. קשה לקרוא לזה בידוד. הם תופסים עמדות שולטות ומציבים לי מארבים בכל פינה. אין לי דרך להיכנס לשירותים בלי שמיס מאייר וכל כיתה ד' יראו בדיוק לאן אני הולך. כשהמורה של רועי מבקשת שאחד ההורים ייגש אל המחשב, אני בטוח שהיא מתכוונת להורים שלי. אני מסביר שלא עשיתי כלום ובטח שלא צחקתי, וגם שבאופן כללי, ענת מפריעה לי להקשיב.

כל הכיתה בתוך הבית(צילום: אלבום פרטי)

אין לי מושג אם למידה מרחוק זו דרך טובה ללמד מתמטיקה, אנגלית או כל מקצוע אחר. השנה נטע (ט') לומדת בבית ספר שיעור בנושא בריאות. בסמסטר הקודם הם למדו עזרה ראשונה. במסגרת השיעורים שהתנהלו בזום, היא הייתה צריכה לעשות החייאה לדובי ולשלוח את הסרטון למורה. אני צילמתי אותה עושה את זה לצלילי השיר Staying Alive.

אחר כך היא הייתה צריכה לצלם סרטון על טיפול בשבר ברגל. היום קיבלנו הודעה שיחידת הלימוד הבאה בקורס תתחיל ביום שני הקרוב בנושא – "בריאות מינית". קיבלנו גם את רשימת הנושאים שהם עתידים ללמוד. מה שבטוח, עד יום שני שום דובי לא יהיה אצלנו בבית.

החייאה לדובי(צילום: אלבום פרטי)

מערכת ההזנה של בתי הספר, לפחות בסביבה שלנו, מתקיימת כשגרה. זה מרשים, כי זו מערכת שמספקת גם בימים אלו ארוחות חינם לילדים שזקוקים לכך. אבל זה גם מוזר, כיוון שחלק גדול מהצרכנים בעיר שלנו הם לא נצרכים.

כמו שבימי שגרה ילדים רוכשים ארוחה מהקפיטריה בבית הספר, כדי לחסוך מההורים שלהם את הצורך להכין אוכל, כך גם כיום. הורים מגיעים בכל יום לבתי הספר כדי לרכוש המבורגר תעשייתי לילדים. זה מדהים כמה אמריקאים יש שחיים על אוכל מוכן. זה מדהים כמה אמריקאים יש שלא יודעים לבשל שום דבר. כלום.

לטורים הקודמים:

האם משתלם לגדל ילדים בארה"ב?

זמניים בקליפורניה - ואיך הילדים משתלבים?

לגדל ילדים בארה"ב - כך זה נראה

אחרי השבועיים הראשונים של הסגר, הייתה לילדים חופשת אביב מבתי הספר שנפלה בדיוק על השבוע של ליל הסדר. בימים האלה לא היו לילדים שיעורים בזום ולא שיעורי בית. אמרתי לענת שאני חושב שזה לא הגיוני להאשים נער שהוא כל היום במחשב אם הוא בכל מקרה מתעורר רק ב-12:00, יש כאן כשל לוגי.

קראתי לאחרונה הרבה שאומרים שאם הם לא יכולים לצאת לשחק בחוץ או ללכת לחברים, אז אולי לא צריכים לעמוד להם על הראש עם סטופר כשהם מול המסך. זה מרגיע אותם וזה לא כל כך נורא בתקופה הזו. יכול להיות שזה נכון, הבעיה היא שהמסך ממכר וזה ישפיע עליהם גם אחרי הקורונה, אולי לכל החיים. באופן כללי, חלק גדול מהדאגות שלנו בימים אלה נוגע לשאלה מה יהיה אחרי שכל זה יגמר, זה נכון גם לגבי רביצה מול המסך.

מה יהיה כשכל זה יסתיים?(צילום: אלבום פרטי)

בניגוד למה שזה אולי נדמה ומה היינו היינו רוצים לחשוב, לא כל ילדי העולם עושים בימים באלו בדיוק את אותו הדבר. אליזבת, הבת של השכנים שלנו, משחקת גולף ומדורגת במקום 48 עולם. היא עומדת בגינה הקטנה שלהם עם מחבט, על הדשא יש כדור, ובמשך דקות ארוכות היא מתרכזת, כאילו שיש לפניה מגרש ויש לה לאן להתקדם מתוך הסיטואציה הזו.

גם נטע שלנו הכניסה את עצמה בימים האחרונים למשטר ספורט של כמה שעות ביום. יש כאלה שמנסים לחלץ מהתקופה את מה שאפשר, ויש כאלה שפחות. אמרתי לילדים שאלה שיתאימו את עצמם לעולם המשתנה כנראה ירוויחו בהמשך. ילדים שישקעו לתוך עצמם ורק ימתינו עד שהתקופה תעבור מתוך מחשבה שהכל יחזור להיות כפי שהיה, אולי גם בהמשך ישתרכו מאחור.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

בין אם העולם התהפך עלינו לנצח ובין אם לא, כנראה שמעתה והלאה נתקשר אחד עם השני באמצעים טכנולוגים יותר מאשר בעבר. לכן, יכול להיות שהמצב שנקלענו אליו מהווה הזדמנות טובה ללמד מאחורי מסך לא רק את המקצועות הרגילים של בית הספר, אלא גם באופן בסיסי יותר, איך צריך להתנהג כשיושבים מאחורי מסך, ואיך להישאר בני אדם גם כשיש בסביבה מקלדת.

מבוגרים וילדים יכולים להיות האנשים הכי נחמדים ונפלאים בעולם, מהסוג שלא פוגע בזבוב, עד הרגע שהם נתקלים במקרה במסך ומקלדת. וכשזה קורה, דם ואש ותמרון עשן. מסתערים בחמת זעם על המקלדת. כל התסכול והזעם משפריצים לכל הכיוונים.

אם השיח ברחוב נראה לנו אלים, מזלזל ובוטה, השיח ברשתות השונות יכול להיות נמוך הרבה יותר. לא הייתי מעיר על זה ככה סתם, אבל הרי אנחנו וגם הילדים שלנו בכל מקרה יושבים עכשיו בבית ותקועים לא מעט מול המסך, אז אולי זה זמן טוב לעבוד איתם וגם קצת עם עצמנו, על הנושא הזה.

הכותב הוא עורך דין, נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני