תנו לאיביץ' לנצח / צהוב סוגר חשבון

הביקורות מהללות. "איביץ', נמאס מהרוטציות שלך". "מחיר השחצנות: איביץ' גורם נזק למכבי ת"א". "הוא מגזים, בגלל הרוטציות שחקנים מאבדים ביטחון". העיקרון ברור. איביץ' הוא מקור כל הרוע באלופה המכהנת, על כך חתומים מומחים ולפי הציטוטים, גם שחקנים של ממש.

מודה שהתבלבלתי, עולמי הסתחרר עלי ועיני התכסו ערפילים לרגע. מיהרתי לאתר האהוב עלי, זה שבו אתם קוראים כעת, ובחרדה קצרה ממש פתחתי את טבלת ליגת העל, שהיא כזכור, חלשה מאוד כבר המון שנים, כולל בעונה שעברה. פתחתי את עיני לרווחה, כדי לראות טוב יותר, וגיליתי שמכבי ת"א עדיין נמצאת במקום הראשון בליגת העל, למרות הפייר פליי והקושי בהבאת רכש, היא עדיין מתבססת על שחקני בית, יש לה יחס שערים נהדר ובסך הכל איבדה שמונה נקודות מתחילת העונה, די סביר. אבל הפרשנים, וגם כנראה כמה שחקנים ממורמרים - ובכל מערכת יש כאלה – טוענים שנמאס מאיביץ' ויורים בו בלי למצמץ, אם כי חלקם בעילום שם.

לפי הביקורות אפשר להתבלבל ולחשוב שמכבי ת"א יורדת ליגה. איביץ'(צילום: ראובן שוורץ)

בעידן שבו לא פעם השחקנים, הכוכבים, מאפילים על המאמן, מכבי ת"א נמצאת היום בדיון - גם אם לא חפצה בו ולוקחת בו חלק - שהתשובה עליו חייבת להיות אחת: מר איביץ' היקר, סמן בלוח השנה בבקשה עד מתי אתה רוצה חוזה במועדון, הכסף כבר לא יהווה בעיה. זה לא רק כי מאמן מכבי הוא הסיבה העיקרית לכך שהקבוצה הייתה בליגה נפרדת בעונה שעברה ועדיין במקום הראשון העונה, זה כי יש כאן מעין מאבק על יסודות חשובים בהתנהלות מועדון. ובמאבק הזה, מכבי ת"א כדורגל חייבת להתנהג אחרת מאשר מכבי סל של אוקטובר 2016, זו שהעדיפה את הכוכב סוני ווימס על המאמן ארז אדלשטיין וסימנה לכולם מי באמת מנהל את העסק, עד שהכירה בטעותה.

על היכולת והרצינות של חלק גדול מהשחקנים הישראלים אנחנו לומדים כל פעם מחדש בקמפיינים של הנבחרת ובליגה (החלשה). ג'ורדי קרויף, למשל, ידע את זה ובשנותיו הראשונות הצליח באופן מעורר הערצה לנתק את מכבי מכמה שכבות של שכונה ישראלית, עד שבשנתיים האחרונות התערבב גם הוא במים הרדודים. פתאום מגיע לכאן מאמן סרבי מהזן הקשוח, המקצוען, המוקפד, שלא מתעניין מה אומרים האוהדים, העיתונאים, הפרשנים. כזה שההתנהגות על המגרש ומסביבו חשובה לו לא פחות מהיכולת על הדשא, כזה שיודע בדיוק מה צריך כוכב כדורגל שבדרך, כמו יונתן כהן, מפוקס, ממוקד מטרה, וגם אם לפעמים קורס בגדול (כמו בקמפיין האירופי המדכדך), אתה יודע שכל מה שקורה נובע מסיבות ענייניות לחלוטין, שאינן קשורות לסוכנים, אבות של שחקנים או לחצים אחרים כלשהם. ואת זה עולם הכדורגל הנמוך שלנו מתקשה לקבל, כי מבחינת המאמנים והשחקנים שהצעידו אותנו למונדיאל אחר מונדיאל, איביץ' נתפס כמתנשא. הם נעלבים מהמקצוענות שלו, נעלבים כשהוא לא סופר מה הם חושבים ונעלבים כשהוא לא מחייך, כי לא בא לו להיות מבסוט כשהקבוצה לא משחקת כמו שהוא דורש. באיש הזה הם נועצים את החיצים שלהם, במקום להסתכל על התמונה הכוללת, ארוכת הטווח. מכבי ת"א חייבת להיצמד לאתוס של איביץ', לא לכל המערבבים מסביב.

ספוילר: איביץ' לא ייקח כל שנה אליפות בישראל, בהנחה שיחתום על חוזה ארוך טווח, מכבי לא תיקח בכל שנה תואר, זה לא יקרה וזה מאוד הגיוני. ספורט, זהירות קלישאה, הוא עניין של מעגלים, גם של הבלחות. אבל מכבי רצה כבר שנה שמינית לאליפות, נתון כמעט חסר תקדים, רלוונטית בכל עונה ובדרך כלל משחקת טוב עד טוב מאוד. מאמן מכבי המשיך בקו הזה, הוא שיפר אותו, הוא יכול לשדרג עוד. תנו לאיביץ' לנצח.

סקציה נס ציונה זה לא אוויר - מה עם קצת מחמאות?(צילום: ראובן שוורץ)

עוד משהו. למכבי ת"א ולאיביץ' אכן הגיעה ביקורת אחרי המשחק מול נס ציונה. היא שיחקה חלש, לא היו לה רעיונות יצירתיים ושפת הגוף של השחקנים שידרה זחיחות וחוסר רעב. ההתייחסות של המבקרים אחרי המשחק רק מראה למה מכבי הרגילה את כולם פה. אבל מה עם הצד השני, מה עם נס ציונה ששיחקה מצוין ועמיר תורג'מן שהכין את השחקנים שלו נהדר? מה העניין בלהפוך את הצד השני לקונוסים? מכבי ת"א לא משחקת נגד אוויר. קבוצות שיגיעו נגדה מוכנות, יפגעו. כמו שאומר אלי אוחנה: זה קורה בבלומפילד, זה קורה בקאמפ נואו, זה קורה בכל העולם.

הסבלנות לא הרגה את נתניה

כמה עלבונות ספג אייל סגל, הבעלים של מכבי נתניה, על פתיחת העונה הרעה. אמרו שאיבד את זה, שהקבוצה נראית כמו יורדת בטוחה, שהעונה הקודמת לא יכולה לחזור. אבל סגל, בקור רוח אירופי ובניגוד להתלהמות המבקרים, ידע שהמערכת רק זקוקה לזמן, לתיקונים, לדיוקים, והעדיף להימנע מגיבוי ריק למאמנים שלו, סלובודן דראפיץ' ושי ברדה, כי הוא יודע מה זה אומר באקלים הישראלי. סגל פשוט העניק להם את השקט הדרוש, את החיפוי האווירי בתקשורת, וזכה: את נתניה של השבועות האחרונים כולם רואים. התנהלות מרשימה מאוד.

הסבלנות משתלמת. סגל(צילום: ראובן שוורץ)

לא ניסים, קבוצה

בשבוע שעבר נכתב כאן שמכבי ת"א סל צריכה להעניק חוזה ארוך טווח למאמן יאניס ספרופולוס ובצירוף מקרים מזהיר (בלי ציניות), זה בדיוק

מה שקרה כמה ימים אחרי. אתמול, נגד פנאתינייקוס, חשבתי לכמה דקות ארוכות שהטיימינג אולי לא היה כזה מזהיר. נדמה היה שהמשחק הולך לכיוון של תבוסה צהובה אחרי שהיוונים הובילו ב-18 נקודות ברבע השני והיו גבוהים, חזקים, חכמים יותר. אבל מכבי ת"א הנוכחית, גם בלי ארבעה שחקנים דומיננטיים, מסרבת להתרסק במאני טיים, מסרבת להיכנס לדכדוך, והקהל שלה - שפיטינו הגדיר אותו אתמול כאחד הטובים בעולם - מסרב לתת לה לוותר. כשזה קורה פה ושם, אפשר לדבר על 'נס חנוכה'. לא הפעם. יש קבוצה של ממש ביד אליהו. חורף חם, כבר אמרנו, זה מותג שקשה לערער עליו. השאגה של אותלו האנטר (איזה שחקן!) אחרי אחד הדאנקים שלו אתמול, היא הפרזנטורית הכי טובה.