מנגנון האכיפה הכושל של המשרד להגנת הסביבה

מי שמזהם צריך לשלם - העיקרון הזה ברור למדי; אלא שבכל הנוגע לפעילות האכיפה של המשרד להגנת הסביבה, הדבר כלל אינו ברור מאליו. דו"ח מבקר המדינה לשנת 2008 מצא כשל מוחלט של זרוע האכיפה של המשרד, שאינה מתמודדת עם עומס התלונות המוגשות, אינה מטפלת בדו"חות בזמן, אינה גובה קנסות, מזניחה הודעות לתשלום קנס ותיקי חקירה עד להתיישנותם, ומאפשרת למזהמים לחמוק מעונש.

עוד מעיקרי הדו"ח:

• איך כספי השיקום לצפון הגיעו לדרום?
• הטבות חריגות לפורשים במיליוני שקלים
• חוק שכר המינימום לא נאכף בשטח
• הטיפול בעולי אתיופיה: כישלון בכל הרמות
• בלתי-מספיק לטיפול באלימות במערכת החינוך
• עינוי דין בבתי הדין הרבניים
• המבקר: צמצום ההשמנה ומניעתה - יעד לאומי
• בתי החולים מעסיקים קרובים
  

דוגמא אחת מני רבות: בין השנים 2003-2007 לא העביר המשרד לגבייה כ-42,500 הודעות תשלום קנס בסכום כולל של כ-26.3 מיליון שקלים בשל קושי בהפעלת חברת גבייה חיצונית. המשרד גם לא עשה בינתיים פעולות למניעת התיישנות התיקים והקנסות, ועקב נמנע ממנו לגבותם.

המשמעות אינה רק ירידה לטימיון של מיליוני שקלים שהיו יכולים להיכנס לקופת המשרד. חוסר האונים של המשרד בכל הקשור לאכיפה משאיר את הסביבה מלוכלכת ורווית זיהום, והעבריינים אינם נרתעים וממשיכים ללכלך ולזהם - כי אין מי שיאלץ אותם לשלם.

לא מטפלים בדו"חות

מנגנוני האכיפה של המשרד מורכבים מכמה שלבים, שהראשון בהם הוא טיפול בתלונות ודו"חות, ומשלוח הודעות לתשלום קנס. המבקר מצא כי מראשית שנות האלפיים חלה ירידה ניכרת במספר תיקי החקירה שנפתחו, במספר דו"חות העבירה שניתנו ובמספר הודעות תשלום הקנס שהופקו. כך למשל, בשנת 2003 נפתחו 369 תיקי חקירה, ובשנת 2006 רק 137 תיקים; בשנת 2002 הפיק המשרד כ-17 אלף הודעות לתשלום קנס ובשנת 2006 רק 11 אלף.

ומה עם אותם קנסות שבכל זאת הוגשו? המבקר מצא כי חוסר יכולת של המשרד להתמודד עם העבודה מאפשרת לרבים לחמוק מעונש.

לפי חוק שמירת הניקיון, מי שעובר על החוק יקבל הודעה לתשלום קנס, הזמנה למשפט או שיוגש נגדו כתב אישום תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה. אם לא שולם הקנס, על המשרד לתזכר את העבריין - ולא יתיישן הקנס; אם מעלה העבריין השגות על הקנס אך המשרד לא מטפל בטענותיו במשך שנה - הוא מתיישן. עבריין שמבקש להישפט אך לא מוגש נגדו כתב אישום תוך שנה - גם הוא פטור מחמת התיישנות.

המבקר מצא כי בשנים 2002-2006 התקבלו במשרד כ-145 אלף דו"חות עבירה, אך רבים מהם לא טופלו. מהדו"חות הופקו לבסוף רק 74 אלף הודעות תשלום קנס - כמחצית ממספר הדו"חות שהתקבלו.

אלא שגם במקרה זה לא נגבו כספי הקנסות. בכל אחת מהשנים בין 2002 ל-2006 שולמו לבסוף רק 41 אחוז מההודעות לתשלום, שהם רק כשני שלישים מסכומי הקנסות.

אם משווים את מספר הדו"חות שהתקבלו במשרד (145 אלף) למספר הקנסות ששולמו בפועל, עולה תמונה עגומה במיוחד: בכל אחת מהשנים בין 2002 ל-2006 נגבו קנסות בשיעור ממוצע של כ-20 אחוז - כלומר ש-80 אחוז מהעבירות לא טופלו.

לא גובים קנסות (ולא פועלים בזמן)

כאמור, אי טיפול של המשרד בהודעות לתשלום קנס או ערעורים תוך שנה גורר התיישנות, שבעקבותיה מבטל המשרד את הודעות תשלום הקנס שאין עוד אפשרות חוקית לגבותה. כך למשל, בדצמבר 2005 ביטל המשרד 6,635 הודעות שכאלה שהופקו בשנים 1999-2003.

כדי לשפר את ההתנהלות, התקשר המשרד עם חברת גבייה חיצונית לגביית הקנסות. אך בפברואר 2003 הורה החשב הכללי למשרד שלא להעביר עוד תיקי חייבים לחברה בשל שכר הטרחה הגבוה שנקבע בהסכם עימה - והורה על קיום מכרז.

בשנת 2005 פרסם המשרד מכרז, אך הוא נפסל בידי בית המשפט. רק ביולי 2007, בחלוף למעלה מארבע שנים מהפסקת העבודה עם החברה החיצונית, פרסמו המשרד והחשב הכללי מכרז נוסף. באוקטובר 2007 נבחרו החברות הזוכות, אך נכון לינואר 2008 טרם החלו בגבייה.

כתוצאה מכך לא העביר המשרד בשנים 2003-2007 לגבייה כ-42,500 הודעות תשלום קנס. מדובר בקנסות בסכום כולל של כ-26.3 מיליון שקלים. המשרד גם לא עשה פעולות למניעת התיישנותם של אותם קנסות, כמו למשל שיגור תזכורות לחייבים. עקב כך חלק מהקנסות הללו התיישנו ולא ניתן לגבותם עוד.

התיישנות של עבירות חלה גם במקרה שעבריין מערער על התלונה או הקנס, והנושא אינו מטופל במשרד תוך שנה. מכוח נהלים אלה, עד ספטמבר 2007 נאלץ המשרד לבטל כ-45 אחוז מהודעות תשלום הקנס שהיו תחת ערעור מ-2005 ולא טופלו על ידי תובע.

הזנחה של בקשות למשפט

חלק מהעבריינים ביקשו להישפט, אך גם במקרים אלה כשל המשרד. על פי החוק, אדם שנמסרה לו הודעת תשלום קנס רשאי להודיע בתוך 90 יום שברצונו להישפט. בקשתו מועברת לתובע חיצוני לצורך הכנת כתב אישום, אותו יש לשלוח למבקש תוך שנה. אם חלפה שנה בלי טיפול - חלה התיישנות על העבירה ואין אפשרות עוד להגיש בגינה כתב אישום.

בשנים 2002-2006 ביקשו להישפט 1,772 איש אך המשרד לא העביר לטיפול תובע חיצוני 700 מהן. עקב כך התיישנו העבירות ולא מוצה הדין עם החייבים.

התברר שגם אם המשרד מצליח להגיש כתב אישום, זמן הטיפול בבקשה ארוך - 266 יום - תשעה חודשים בממוצע. במקרים החמורים יותר מעביר המשרד את הטיפול למשטרה הירוקה להגשת כתב אישום באמצעות תובע חיצוני. במקרים אלה משך הטיפול בבקשות ארוך אף יותר - 776 יום - כשנתיים חולפות ממועד ביצוע העברה ועד הגשת כתב האישום.

לאן הלך הכסף?

אבל חלק מהקנסות נגבים, והמשרד מקבל את הכסף מהעבריינים. הכסף אמור להיכנס לקרן לשמירת הניקיון, אך מבדיקת התשלומים עולה כי שיעור הקנסות שהועברו לקרן היה 22 אחוז בלבד; 64 אחוז מהחייבים לא שילמו כלל את הקנס שפסק בית המשפט, והקרן לא פעלה לגביית הקנסות שלא שולמו.

המבקר מצא כי אי-גבייה, התיישנות וביטול קנסות הופכת את פעילות האכיפה של המשרד והמשטרה הירוקה לפעולות סרק, שפוגעת לא רק באכיפה אלא גם בהרתעה שיוצר המשרד נגד עבריינים. בנוסף, נוצר הפסד כספי ניכר לקרן שמממנת פעולות למען איכות הסביבה וניקיון רשות הרבים.

• תגובת המשרד להגנת הסביבה: באשר לאי גביית חובות - "מתחילת 2007, המשרד פועל להסרת התיישנות בתיקי חוב באמצעות משלוח של כ-7,000 דרישות לתשלום. במסגרת פעילות זו נגבו עד מרס 2008 מעל למיליון שקלים. פעילות זו צפויה להימשך עד להעברה שוטפת של הטיפול בחובות המשרד לחברת גבייה שזכו במכרז".
  

• עוד נמסר בהקשר זה כי "במהלך 2005 הועברו מאות תיקי חוב לגובה החיצוני באישור מיוחד של משרד האוצר... הסכמי ההתקשרות עם חברות הגבייה הזוכות נחתמו, וצפוי כי בחודשים הקרובים יחלו החברות הזוכות בגביית החובות.
  

• באשר לביטול חובות נמסר כי הדבר בוצע על ידי תובע באגף תיאום ואכיפה שהוסמך לכך על ידי היועץ המשפטי לממשלה... החל מ-2008 הטיפול בגביית החובות החלוטים יעשה על ידי חשב המשרד להגנת הסביבה.