פרשת טויוטה: האם יש סיכוי לתביעה ייצוגית?

טויוטה היא תאגיד בינלאומי שמייצר רכבים הנמכרים בכל העולם - והתקלה בחלק מרכבי החברה אינה ייחודית לישראל. לפני שמתייחסים להיתכנותה של תובענה ייצוגית בארץ, יש לזכור כי אם ינקטו מהלכים משפטיים בחו"ל, הדבר ישפיע גם על ישראל. כלומר, אם תתנהל בארץ תובענה ייצוגית כאמור, עין אחת תהיה פקוחה על הליכים מקבילים ככל שיהיו בחו"ל.

• בקשה ראשונה לייצוגית נגד טויוטה בישראל
• 32,924 מכוניות טויוטה למוסכים בישראל
• נשיא טויוטה: מתנצלים עמוקות בפני הלקוחות
  

יחד עם זאת, יש לזכור שלמערכות המשפט במדינות השונות יש מאפיינים ייחודיים משלהן ובכלל זה בהיבט של תובענות יצוגיות, תנאי הסף והכשירות להגשתן, הדרישות המיוחדות החלות לגבי התובע הייצוגי וכיוב'. כך, למשל, האכיפה של תובענות ייצוגיות בארצות הברית היא משמעותית בהרבה מאשר בארץ. לעומת זאת במרבית מדינות אירופה (שוויץ, למשל) המוסד של תובענה יצוגיות כלל לא קיים.

את מי ניתן לתבוע לכאורה

כאשר ישראלי קונה רכב, הוא רוכש אותו מהיבואן המקומי, ולכן ההתחייבות כלפיו היא של היבואן המקומי, בין היתר במסגרת כתב האחריות לרכב. מכיוון שיבוא רכבים לישראל עד כה הוא על בסיס של בלעדיות - אין בעיה לזהות את הספק-היבואן המקומי: חברת יוניון מוטורס.

הצורך להוכיח נזק ישיר

אחד המכשולים המרכזיים של תובענה כזו תהיה להראות נזק, מאחר שעל פניו, יוניון מוטורס הקדימה תרופה למכה - לא המתינה לתביעה שכזו, ועשתה תהליך של ריקול. המשמעות המשפטית של צעד זה היא של מעין הודאת בעל דין בחבות, דהיינו - שיש פגם במוצר. היבואן מודה בקיומו של הפגם, ומבקש מבעלי הרכבים להגיע למוסכיו כדי שהוא יתקן את הבעיה, על חשבונו.

לכן, יהיה קשה לבעלי כלי רכב להוכיח שנגרם להם נזק. אמנם, יש הודאה בכך שיש פגם במוצר - אולם בפועל, לכאורה, לא נגרם נזק לבעלי הטויוטה, כיוון שהיבואן מוכן לתקן על חשבונו את הפגם. הקרקע לתביעה ייצוגית בשלה יותר כשיש התנערות מאחריות, ואין זה המקרה כאן. מבחינת היבואן המקומי שהלך בתלם היצרן בחו"ל, יוניון מוטורס עשתה אם כן מהלך חכם, מבחינה משפטית ועסקית.

האם נזק עקיף יכול לשמש עילה?

יחד עם זאת, בעל רכב המעוניין לתבוע את טויוטה, יכול לכאורה לטעון לנזק עקיף, כמו למשל: ירידת ערך הרכב, אובדן זמן הכרוך בתיקון הרכב, עוגמת נפש וכיוב'. כך לדוגמא: אם המשבר בטויוטה יגרום לירידה במוניטין של רכבי טויטה, שתתבטא בירידת שווי של רכבי החברה, קיים לכאורה סיכוי להצביע על נזק עקיף לתובע פוטנציאלי.

אולם, ללא ספק יהיה קשה לתובע הייצוגי להוכיח נזק כזה, כיוון שלא מדובר בנזק ישיר, והואיל החברה הציעה, כאמור, מהלך שמרפא את הפגם שבו הודתה. מרבית התובענות הייצוגיות שצלחו, התבססו על נזק ישיר. לבסס תובענה יציוגית רק על נזקים עקיפים של אובדן זמן, ירידת ערך או עגמת נפש, תהיה משימה מאתגרת מאוד - בלשון המעטה.

אם לסכם, מבחינת האחריות המשפטית, מלאכתו של תובע ייצוגי במקרה שלנו היא קלה יחסית, כי הנתבעת לקחה אחריות - ואין מחלוקת כי נפל פגם במוצר. לאור נכונות היבואן לתקן את הפגם על חשבונו, הקושי בתביעה כזו יהיה להצביע על נזק בר פיצוי בתובענה יצוגית.

מהלך הריקול של יוניון מוטורוס הוא למעשה מהלך מניעתי, בעוד שבארצות הברית הוא נוצר בעקבות סדרה של כשלים, תאונות ואירועים שבהם הכשל הוביל גם לנזק ישיר.אם חלילה היתה סדרה של אירועים כאלה בישראל, היה קל יותר לניזוקים להראות נזק ישיר בפועל.

בשולי הדברים, יש לתהות היכן קולו של משרד התחבורה במשבר הנוכחי. במידה שהכשל הוא אכן סדרתי וקשור לבטיחות הרכב, משרד התחבורה היה צריך לאתרו או לפחות לספק לציבור הסבר פומבי ומשכנע, מדוע הנזק לא אותר. הדברים לעיל נכונים, קל וחומר באקלים העכשווי של המאבק לצמצום תאונות הדרכים. 

הכותב הוא שותף בכיר במשרד עוה"ד שביט בר-און גלאון צין יגור ושות', ומומחה לליטגציה מסחרית ותובענות ייצוגיות