"המשבר לא נגמר. אנחנו בהכחשה. זה מסוכן"

לפני כשנה שררה כאן אווירת יום הדין. הכותרות בישרו על "משבר כלכלי מהקשים בהיסטוריה". כלכלנים מכובדים הודיעו שבנקים עלולים לקרוס. הפוליטיקאים דיברו על כלכלה יומם ולילה. כיום, לעומת זאת, שוררת דממה. ב-2003, בתום המשבר הקודם במשק, הודיע בנימין נתניהו, אז שר האוצר, כי "המיתון נגמר". כיום הוא אינו מודיע דבר. האם המשבר היה בכלל פיקציה של התקשורת שחיפשה רעש והמעסיקים שחיפשו תירוצים לפיטורים? ואם היה משבר אמיתי, האם הוא עדיין כאן, או שהסתיים? האם הוא פסח על ישראל בדרך נס, או תודות לגאונות של מישהו, או שהוא מחכה לנו בפינה ומאיים להכות בנו בסיבוב הבא?

הנתונים מראים תמונה אפורה ומורכבת. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי המשק צמח בשנת 2009 ב-0.7%. אוכלוסיית המדינה גדלה ב-1.7% לשנה, כך שרמת החיים שלנו (תוצר לנפש) ירדה ב-1.1%, לאחר שעלתה ב-2.2% בשנת 2008 וב-3.4% ב-2007.

רסיסי המידע הראשוניים לגבי 2010 מראים שרמת החיים חזרה לעלות. הייצוא צנח אשתקד ב-12.5%, אך מנתוני התאחדות התעשיינים עולה כי ברבעון הרביעי של 2009 הוא גדל ב-4% ובינואר-פברואר השנה הוא גדל ב-2%. האבטלה עמדה בינואר, לפי הלמ"ס, על רמה בינונית של 7.6%. זאת, בדומה לנובמבר-דצמבר 2009, וקצת פחות מאשר ברבעון השלישי של 2009 - 7.7%. המצב פחות-או-יותר-בסדר. אין כותרת.

הנתון הבולט והמעניין, המשמח וגם המפחיד ביותר הוא מצבה הטוב של ישראל לעומת העולם המערבי. רמת החיים במרבית מדינות המערב ירדה הרבה יותר מאשר אצלנו, ורק במדינה אחת - אוסטרליה - היא עלתה ב-0.7%. האבטלה בארה"ב עמדה בפברואר על 9.7%, ובמרבית אירופה היא גבוהה מ-10%. מדדי הבורסה, ת"א 25 ות"א 100, מגרדים את רמות השיא שבהם נמצאו לפני כשלוש שנים, בשעה שרוב הבורסות בארה"ב, אירופה ומזרח אסיה נמצאות 20%, 30% ואף 50% מתחת לשיאים של 2007. מחירי הנדל"ן בתל-אביב מתחרים בערים מרכזיות בארה"ב ובאירופה. אנחנו דוהרים בכביש סואן וחלקלק ועוקפים את המשאיות הכבדות בסיבוב. גאווה ישראלית.

האם מצבנו "טוב מלהיות אמיתי"? האם הוא יימשך? השאלה נוגעת לכל אחד מאתנו: האם זה הזמן למכור מניות, או לקנות? להשקיע באג"ח, או להוציא את הכסף מהבנק? לקנות דירה? להחליף אוטו, לנסוע לחו"ל, או לחסוך כסף? לחפש עבודה טובה, או לקפוץ על כל הצעה? הבעיה היא שלשאלות הללו אין ממש תשובה. הניסיון מראה שבכלכלה, ההווה כמעט אינו מלמד על העתיד, לא לטוב ולא לרע. אנחנו משלמים לכלכלנים הרבה כסף - אבל בשורה התחתונה, לפעמים התחזיות שלהם מתגלות כנכונות, ולפעמים לא.

יוון, ספרד, איסלנד, אירלנד ודובאי נחשבו לפני שנים ספורות לפלא כלכלי - ותראו היכן הן היום. וכשמדברים על ישראל, יש לזכור שבשנה ורבע האחרונות שרר שקט ביטחוני מוחלט כמעט, השקט הארוך ביותר מאז 1982 - וכעת האלימות שוב כאן. זמן נפלא לספקולנטים לעשות מכה ולברוח. הם יודעים היטב ששקט במדינה הזאת הוא תמיד זמני. אבל גם שקט זמני יכול להפתיע ולהימשך עשרות שנים, וגם תחזיות קודרות מתבדות. אין פלא ששלושה כלכלנים שונים נתנו לנו שלוש תחזיות שונות - ולמעשה, גם הסתכלויות שונות על ההווה. האם המשבר מאחורינו? תלוי את מי שואלים.

"קניתם סלון חדש? לא בטוח שהנגר ישרוד"

מנכ"ל חברת כלל ביטוח אשראי, חיים כהן, משוכנע שהמשבר טרם הסתיים. "אנחנו נמצאים בהכחשה. באופוריה. זה מדאיג ומסוכן", אומר חיים ל-ynet, "מחזורים בכלכלה מתנהלים בגלים של ירידה, עלייה וירידה, ואנחנו נמצאים בעלייה שבין שתי ירידות. כל משבר מתחיל בשלב של הכחשה. המשבר התחיל ב-2006, לא ב-2008, ואנחנו הכחשנו. ההכחשה גרמה לטעויות: חברות לא נערכו לירידה בהיקף ההזמנות מחו"ל ולמצב שלקוחות לא יכולים לשלם על הזמנות, יצרו יותר מדי, נתקעו עם מלאים, ונאלצו לפטר עובדים".

מה זה אומר לגבי האזרח-עובד-צרכן הממוצע?

"האיש הפשוט צריך לדעת כמה ריבית הוא משלם לבנק. כשהוא מזמין רהיטים חדש לקראת פסח, הוא צריך לדעת, אם לנגר יהיה מספיק אשראי להמשיך לעבוד ולספק אותם? התשובה עלולה להיות שלילית. מי שקונה דירה לא יכול להיות בטוח שהקבלן יסיים לבנות אותה, ושהוא עצמו יעמוד בהתחייבות לתשלום המשכנתא".

למה שהנגר, הקבלן והלקוח ייקלעו לבעיה כזאת?

"העולם עומד כעת על סף התפרצות אינפלציונית. הממשלות הגדולות פיזרו כמויות עצומות של כסף כדי להפסיק את מחנק האשראי, וכעת הוא מאבד את ערכו. ממשלות במערב צברו חוב אדיר ומתקשות להחזיר אותו. יוון היא מדינה קטנה יחסית, אבל אם כלכלה גדולה כמו ספרד תיקלע לחדלות פירעון, גוש האירו יהיה בבעיה רצינית. תהליך כזה לא יכול לדלג על ישראל. אני מעריך שאנחנו בדרך לאינפלציה של 3%-5%. אינפלציה תחייב העלאת ריבית, וזה יקשה על יכולת התפקוד של עסקים קטנים ועל יכולת ההחזר של לווים".

לפני שנה וחצי כלכלנים הזהירו שהמשבר יגיע לישראל ושהאבטלה תזנק, והנה, כיום האבטלה כאן יותר נמוכה מאשר בעולם המערבי.

"האבטלה זינקה גם בישראל. עשרות אלפי אנשים פוטרו. היו חודשים שבהם היקף הפיטורים היה הגדול בתולדות המדינה. אתה לא יכול לצפות שתופעה כלכלית כל כך פשוטה כמו תעסוקה לא תושפע ממשבר עולמי, ולכן זה גם לא קרה. גם עובדים שלא פוטרו נפגעו בצורות אחרות, כמו הורדת שכר".

כך או כך, ישראל יצאה בזול מהשלב הקודם של המשבר. האם כך יקרה, לדעתך, בשלב השני, שאתה צופה שיגיע בקרוב?

"זה תלוי בנו. המשטר כאן משדר יציבות ושליטה ולא נותן למושכות להישמט מידיו. ההכחשה בשלב הקודם הסתיימה בזמן, והממשלה התעשתה ופעלה נכון. אם אנחנו רוצים לצאת בזול גם מהשלב הבא, אנחנו צריכים גם הפעם לצאת בזמן מההכחשה והאופוריה".   

"מצבינו טוב. כדאי להירגע"

מצב הבורסה כיום טוב בהרבה ממצב הכלכלה הריאלית, ולכן אין פלא שהאנליסטים בשוק ההון אופטימיים יותר. "אני לא שולל את האפשרות שהעולם בדרך ל"דאבל דיפ" (מיתון שמפסיק ואחר כך מתחדש ביתר שאת, ת.ג) אבל אני חושב שאנחנו נצא בזול גם מהסיבוב הבא, כי אנחנו פועלים נכון", כך אומר ל-ynet חיים ישראל, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות מריל לינץ' בישראל, "בהשוואה לעולם, אנחנו באחת הנקודות הכי טובות שהיינו בהם. זה לא מקרי. עשינו עבודה טובה, אז למה לא לפרגן לעצמנו?"

אם היית כלכלן לפני שלוש שנים שמסקר את איסלנד או יוון, לא היית עלול לדבר באותה צורה ואחר כך לגלות שהיית עיוור לסכנות?

"ברור שכן. קטונתי. תמיד עלולים לטעות. אבל אם נסתכל על הטעות של הכלכלנים שהתפעלו מאותן מדינות, נראה שהם התעלמו מדבר אחד "קטן": החוב. העולם המערבי נכנס לחובות ענקיים, והם התפוצצו לו בפרצוף. אנחנו ניצלנו מהצרה הזאת. החוב של משקי הבית - משכנתא, אוברדראפט ו"גיהוצים" באשראי גם יחד - מגיע ל-34% מהתוצר הלאומי שלנו, לעומת 84% באירופה ו-132% בארה"ב. האמריקנים קנו באשראי יותר מהיקף התוצר שלהם! אנחנו בסך הכל משק קטן וריכוזי של מזומנים, ומסתבר שלפעמים זה טוב".

אז הכלכלנים שתקפו את הממשלה, הבנקים והמונופולים על הריכוזיות טעו?

"יכול להיות. ואני חייב להודות שגם אני טעיתי בעניין הזה: כשהייתי אנליסט של בנקים, תקפתי אותם באגרסיביות על האשראי המועט שנתנו לצרכנים פרטיים. שאלתי אותם בכעס, למה הם מזניחים את הלקוח הקטן? ייתכן שאם הם היו מקשיבים לי ומחלקים אשראי בנדיבות כמו שעשו בחו"ל, משבר הסאב-פריים היה מגיע גם לכאן".

יש כאלה שטוענים שיהיה כאן משבר סאב-פריים אם הריבית תעלה ואנשים לא יוכלו לשלם משכנתאות. הבנקים אולי לא יקרסו, אבל אנשים רבים ייזרקו מבתיהם.

"אכן, אם הריבית תעלה תהיה הצטננות בשוק הדיור, אבל קשה להאמין שזה יגרום למצוקה המונית. מחירי הדירות הריאליים, לא עלו הרבה בשנים האחרונות, ורוב הרוכשים לא לקחו סיכונים גדולים".

אתה לא חושש שהמצב הטוב הוא תוצאה של השקט הביטחוני היחסי ושהכסף יברח אם שוב יהיה משבר ביטחוני ארוך, כמו שקרה באינתיפאדה השנייה?

"המצב הביטחוני כאן תמיד רעוע והמשקיעים לוקחים את זה ממילא בחשבון. הם לא התרגשו ממלחמת לבנון השנייה וממבצע "עופרת יצוקה". נכון, אינתיפאדה היא עימות ארוך יותר ולכלכלה קשה יותר להתמודד אתו, אבל המשקיעים גם משווים את המצב שלנו למדינות מתפתחות אחרות ויודעים שכאן לא כל כך גרוע. לפני כמה ימים קראתי אימיילים של משקיעים שדיברו על חשש מהפיכה צבאית בטורקיה. יש בעולם השלישי ממשלות שיכולות לפרק את המשק שלהן בין לילה, ומשקיעים ממשיכים לשים שם כסף. אני מתפלל שלא תהיה אינתיפאדה שלישית, אבל אם כן - הכלכלה תעמוד בה". 

הנתונים מראים בבירור: אי אפשר לדעת 

אז מי צודק, המנכ"ל הפסימי או הכלכלן האופטימי? לכאורה, התשובה נמצאת בשטח, אצל התעשיינים. אבל דווקא הם מודים שתמונת המצב לגבי העתיד, ואפילו לגבי ההווה, אינה חד-משמעית.

"הייצוא כיום הרבה יותר גבוה צורה מבשנה שעברה, אבל זה לא חוכמה, כי בשנה שעברה הוא ירד בצורה חדה מאוד", אומרת ראש ענף כלכלה בהתאחדות התעשיינים, דפנה אבירם-ניצן, "הייצוא עדיין 1% מתחת למה שהיה בספטמבר 2008, בזמן נפילת ליהמן ברדרס. זה מרשים בהשוואה למדינות אחרות, אבל זה לא עוזר לאנשים לקנות במכולת".

"לגבי העתיד: יש לנו מידע די ברור על המצב הצפוי בעוד מספר חודשים, לפי היקף ההזמנות שמפעלים מקבלים והיקף רכישות חומרי הגלם שלהם", אומרת ניצן, "רכישות חומרי הגלם גדלו לאחרונה ב-10%. זה נראה מבטיח. מצד שני, המצב בהיי-טק מקדים לרוב את המצב בתעשייה המסורתית ומבשר מה צפוי לה, והייצוא בהיי-טק ירד בחודשיים האחרונים ב-8%".

"ניתן לומר שאנחנו חוזרים לצמיחה, אבל עם המון קשיים ודשדושים בדרך ", מסכמת ניצן, "המצב לא מזהיר, אבל אין סיבה להיכנס לחרדה ולמרה שחורה".