הכנסייה שהתחפשה: לאחר שנים, שוב בית כנסת
למעלה מ-800 שנים המתין בית הכנסת המפואר של העיירה האיטלקית, ששוב יתפללו יהודים בין כתליו. אלא שהכנסייה לא ויתרה בקלות על המבנה שאותו ניכסה לאחר גירוש יהודי האזור, בימי הביניים. ואיך קשורים לתסבוכת כומר מומר ונוצרי שהתגייר
המפתח לתיבת פנדורה היהודית, אי-שם בדרום איטליה, מצוי בידיו של ד"ר דב הולצר. האורתופד הישראלי לשעבר מחזיק בידיו את קוד הכניסה לדלת הכי שמורה במחוז אפוליה (Apulia), הנמצאת בעקב של המגף האיטלקי. מדובר בדלת המסיבית של בית הכנסת "סקולה נובה", שנבנה בשנת 1144 בעיר הנמל מולפטה.
במהלך מאות שנות היסטוריה רצופות שליטים אנטישמים, הומר בית הכנסת לכנסייה, במטרה לגרש, לבולל ולהכחיד את הקהילה היהודית המשגשגת ביותר בדרום איטליה, שהוציאה מתוכה גדולי תורה כמו הרב משה יוסף מהעיר טרני - ומנתה בשיאה כ-2,500 בני אדם.
הצדק הפואטי מתגלגל מאחורי דלת כנסיית "סנטה מריה סקולה נובה", שחזרה לפני כשש שנים להיות בית כנסת, והוא מתגלם בסיפור אנושי וייחודי. שכן סיפור גאולתו של בית הכנסת, הוא גם סיפור גאולתו האישית של פרופ' פרנסיסקו לוטורו.
מריה וישו - בארון הקודש
הפרופ', שהוא גם פסנתרן ומנצח שעסק במחקר של מוזיקה יהודית במהלך השואה, החליט אחרי
תהליך אישי להתגייר עם אשתו, בשנת 2004. רק דבר אחד היה חסר להם: מקום להתפלל בו.
מבירורים בעיריית טרני הסמוכה, עלה כי במולפטה יש כנסייה שזה כבר 50 שנים לא פעילה, והיא בכלל בית כנסת במקורה. העירייה הסכימה לתת את המקום ללוטורו ולנציגים בקהילה היהודית, ל-99 שנים, הקצבת זמן תמוהה. כבר בביקורם הראשון במקום, חיכתה להם הפתעה נוספת: על הקיר המזרחי, בנישה של ארון הקודש, היה תלוי ציור של מריה וישו.
הזוג לוטורו הגיש לכנסייה בקשה מיוחדת להסיר את הציור ולהעבירו למוזיאון, אך בקשתם נדחתה בתואנה שמדובר ביצירה ייחודית מימי הביניים. לאחר ניסיון גישור הוחלט לתלות בד עם ציור של מנורה, שמסתיר את המדונה ובנה. אך במקום עוד נותרו עדויות נוצריות מובהקות, כמו פעמון כנסייה לצד מגן דוד, שעומדים זה לצד זה בגג המבנה, ובתוכו מנורות כנסייה ואגן טבילה נוצרי.
שלושת החלונות בקיר המערבי של בית הכנסת, שנבנה בסגנון רומנסקי, היו במקור עזרת נשים. כיום הגולל סגור עליהם. מדרגות המבנה עודן מוליכות למרתף, ובו בריכה שהיתה מקווה הטהרה המקומי.
הכומר התגלה כיהודי אנוס
אברהם זחילו, יהודי יליד האזור, מספק עדות אישית על גלגולו של המקום: כילד הוא היה מתלווה אל
סבו שהתפלל ב"סקולה נובה". הוא זכר שכאשר נכנסו לכנסייה, נהג סבו נהג לנשק את משקוף הדלת, שבו היתה אמורה להיות המזוזה.
הוא מספר כי כאשר נולד בן בכור למי מיהודי הקהילה, הם נהגו להצטופף כעבור 30 יום מול דלת הכניסה, כאשר הכומר ממלמל לעברם ברכות סודיות. עם השנים התברר כי הכומר הוא בכלל יהודי אנוס שהמיר את דתו, אך לימים התגייר. ארבעת ילדיו חיים היום בישראל. מומרים רבים באיטליה הסתירו במשך דורות את זהותם הדתית, כאשר פנו לשמש ככמרים - כסיפור כיסוי טוב.
במאה ה-12 עוד נהנו יהודי האזור מאוטונומיה בה קיימו רובע יהודי, ואף זכו להגנה מצד הממשל. אלא שבסוף המאה ה-13, השתנו הרוחות. שליטים עריצים החלו לנצר ולהטביל יהודים בעל כורחם, עלילות הדם שגשגו - והיהודים נאלצו לברוח. ארבעת בתי הכנסת של האזור הוחרמו והפכו לכנסיות.
בשנת 1510 גורשו היהודים רשמית מכל החבל, לאחר שהתבקשו לבחור בין הטבלה לנצרות - לגלות. רובם היגרו לסלוניקי או לאי קורפו. מן העיר ברינדיזי הסמוכה, על חוף הים האדריאתי, יצאו צלבנים למסעות הצלב בארץ הקודש.
שרידים יהודיים לרוב
בט"ו בשבט תשס"ו, שנת 2006, לאחר נידוי בן כ-800 שנה – שב בית הכנסת "סקולה נובה" לייעודו המקורי בחגיגה מרגשת. הארכיבישוף של טרני ביקר במקום ונתן את ברכתו, וקהילת מולפטה והסביבה שבה הביתה – אך במתכונת סמלית בלבד. מרבית יהודי האזור - שארית הפליטה מהשואה - עזבו את המקום בספינות מעפילים, והם מתגוררים בישראל. אחת לכמה שבועות מגיע לעיר רב מרומא, כדי לקיים במקום טקסים, וללמד בני ובנות מצווה. אלא שלדברי הולצר, כיום קשה להשיג מניין.
במרחק 2 דקות מ"סקולה נובה" שוכנת כנסייה נוספת, "סנטה אנה", שאף היא שימשה כבית כנסת בימי הביניים. הרחוב המקביל לה נקרא עד היום "רחוב היהודים". צמוד לבית הכנסת פזורות מציבות יהודיות עתיקות,
לצד מוצגים יהודיים נוספים.
בעבר דובר כי במקום ייפתחו ישיבה, בית ספר יהודי, מרכז ללימודי מוזיקה יהודית ועוד כהנה. קיץ 2011 כבר כאן, אך כל אבן פינה לא הונחה, בינתיים. באזור הקתולי למהדרין הזה, מתגוררות רק כ-15 משפחות יהודיות.
ד"ר הולצר, האיש עם המפתח (בעצמו ישראלי לשעבר), לא גר במולפטה, ומי שמבקש לבקר במקום צריך לתאם זאת טלפונית או בכתב, כדי לפתוח את הדלת למטרת ביקור או טקסים (מספר הטלפון: 0039-080-5326183).
- הכותבת הייתה אורחת של לשכת המסחר האיטלקית.