"לא לישון לעולם": מדיר את הקוראים משנתם
המסע של אלפרד גיבור הרומן "לא לישון לעולם", במטרה השאפתנית לחשוף שרידי מטאורים, הוא לא רק גיאוגרפי אלא גם מסע נפשי, קשה ומורכב מהילדות לבגרות, מהתום לפיקחון האיום ומחיים למוות. אולי בגלל שהוא לא מצליח לישון
הרמנס, שנחשב לאחד משלושת הסופרים הגדולים של הולנד לאחר מלחמת העולם השנייה, מתגלה כאן - בתרגום ראשון לעברית - כאמן מבריק של השפה. זאת ייאמר גם לזכותו של המתרגם המעולה רן הכהן, שמצא פתרונות חכמים ומדויקים לסגנונו של הרמנס. הכהן הצליח לשמר את האירוניה הדרמטית, את הניואנסים הנחבאים כל כך תחת המעטה הכבד והכהה של השפה.
הרמנס כותב משפטים קצרים, נוקבים, חד-משמעיים, עם הרבה נקודות. בניגוד מוחלט לפרוסט למשל, הוא אינו מתנועע עם השפה, אלא מקרקע אותה וכמו מצמיד את המשפטים ביתדות ברזל. אולם, ביד אמן של ממש, אנו חשים כי בין המשפטים מנשבת רוח. הקונקרטיות שלהם טומנת בחובה איזו דינמיות מפתיעה, והטקסט הופך לגמיש בזמן הקריאה.
מסע חניכה מקאברי
ההומור המקאברי לרוב של הרמנס, המושתת על אי-הבנות, פערים בתרבות ועל חוסר יכולתו של האדם להגיע למחוז חפצו; ההומור המיוחד הזה עובר כחוט השני לאורך הספר ומקנה לו עוצמה רבה, במקביל לסיפורו הנוגע ללב של הסטודנט אלפרד.
ומה בעצם כל כך נוגע ללב באלפרד? לטעמי, מדובר בדמות יוצאת מן הכלל, שהרמנס הצליח לשוות לה תום ילדי מעורר אמפתיה, לצד הכרה הולכת וגוברת ככל שהמסע מתקדם, בקטנותו (ואף אפסיותו) אל מול העולם הגדול מצד אחד ומשקעי העבר מצד שני. לא אפרט יותר מדי על מסעו של אלפרד, משום שליבת הספר היא המסע עצמו והתמורות והשינויים שחלים באלפרד בעקבותיו. אולם יש לציין כי במידה רבה המסע הגיאוגרפי של אלפרד הוא מסע חניכה; מסע שמוביל אותו לתובנות קשות מנשוא, שמאלץ אותו להתמודד עם עניינים לא פתורים מעברו ובה בעת, הוא לומד על עצמו דברים שלעתים טוב שיישארו בלתי מפוענחים.
את המשפט האחרון יש לסייג, מפני שהרמנס אינו מניח לנו לחשוב כך. עבורו, מה שחבוי, ראוי שיתגלה ואת מה שנמצא על פני השטח צריך לסלק ולחפור בו, עד מציאת המקור עצמו. לא בכדי עיסוקו של אלפרד הוא גיאולוגיה ולא בכדי אנו פוגשים אותו כשהוא עדיין סטודנט. ההימצאות על טווח הביניים חשובה מאד לדמותו והיא מכוננת את תודעתו. מצד אחד, הוא נחוש, נחרץ, חולמני ושאפתן, כמו שרק סטודנטים יכולים להיות. מצד שני, הוא אינו משופשף דיו, המסע "גדול עליו" ושרשרת הבעיות הנקרות בדרכו, כבר מתחילת המסע, כמו מטרימות את הסוף הנורא והבלתי נמנע.
על שני הקטבים הללו בונה הרמנס את הסיפור של אלפרד ובכך מטעין את המסע במשמעויות פילוסופיות, חברתיות ופסיכולוגיות. המסע של אלפרד הוא לא רק גיאוגרפי, אלא גם מסע נפשי, מסע קשה ומורכב מהילדות לבגרות, מהתום לפיקחון האיום ומסע מחיים למוות.
כשמו כן הוא, "לא לישון לעולם" מתאר דמות שאינה ישנה. אלפרד לא מצליח לישון והערות הופכת לבלתי נסבלת ככל שהמסע הופך לקשה יותר. הרמנס אינו מניח לדמות הראשית לברוח את מחוזות השינה ומעמת אותה כל הזמן עם הנוכחות המסמאת של הממשות. זוהי בחירה מעניינת במיוחד משום שהרמנס מפעיל כאן טכניקה מרתקת כאקזיסטנציאליסט. המבט מופנה קדימה, אל עבר המחוזות הנכספים, אך אלפרד נדרש להביט אחורנית בכדי להתמודד עם שאיפותיו.
אין נחמה בשינה
הנוכחות המתמדת של הממשות, שאינה ניתנת לערעור ושלא ניתן להתנער ממנה, מתגלמת בחוסר היכולת של אלפרד להירדם. הוא מופיע כנידון למוות שחייו מוקרנים לנגד עיניו מבלי שיוכל להסיר את מבטו, והוא נאלץ להתמודד עם שאלת קיומו עד ההבנה הגורלית שמובילה לחרדה ולאסון. אולם, חרף הפסימיות שהטכניקה הזו מעוררת, יש נחמה גדולה מאוד בסיפור. הרמנס אינו מטיף ואין בכוונתו ללמד את קוראיו שיעור בהתמודדות עם החיים. הוא מספר סיפור ותו לא, וגם אם הדבר נשמע בנאלי, הוא אינו מובן מאליו.
הרמנס יוצר קשר הדוק בין הגיאולוגיה של השטח לבין הגיאוגרפיה של הנפש הספציפית שאותה הוא מתאר.
הוא אינו משרטט תמונה כוללנית של האדם, אלא מספר את סיפורו של פרט בודד ואת מאבקו. את התובנות וההשלכות הוא מותיר לקורא לדלות מהמעיין הצלול כל כך שהוא חוצב בטקסט, ואכן בלתי נמנע לעשות זאת, בעיקר נוכח ההזדהות שלנו עם דמותו של אלפרד.
"לא לישון לעולם" מצטרף למספר יצירות מעולות מספרות העולם שראו אור השנה בעברית, ביניהן "של עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק, "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" מאת של אסקילדסן ו"ברומשטיין ומאשין", שתי נובלות מאת פטר אדולפסן. יצירות אלו עוסקות - כל אחת באופן שונה לחלוטין ובסגנון ייחודי וכובש - במסע המפרך של היצור האנושי ובקשר שלו עם האדמה, הגיאוגרפיה והמדע.
גם ב"לא לישון לעולם" נמצא מניפסט מרתק על "האמון האנושי העיוור בקדמה ובמדע", כפי שנכתב בגב הספר. הרמנס אמנם מציג התייחסות שונה למדע מזו שנמצא אצל אדולפסן, למשל, אולם הבחירה האמנותית ליצור זיקה שאינה משתמעת לשני פנים בין המדע והגיאוגרפיה, לבין הנפש האנושית והשינויים שחלים בה - ניכרת אצל שני הכותבים. טוב לגלות אם כן, שהוצאות הספרים מביאות גם ספרות טובה, חשובה ומעוררת מחשבה, שאינה מציגה נרטיב קל לעיכול, אלא דורשת התמודדות נפשית מורכבת ומרתקת, שכן לזמן מה, הקריאה בספרו של הרמנס מדירה גם מהקוראים את שנתם.
"לא לישון לעולם", מאת וילם פרדריק הרמנס. מהולנדית: רן הכהן. הוצאת מחברות לספרות. 282 עמ'.
