"כנס עדות המזרח? הזדעזעתי". גולדה והפנתרים
המעקבים הסודיים, החשש ממזימה פוליטית, ההאשמות נגד התקשורת וההתבטאויות המתנשאות - מסמכים שפרסם ארכיון המדינה חושפים, 40 שנה אחרי, את החשדנות הרבה שבה קיבלה ממשלת גולדה את הפנתרים השחורים. עו"ד כוכבי שמש, ממנהיגי התנועה: "לא שיערתי עד כמה הם היו מבוהלים"
פאניקה. זה הרושם שמתקבל מקריאת המסמכים שפרסם השבוע ארכיון המדינה לציון 40 שנה לתנועת הפנתרים השחורים. לחץ של ממשלת גולדה מאיר מהתופעה החברתית שפרצה לפתע בשנת 1971, אשר איש ממקבלי ההחלטות לא ידע בזמן אמת איך לאכול אותה. מי הם אנשי השכונות הללו שמבעירים את השטח? מדוע ניכסו לעצמם את שמה של תנועת המחאה האמריקנית? מה פתאום הם מתקוממים נגד הממסד בצורה כה בוטה ואילו גורמים פוליטיים עומדים מאחוריהם? זה מה ששאל את עצמו הממסד באותם הימים, כפי שמשתקף מהמסמכים.
קשה להתעלם מההשוואה המתבקשת בין יחס הממסד אז למחאת הפנתרים, לבין היחס של הממסד הנוכחי למחאה החברתית שהתחוללה בקיץ. המסמכים מעידים כי במובנים רבים לא השתנה הרבה ביחס אל המוחים, בפקפוק הממסד במניעי המנהיגים ובחיצים המופנים, גם אז כמו היום, לאמצעי התקשורת.
פרסומי ארכיון המדינה כוללים פרוטוקולים של ישיבת הממשלה שדנה בפגישתה המפורסמת של גולדה עם חמשת חברי התנועה, דיון בוועדת חוץ וביטחון שעסק גם הוא בתנועה, דיוני ועדת הפנים ופרוטוקולים סודיים של משטרת ישראל, בהם דיווחים של המקור שהושתל בקרב הפנתרים השחורים כדי לעקוב אחר מהלכיהם - מקור שלימים התברר כיעקב אלבז, אחד מבכירי התנועה. המסמכים מתעדים מעקב מתמשך אחר התנועה וניסיון כושל, מתנשא, להבין את מניעיה, חשש עמוק מכדור שלג מתגלגל שיוביל להתפרעות וקושי מהותי בהבנת המציאות כפי שהשתקפה משולי החברה.
ארכיון המדינה חושף - עוד כתבות:
"טלגרמתי, אין תשובה ממך", כתב אשכול לאשתו
"שלום עושים עם אויבים". מכתבים שכתב לנו רבין
הנדון: אדולף אייכמן. המכתבים שהצהיבו 50 שנה
"עדיף לקנות פודינג בשוק השחור". צנע ישראלי
"ידעתי תמיד מה חשבו עלינו, אבל לא שיערתי לעצמי עד כמה הם היו מבוהלים מאיתנו", מודה עו"ד כוכבי שמש, מבכירי הפנתרים השחורים, ששמו מוזכר שוב ושוב בפרוטוקולים השונים כמי שנמצא תחת מעקב צמוד. "דיון סודי בממשלה, דיון סודי בוועדת חוץ וביטחון, השלטון מחפש את הקשר לשמאל הקומוניסטי והמשטרה מצניעה מספרים של שוטרים פצועים בהפגנות כדי לא להעלות לנו את המורל. הפאניקה הזו היא הדבר הכי מדהים שמשתקף מהמסמכים, אני קורא וצוחק".
"התייחסו אלינו כמו למחבלים ולאויבים", מוסיף צ'רלי ביטון, ממנהיגי התנועה. "אני קורא את התכתובת של המשטרה ולא מאמין שמדברים עלינו. הטירוף שאחז בממסד פשוט מדהים, היה אחרינו מעקב יומיומי. כשהלכתי לישון ישבו אנשים מתחת לביתי, כשהלכתי למקומות הלכו אחריי. המסמכים הללו לא מחדשים לי הרבה, אבל מראים לציבור מה היה היחס של הממסד כלפינו ובעיקר כמה היסטריה הייתה סביבנו".
"לא נחמדים? סילוף"
תנועת הצעירים משכונת מוסררה בירושלים, שקמה במחאה על הקיפוח המתמשך ואפלייתם של בני עדות המזרח, כיוונה את חצי המאבק לעבר מפלגת השלטון. בקול רם ביקשו להעלות לסדר היום את הפערים החברתיים ומצוקת העוני, אך הממסד ראה בהם פורעי חוק. "הם לא נחמדים", אמרה עליהם מאיר, באחד הביטויים שסימלו יותר מהכול את הניכור וההתנשאות של הממסד בראשותה. אחד הפרוטוקולים שחשף ארכיון המדינה, עוסק בביטוי הזה.
ב-1 בנובמבר 1971 פנתה ראש הממשלה לשאול בן שמחון מההסתדרות במכתב נזעם. "מזה חודשים רבים מתנהל נגדי מסע השמצות המבוסס על אמירה שלי ש'הפנתרים לא נחמדים'", כתבה, "מדוע לא מצאת לנחוץ אף פעם לקום ולהבהיר באיזה הקשר אמרתי את הדברים? בכנס לציון סיום חגיגות המימונה שהתקיים למחרת אותו הלילה בו התפרעו הפנתרים ברחובות ירושלים ואשר במהלך 'הפגנתם' הושלכו על ידם בקבוקי מולוטוב אמרת כי נפגשת עם הפנתרים העצורים ומצאת כי הם דווקא נחמדים. בתגובה לדבריך אמרתי כי אלו המשליכים בקבוקי מולוטוב על שוטרים יהודים אינם נחמדים. לא מצאת לנכון לקום ולהסביר ולהעמיד דברים על דיוקם, היות וסילוף דברי הולך ומתפשט והיות ואתה ממשיך בשתיקתך אני מוצאת לנכון להעביר לך העתק זה".
אולם להתבטאות האומללה של גולדה, שהייתה לאחד מסמלי המחאה, קדמו אירועי מפתח. אחרי שורה של הפגנות ומחאה שנראה הייתה שהולכת ומתפשטת, נועדה ראש הממשלה באפריל 1971 עם חמישה מנציגי הפנתרים - דוד לוי, סעדיה מרציאנו, ראובן אברג'יל, רפי מרציאנו ויעקב אלבז, שלימים התברר כי היה מודיע משטרתי סמוי. בפגישה שמעה גולדה לראשונה ממקור ראשון את הפנתרים השחורים והרקע למחאתם. ימים לאחר הפגישה, היא מדווחת לממשלה על המפגש.
"באו חמישה אנשים, שלוש בחורים צעירים בני 21-24 המנהיג בערך בן 30 ועוד איש מבוגר מהם בהרבה", שחזרה גולדה, "ארבעת הבחורים כל אחד מהם כבר היה במוסדות סגורים לנוער בעייתי ואף בבתי הסוהר כולם ביצעו גניבות. הבחור בן 30 נראה איש משתמש בסמים וגם עוסק בזה. הם סיפרו על כך שהמשטרה מפלה אותם לרעה, השופטים מפלים אותם לרעה, כולם עושים זאת. אגב, איני רוצה שתוצא מזה איזו מסקנה, אבל כולם חניכי רשת החינוך העצמאי. אחד מהם אמר לי כי עבר 14 ישיבות, כנראה זרקו אותו מישיבה לישיבה".
"האשכנזים לא עובדים"
"אני שאלתי כל אחד מהם: איפה אתה עובד?", סיפרה, "אחד ענה לי שאף פעם לא עבד בשום מקום, שני התקומם: מדוע כל אחד שואל אותי איפה אני עובד - מדוע אף אחד לא שואל אותי איפה אני לומד? בכלל, מסתבר שאת העבודה המציאו האשכנזים בשבילם - האשכנזים עצמם אינם עובדים כלל. כולם כמובן התחילו גניבות בסחיבת עגבנייה במחנה יהודה כי לא היה אוכל בבית והם היו רעבים והם אמרו - אם פעם אחת אתה נופל בידי המשטרה, גמרת את כל חייך".
גולדה הודתה בפגישה כי הרקע עליו סיפרו הפנתרים השחורים הינו "איום ואומלל, הרקע הוא משפחות גדולות, שיכון בלתי אפשרי". אבל בכל זאת, היא סבורה כי דרישותיהם אינן ריאליות. "בכל מה שאמרו היה בוודאי גם גרעין של אמת, אבל העובדה היא שהם הפכו לקורבנות של פרופסיונליים בקשר עם המצב הזה. הם רוצים תשובה: לפנות את כל משכנות העוני, להכניס את כל הילדים לחינוך חובה חינם. אמרתי להם - היום לא תקבלו תשובה על הכל ואל תחשבו שלא נעשה בארץ שום דבר עד שאתם הופעתם, נעשה - לא מספיק, שום דבר לא נעשה מספיק, הבעיות ידועות, מנסים לעשות יותר".
"בנזין על המדורה"
"שאלתי אותם מדוע אימצתם לעצמכם את השם הזה?", אמרה גולדה, "תשובתם: מפני שכל זמן שלא היינו פנתרים, איש לא התעניין בכל הבעיה הזו". היא מעלה בפני חברי הממשלה את חששה שישנם מי ש"קופצים על העגלה, אלמנטים מגח"ל (גוש חרות-ליברלים) ועד מצפן (הארגון הסוציאליסטי בישראל) הבוחשים בעניין ומלבים את השד העדתי. הזדעזעתי כשבוועידת המפלגה שלי פתאום התקיים כנס של עדות מזרח. יש כנס של מושבים, יש כנס של קיבוצים, אבל הנה יש פתאום כנס של עדות מזרח. זה מדאיג כי זה רק שופך בנזין על המדורה".
השר שמעון פרס ביקש לחזק את דבריה של גולדה, וניפק אמירה מתנשאת. המפגש שלו עם עדות המזרח הוא לא יותר מפולקלור: "אני רואה בדאגה רבה מאד את זיהוי עדות המזרח עם הפנתרים השחורים. אני הייתי אתמול בשתי עיירות פיתוח וזה היה ממש חג לראות כיצד האנשים חיים שם". עכשיו, טען פרס, מקבלת המדינה טוב יותר את העולים מבעבר. לדבריו, "לכל חברה יש בעיות שוליות".
שר המשטרה, שלמה הלל, בירך על פגישתה של גולדה עם תנועת המחאה, אך גם הזהיר: "נדהמתי קצת ממידת הפרסומת באמצעי התקשורת שניתנה לעניין. גם ההודעה היזומה תרמה לעניין, הם קיבלו עכשיו איזה מעמד ממלכתי. יש מציגים אותם כגורם חשוב הקם ומנהל משא ומתן עם ראש הממשלה והם מחכים לתשובות, יש פה חוסר פרופורציה". על כך השיבה גולדה: "משא ומתן גם אני צריכה לקבל קצת פרסומת..." - וחותמת את הישיבה.
בין המסמכים שפרסם ארכיון המדינה שני דיונים בוועדת הפנים של הכנסת, שמתכנסת לדון בתופעה המדאיגה - ההפגנות שגולשות לעימותים אלימים עם המשטרה. בדיון ב-25 באוגוסט 1971, מביע חבר הוועדה יוסף תמיר מגח"ל עמדה תקיפה נגד המפגינים. "יש לזה השפעות שליליות על הדור הצעיר. דברים אלו מעודדים את הפשיעה, החזית הופכת להיות המשטרה - אצל השמאל הקומוניסטי החזית היא המשטרה, ככה זה התחיל בכל מקום. מי שיודע את ההיסטוריה של המשטרה בכמה מקומות בארה"ב יודע ששם המשטרה הקימה ארגונים חשאיים לחסל את הפושעים".
כבו את הטלוויזיה
אז הפנה תמיר את האצבע המאשימה כלפי האויב האמיתי, לדבריו, התקשורת: "עכשיו אני מגיע לנקודה העיקרית - הטלוויזיה הביאה את ארה"ב לעברי פי פחת על ידי שהבליטה את התופעות השליליות, הטלוויזיה צילמה את המחזה הזה, האירועים השליליים הסנסציוניים הם החדשות ולא הדברים הפוזיטיביים. הטלוויזיה מעודדת את הפעולה הזו. אם מבקש הפגנה והיא תעבור בלי טלוויזיה איש לא ישים לב אליה. מזמינים את צלמי הטלוויזיה עוד לפני שההפגנה מתקיימת, הגיע הזמן להתייחס לעניין הזה".
מפקד המחוז הדרומי, ניצב עופר, השיב לתמיר: "אשר לטלוויזיה אני מודה ומתוודה, אין לנו שליטה עליה. הפנתרים אמרו לנו - כאשר הייתה הפגנה מסודרת, התבטא עיתונאי מכובד, שההפגנה הייתה משעממת, שאין לנו מה לכתוב".
לתמיר הצעה לספין, הנשען על דיווח לא מבוסס מהשטח. "מה היה קורה אם הייתם מפרסמים שהיתה תכנית לפרוץ לבנק ישראל?", שאל את נציג המשטרה. "ייתכן שסתם פרחח אמר זאת, זה לא בדוק", השיב קצין המשטרה. תמיר לא משתכנע: "יחסי הציבור של הממשלה אינם טובים, המשטרה היתה צריכה להעמיד את האלמנטים האלה בכל מערומיהם. אינני בטוח שיש לגנוז ידיעה כמו הידיעה שעמדו להתפרץ לבנק ישראל גם אם הידיעה איננה מבוססת במאה אחוז".
את פרוטוקול הישיבה הזה של ועדת הפנים מאוגוסט 1971, כוכבי שמש קרא השבוע ולא ידע אם לצחוק או לבכות. אילו הטלוויזיה, טוען כוכבי, הייתה מסייעת למחאה אז, היו יוצאים לכיכרות מיליון בני אדם ולא עשרות אלפים. "אני זוכר היטב שלפני ההפגנה הגדולה שקיימנו נפגשנו עם דן שילון. אמרנו לשילון: 'יש הפגנה אדירה, תתנו ידיעה על זה בטלוויזיה'. תשובתו הייתה שלא מודיעים על אירועים עתידיים בחדשות. התשובה הזו מדהימה כשחושבים על הסיקור שקיבלה המחאה בקיץ האחרון - כל השבוע דיווחה התקשורת על ההפגנה המתוכננת בסוף השבוע".
מעקב צמוד
מסמכים רבים שפרסם ארכיון המדינה נוגעים לעבודת המשטרה, שעקבה מקרוב בהנחיה מיניסטריאלית אחר הפנתרים השחורים. המקור הסמוי שלימים התגלה כיעקב אלבז, מראשי התנועה ומי שלטענת שותפיו להנהגה לקח תפקיד פעיל בהתססת השטח כפרובוקטור משטרתי, מעדכן את רב-פקד אברהם תורג'מן, ראש ענף תפקידים מיוחדים במחוז דרום במשטרה, בכל צעד וצעד של התנועה.
בהפגנות שמקיימים הפנתרים השחורים ישנן התנגשויות עם כוחות המשטרה, והנושא מטריד מאד את מקבלי ההחלטות. לא פחות מכך מטרידה האפשרות שגורמי שמאל קיצוני תומכים במחאה. באחד הדו"חות מדווח רב-פקד תורג'מן כי על פי המקור, התקיימה פגישה עם ח"כ מאיר וילנר מרק"ח. "מתוכן השיחה ניתן להבין כי כוכבי שמש ידע עליה עוד קודם. דובר על אפשרות יציאה במשלחת למדינות הגוש המזרחי - פולין, הונגריה וגם באיטליה יש גוש שמאל גדול שתומך בהם. מטרת הנסיעה להסביר את מטרות הארגון. פגישה נוספת במועדון המרתף כדי לדון באפס פעילות בארגון לאחרונה והחלטה לקיים הפגנה".
דו"ח נוסף מ-10 במאי 1971 מפי המקור, מעדכן כי הפנתרים הוזמנו לביתו של הסופר עמוס קינן שאמר כי הוא מכיר אדם המוכן לתרום שירותים לפנתרים בסך 50 אלף לירות, "לביצוע עבודות הדפסה, כרוזים, חוברות ושבועונים". משם, מעדכן המקור, המשיכו לאסיפה הקומוניסטית בקולנוע "שדרות" בתל אביב, "שם היה תלוי שלט 'רוסיה בעד השלום אנחנו בעד הרוסים'. משם המשיכו לקולנוע דקל בעקבות הזמנה של אורי זוהר". למחרת, מעדכן המקור, בפגישה בביתו של ראובן אברג'יל, הוצע לפלוש לבתים נטושים בכפר ליפתא שבכניסה לירושלים, על מנת "לקבוע עובדה".
שמש קרא השבוע את הדו"חות המודיעיניים והופתע לגלות עד כמה היו חברי התנועה נתונים למעקב צמוד. "אני זוכר שבאחת ההפגנות נתנו לצ'רלי ביטון לקרוא מכתב מפוברק של שוטר שמספר
שכביכול קיבל הוראה להרביץ לנו", הוא מספר, "ופתאום באחת הדו"חות בתעודות של ארכיון המדינה, אני מוצא את איש המודיעין בדו"ח שמסר על ההפגנה, מדווח שנפתחה חקירה כדי לדעת מיהו השוטר שכתב את המכתב. אין ספק שהפאניקה שלהם עזרה לנו והעצימה את המאבק".
"אני פוגש כל פעם קצינים בכירים נוספים שפונים אלי ואומרים לי - הייתי אחראי עליכם", מספר ביטון. "משרד ראש הממשלה שם עלינו מטרה והמשטרה והשב"כ עקבו. לא ייאמן שבמדינה דמוקרטית יעשו דבר שכזה. כולם ידעו שאנחנו תושבי שכונות, שמעורבים איתנו עובדים סוציאליים ושאשכנזים נחמדים תומכים בנו, זה לא היה סוד. אבל כולם גם ידעו שנקעה נפשם של רבים מהמשטר. זה היה משטר של דיכוי - משטר שעקב אחרי כל כרוז שנתלה ברחוב, שעצר אנשים שתלו כרוזים ואחד מחבריי אפילו נורה בראשו כשתלה כרוז. היום את מי זה מעניין? אם תתלה כרוז או תפיץ אותו ברחוב, מישהו יגיד לך משהו?".
לפנייה לכתב/ת 
