פרשת שבוע כלכלית: קורס הניהול של משה רבנו

פרשת וארא עוסקת במשא ומתן שמתנהל תחת אש בין פרעה לבין אלוהים ושליחיו משה ואהרון, וכן בשבע מתוך עשר המכות הניחתות על מצרים במטרה לאפשר את יציאת עם ישראל מעבדות לחירות.

• פרשת שבוע כלכלית - לקריאת הטורים הקודמים
  

באופן שבו ניהלו משה ואהרון את המשא ומתן היו שתי בעיות מהותיות. הבעיה הראשונה היא, שהשילוב של משה ואהרון, נראה חלש. משה אומר לאהרון - אהרון מדבר ומבצע. איך זה נראה, כשברור שהמנהיג חסר ביטחון וזקוק לאחיו הגדול? ואכן פרעה לא מתרשם.

הבעיה הטקטית השניה קשורה בעיקר למכות צפרדע ערוב וברד. בשלוש המכות הללו פרעה נאנק תחת עוצמת המכה, ומבקש שיסירו אותה מעליו בתמורה להבטחה שישחרר את העם ללכת לזבוח. בשלשתן משה לא מתעקש על כך שפרעה קודם ישלח את העם לפני שתופסק המכה. משה קודם כל מבקש מאלוהים שהמכה תופסק, ורק אז אומר לפרעה למלא את חלקו.

מה ההיגיון? נניח שבמכת צפרדע, משה עוד חשב שפרעה ימלא את חלקו בהסכם. אבל בערוב ובברד כבר היה ברור שזה לא יקרה. מדוע הוא המשיך באותה מתכונת?

תשובה אפשרית לכך היא שהכל תוכנן על ידי אלוהים כחלק מהמגמה לגרום לפרעה להקשיח את ליבו. אני אנסה להראות שנגלה לעיננו תהליך לריכוך והקשחה של ליבו של משה - המסלול שהתווה אלוהים להבשלתו של משה למנהיג.

איך הפך משה מנער כריזמטי שהורג איש מצרי ומבריח רועים מדיינים, למי שמעיד על עצמו ל"כבד פה וכבד לשון אנוכי" (שמות, ד, י), ו"הן אני ערל שפתים ואיך ישמעני פרעה" (שמות ו, ל) ועוד בגיל 80? ואיך אותו ערל שפתים שאלוהים מצמיד אליו את אהרון, הופך למנהיג שמסוגל לבד להנהיג את העם במדבר ומשאיר את אהרון מאחור?

המסלול להסרת שריון בהפחדה

כשאלוהים מציע למשה את תפקיד המנהיג, במעמד הסנה הבוער, משה לא מתגייס רגשית לאור הסבל של העם, ולא מסביר רגשית את סירובו להנהיג. הוא שואל שאלות לוגיות. ומנמק את סירובו בטיעון ענייני. "הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך אלוהים" (שמות ד, א).

המדריך למנהל - כתבות נוספות ב-ynet קריירה :

• העובד לא מתאים לניהול? קדמו אותו רוחבית
• ממעמקים לכיסא מנהלים: בית ספר לניהול בצוללת
• איך תגרום לעובדים להתחיל את הבוקר עם חיוך?
• איך להצליח בתפקיד ניהולי חדש?
  

אלוהים שמע את משה ואפשר לטעון שהבין שמשה מנותק רגשית. העם זועק וסובל, ומשה מתלונן על חוסר משאבים, על קושי לוגי במשימה. ואכן הגיוני שמשה הילד שננטש, הילד המאומץ, שגם רצח וגם ברח, יהיה עטוף בשריון קשיחות ולא ירגיש. אבל כמו שאלוהים ידע - מנהיג זקוק לרגשותיו.

כדי שמשה יתחבר לרגשותיו וישתנה, העביר אלוהים את משה סדנת ניסים מפחידה, והסדנה הצליחה לנער את השריון. כשהמוט הפך לנחש משה נבהל ככתוב בשמות, פרק ד, פסוק ג: "...ויהי (המוט) לנחש, וינס משה מפניו". וברור שהידבקות בצרעת מצמררת. השריון ירד, ומשה גילה את רגישותו.

יש רק תופעת לוואי אחת לבחירה האלוהית לטיפול בשוֹק, דרך חשיפה חדה לפחדים והסרת השריון בבת אחת: החשש שפחדים אחרים שמשה הדחיק יצופו, והביטחון העצמי שלו יצנח באופן זמני. התופעה הזו דרשה שימוש בשריון אחר: השריון המשפחתי. ואכן משה מגיב לאלוהים בחוסר ביטחון מוחלט: "גם מתמול גם משלשום... כבד פה וכבד לשון אנוכי" (שמות, ה, י). "שלח נא ביד תשלח" - (שמות, ד,יג) רק אל תשלח אותי.

אלוהים בוחר לא להתווכח עם משה בשלב זה לגבי יכולותיו. הוא מבין שיש גבול למה שניתן להשיג בחשיפה מהירה, ומקבל את זה שמשה מתחיל את הקדנציה כשהוא מחובר לרגשותיו אבל גם חסר ביטחון עצמי. הדבר הכי משמעותי הוא, שאלוהים מקבל את זה שמשה כרגע זקוק לשריון ומספק לו את אהרון, האח הגדול. אלוהים בחר במסלול חליפי להסרת השריון החדש.

המסלול להסרת שריון דרך הצלחות וחיזוק הביטחון

משה ייכנס לתפקיד בהדרגה. בתחילה משה לא יחזיק בתפקיד ביצועי. משה יקבל הנחיות מאלוהים יעביר אותן לאהרון, אהרון ידבר אל פרעה ויבצע את המשימות שנדרשו להפעלת כל מכה. ואכן בשלש מכות רצופות, דם צפרדע וכינים, אלוהים מנחה את משה: "אמור אל אהרון קח מטך ונטה ידך" (שמות, ז,יט) ואז אהרון הוא המבצע.

רק במכה השישית, בשחין, בפעם הראשונה מטיל אלוהים את משימת הנס על כתפי משה. "ויאמר אלוהים אל משה ואל אהרון קחו לכם מלא חופניכם פיח כבשן. וזרקו משה השמימה" (שמות, ט, ח). רק כאן בפעם הראשונה משה אכן מבצע. "ויעמדו לפני פרעה, ויזרוק אותו משה השמימה ויהי שחין" (שמות ט, י).

ומאז בשאר המכות, גם בברד, בארבה, בחושך ובמכת בכורות, אלוהים מדבר רק אל משה ומנחה רק אותו לבצע. משה מתייצב לבד מול פרעה ומבצע את המשימות בעצמו. שמו של אהרון לא מוזכר עוד עד לאחר מכת בכורות. אין צורך עוד באח הגדול. משה יכול להנהיג לבד. השריון הוסר.

משה לומד להקשיח את ליבו, בקצב שלו

נחזור לשאלה השנייה: מדוע משה מבקש מאלוהים להיעתר לפרעה לפני שפרעה מקיים את חלקו. בעיני, אחראית לכך אותה רגישות שמשה פיתח. רגישות זו גרמה לזעקותיו של פרעה ושל המצרים להשפיע על משה. למרות שטקטית נכון היה להפסיק את המכה רק לאחר ובתנאי שפרעה ישחרר את בני ישראל, למשה היה קשה לעמוד מול הסבל המצרי והוא קודם הזדרז לבקש מאלוהים לבטל את הגזירה.

אלוהים לא מתערב ולא מתווכח. הוא נותן למשה ללמוד לבד. אז מה אם זה ייקח עוד כמה מכות. רק במכה התשיעית, במכת חושך, כשפרעה מציע פשרה, משה מעז להתעמת עם פרעה ולהתעקש על עמדתו.

ואז כשפרעה מתעצבן ומאיים על משה: "לך מעלי, השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות" (שמות י, כח). משה מעז להפגין כח ולהראות לפרעה שהוא דבק בעמדתו ולא מתרגש מהאיום: "ויאמר משה כן דיברת לא אוסיף עוד ראות פניך" (שמות, י, כט). ואכן לאחר המכה הבאה, מכת בכורות, פרעה נעתר לשחרר את העם.

ועכשיו יש לעם מנהיג, בשל, שמכיר ביכולותיו, מחובר לרגשותיו ועם זאת יודע להיות קשוח. מנהיג לתקופת המדבר.