המיתון בפתח, אבל האוצר עסוק במריבות

על פי תחזית בנק לאומי, הצמיחה של המשק הישראלי בשנת 2012 צפויה להסתכם ב-2.7% בלבד. ניכרת האטה כלכלית, הנובעת מהמשך חולשה של הייצוא, וקיפאון בביקושים המקומיים להשקעות ולצריכה פרטית. לכאורה, נתוני הצמיחה הם סבירים, בייחוד באם משווים את נתוני המאקרו לנעשה באירופה ובארצות הברית. הבעיה: ניכרת הידלדלות במקורות הצמיחה, שבלעדיהם ניחשף לנסיגה מהותית.

• בגלל ירידת הייצוא: העודף בחשבון השוטף נמחק
• עכשיו זה רשמי - בנק ישראל: מעמד הביניים מצטמצם
• סוגרים חשבון: מה יהיה המחיר של ביטול המע"מ?
  

התוצר המקומי הגולמי עלה בשנת 2011 ב-4.7%. נתונים על התפתחות התוצר לפי רבעונים מראים, שברבעון הרביעי של שנת 2011 גדל התוצר ב-3.2% בחישוב שנתי. זאת, לאחר עליות של 3.4% ברבעון השלישי, 3.7% ברבעון השני ושל 4.7% ברבעון הראשון של 2011.

מדד אמון הצרכנים ירד בפברואר 2012 ב-4 נקודות והגיע ל-78.4 נקודות. יש כאן עדות למסלול מתמשך של ירידה, המתבסס על פסימיות בקשר לעתיד הצמיחה, חשש מבוסס מהתייקרויות בגין עליית מחירי הדלק והחשמל, דאגה מביצועי הבורסה המתבטאים, מזה תקופה ארוכה, בתשואות נמוכות ביותר, ובירידה מסיבית של מחזורי המסחר, וכן חשש מהחרפת האיום הביטחוני מול איראן. יש לציין שזו הפעם הראשונה, מאז חודש יולי 2009,שהמדד יורד מתחת ל-80 נקודות. גם מדד מנהלי הרכש, שירד בינואר 2012 ב-6.4 נקודות, מצביע על התכווצות חדה בפעילות התעשייתית. בחינה של מדד זה בארה"ב מעידה דווקא על מגמה של שיפור.

מתבקש שינוי של המגמות-התרחבות

ארה"ב עשתה זאת בדרך ליציאה מהמשבר הכלכלי. אירופה מתחילה לעשות זאת עתה. הן מרחיבות את הפעילות באמצעות הזרמה של כספים. המשך המדיניות של איזון תקציבי בכל מחיר, איננו משרת את הצמיחה. משאת הנפש של משרד האוצר, הנו העלאה של דירוג האשראי. האם הר הדולרים (והשקלים) שמוחזק בבנק ישראל, מעיד על צורך באשראי?

אותו הר דולרים, שהניב תשואה שלילית, בגין שערי הריבית הנמוכים על הדולר, עתיד להיות מופנה עכשיו לחו"ל לשם שיפור התשואה שלו. האם לא עדיף להפנות חלק ממנו לפיתוח מסיבי של תשתיות נחוצות מאוד כמו רכבות עיליות ותחתיות, כבישים, מחלפים, ועידוד הקמה והרחבה של תעשיות? פיתוח מסיבי של תחומים אלה, לא רק יגביר צמיחה, אלא גם יפתח צווארי בקבוק וישפר בצורה ניכרת את הביצועים לטווח הארוך.

במקביל, נדרש טיפול בכלכלה השחורה ובמסים העקיפים. שיעור המס על הדלק הוא השיא, בתהליך מסיבי של מיסוי עקיף, המרוקן את כיסי הציבור, מוריד את רמת חייו, ומקטין מהותית את פוטנציאל הצמיחה של עסקים בשוק המקומי, ובמקביל את גביית המסים.

לו משרד האוצר היה נלחם בכלכלה השחורה, באותה נחישות בו הוא נלחם על אי-הקטנת מס הבלו והמע"מ על הדלק, לא היה צריך למסות את הדלק ועוד היו נשארים עודפים רבים. מאידך ניתן להקטין את רמת ההוצאות, על-ידי הורדת תקציבים המממנים נושאים בלתי פרודוקטיביים, המקטינים צמיחה.

במקביל, יש להקטין את המעורבות הפוליטית בתהליכים כלכליים של שוק חופשי. היא באה לידי ביטוי, במישרין, בפעילות שנעשית בעוצמה על-ידי הרגולציה, ובעקיפין, בעצימת עין, מהתנפלות פופוליסטית של קבוצות לחץ על חלק מהמגזר הפרטי. לא נרחיב בתופעת חולשת משרד האוצר והשר יובל שטייניץ הסובלים מפרישת בכירים המונית מעוררת תמיהות ודיונים משפטיים על מינוי בכירים. זוהי חולשה שמקרינה על המשק.

תופעות אלו מחלישות סקטורים רחבים במגזר הפרטי, גורעות מביצועיו, ומקטינות מהותית את פוטנציאל הצמיחה, שיהיו לו השלכות ניכרות גם על שיעור התעסוקה במשק. מה שקורה עכשיו זה יותר קומוניזם מאשר קפיטליזם.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה