קולומביה: הישראלים ו'ארץ הסמים הבלתי נגמרים'

צעירה בבגד-ים ומבוגר משופם מבטיחים בסרט התדמית של קולומביה חוויה נטולת פחד במדינה, שבקרב רבים מעלה קונוטציות לברוני סמים וקרבות גרילה. משרד התיירות הקולומביאני לא מתעלם מהדעות הקדומות שמרתיעות זרים, אלא מתעמת איתן ישירות: "קולומביה - הסכנה היחידה היא הרצון להישאר", קובע הסלוגן הלאומי.

עוד על דרום אמריקה בערוץ התיירות:

• מוצ'ו בלאגן: התרמילאי הישראלי בדרום אמריקה

• תוצרת ישראל: הפיק-אפ בר הגיע לבואנוס איירס
• איי גלפגוס: כאן דרווין ייסד את תורת האבולוציה  
  

שנת 2012 נראת מבטיחה מתמיד. ארגון המורדים החמוש FARC מאבד אחיזה בעוד שהצבא והמשטרה מהדקים את האבטחה במוקדי התיירות. "מי כמוכם יודע שאסור להאמין למה ששומעים בחדשות", פונים שם לקהל הישראלי. למה דווקא קולומביה? חופי טורקיז קאריביים, ג'ונגלים פראיים, חוות קפה נסתרות, טיולי אקסטרים לצד אתרי נופש מפנקים - והכל לצלילי הסלסלה.

חופים קאריביים וג'ונגלים. חוף טגנגה, קולומביה (צילומים: רועי ענתבי)

להכיר את הילידים: עלי קוקה ומצ'טות

בשעת דמדומים בכפר טגנגה הופך הנוף הנשקף מהים לתצוגה המרכזית. קשישי העיירה ואמהות עייפות מתיישבים על כיסאות הקש לצד הבתים כדי להביט בשמש שנעלמת להם לתוך המים הכחולים. גן העדן הקטן בצפון-מזרח קולומביה, שבעבר ריכז משפחות דייגים ספורות, הוא מוקד משיכה לתרמילאים שמחפשים חופים פסטורליים, אתרי צלילה ואוכל זול. בשעות ערב חוזרות ספינות הדיג הקטנות, ובשוק מאולתר על החול סוחרים בדגים טריים (במחיר שמעלה חיוך בקרב הזרים).

הכפר טגנגה כבר מככב במפת התיירות העולמית, ומי שרוצה לברוח מהתיירים יכול לצאת ממנו לשמורת הטבע טיירונה הסמוכה - אחת הפינות היפות והשמורות היטב של קולומביה. בטיירונה  מספר עצום של מינים מן החי ומן הצומח בחופים הבתוליים וביערות הסמוכים. בשמורה ובסמוך אליה עדיין מתגוררים ילידים, בהם בני שבט הקוג'י (Kogi), שהצליחו בקנאות לשמור על אורח חיים מסורתי.

ביקור בבקתות העץ מספק הצצה נדירה לחיי כפר נטול טכנולוגיה. לבושים בבגד לבן בלוי (דמוי כותנה תנ"כית) וחמושים בסכין מצ'טה ארוכה הם מקבלים את פני הזרים בחיוך נבוך. הילדים מגלים סקרנות בעוד שהמבוגרים כבר הפסיקו להתפעל מהמבקרים המערביים ומ"החידושים" שהם מביאים עימם (פנס, מצלמה וכדומה).

בשעת דמדומים הופך הנוף מהים לתצוגה המרכזית. שקיעה בטגנגה

הלינה עם הילידים היא בערסלים באוויר הפתוח, לצד בית חווה המרוחק מעט ממרכז הכפר. אחרי ארוחה טיפוסית של "פטקון" - סוג של צ'יפס בננה, מגיע אחד מרווקי הכפר שהתחבבו עליו המפגשים עם ה"גרינגו" (כינוי לזרים באמריקה הלטינית). נמוך קומה, כמו יתר בני השבט, ובעל שיער ארוך המוסתר בכובע בוקרים הוא מתיישב ושולף את עלי הקוקה. בין הלעיסות, הוא פותח בפנינו צוהר למסורת עתיקת השנים של בני שבטו. בגיל 18 הבנים נשלחים להתגורר שלושה חודשים עם רווקה מבוגרת (בשנות ה-30 של חייה) כדי ללמוד את "סודות החיים".

לאחר מכן, הגברים הטריים צריכים לבחור אם להתחתן איתה או לחזור לרווקות - בהסכמת מנהיג השבט. "אני בחרתי לא להתחתן", הוא מספר בגילוי לב ומרכין מעט את הראש. מאחוריו עומד אחיו הצעיר הנשוי לאישה מבוגרת - שאליה נשלח כשהגיע לבגרות. הסממן הבולט להתבגרות הוא בלבוש - הבנים לובשים כותנת עד גיל 18, ורק אז הם רשאים להחליפה במכנסיים.

"פטקון". ארוחה טיפוסית של צ'יפס בננה

חיילים חמושים ברובה "גליל"

המקומיים מארחים אותנו בדרכנו ל"עיר האבודה" (Ciudad Perdida), תגלית ארכיאולוגית המושכת אחריה מטיילים נועזים מאז גילויה בשנות ה-70. חמישה ימים של הליכה בג'ונגל סבוך ולח דרך נחלים גועשים מסתיימים בשרידי עיר פרה-קולומביאניות (טרם הגעת הספרדים), שלפי הערכות הוקמה במאה ה-8 לפנה"ס.

העיר שהתגלתה במקרה על ידי שודדי עתיקות הייתה במשך שנים אתר מסוכן למבקרים בשל איום הגרילה ביערות. ב-2003 המקום עלה לכותרות בישראל בעקבות חטיפת ארבעה מטיילים ישראלים על ידי חברי מחתרת ELN. לאחר 101 ימים בשבי הם שוחררו, ומאז השתלט הצבא על הדרך הראשית לעיר.

במהלך ההליכה צצו לא פעם בין השיחים חיילים צעירים, חמושים ברובי "גליל", שהרתיעו תחילה יותר משהעניקו ביטחון. בנקודה הגבוהה ביותר ב"עיר האבודה" אף הוקם מגדל תצפית של לוחמים עייפים, שבבדידותם מרשים לעצמם להשתחרר מהנוקשות הצבאית ולהתלונן על התנאים ("חוזרים הביתה רק אחרי שבעה חודשים").

התגלתה במקרה על ידי שודדי עתיקות. העיר האבודה

מ"העיר האבודה", פעם מוקד מרכזי לבני השבטים המקומיים (בהם הטיירונה), נותרו טרסות אבן שנחצבו במדרונות ההר. בלב היער התגלו שרידי קהילה משגשגת שכנראה נטשה את המקום עם הגעת הספרדים. אפילו כשעומדים מטרים ספורים לפני הכניסה לעיר קשה להבחין במדרגות הצרות המוסתרות בעצים גבוהים.

אחרי טיפוס סזיפי מגיעים למדרגה חבויה המוקפת באבנים מסודרות. אבל מימדי הענק של העיר מתגלים רק עם התפזרות הערפל - 169 טרסות שבעבר איכלסו אלפים. במקום נותרו כלי עבודה שנחפרו מהקרקע ואבן גדולה עם סימני חריטה (כנראה מפה של העיר). יתר העתיקות מהתרבות המסתורית נלקחו על ידי בוזזים עוד לפני שנודע על קיומה של העיר.

בעקבות גבריאל גרסיה מרקס

את השינוי שעבר על קולומביה ניתן להמחיש באמצעות הסופר הלאומי הנערץ, גבריאל גרסיה מרקס. ב-1997 הוא שוב נטש את קולומביה בטענה שהיא "לא נוחה, ולא ודאית". מאז 'גאבו' הקשיש אמנם ממשיך להתגורר במקסיקו סיטי - אך לפני שנים אחדות חזר מחוייך לביקור בעיירת מולדתו ארקטקה (Aracataca).

למרות היעדרו של גרסיה מרקס, לקולומביה יש הרבה מה להציע לחובבי ספריו. רחובות העיר העתיקה בקרטחנה מדיפים רומנטיקה ומעוררים לחיים את סצנות החיזורים של "אהבה בימי כולרה". בנסיעה באזורים הכפריים צצות עיירות קטנות בנויות צריפי עץ שנבלעות במטעי הבננות - כל אחת מזכירה יותר מהשנייה את 'מקונדו' - הכפר הדמיוני שקורותיו מסופרים ב"מאה שנים של בדידות". לקוראים המחפשים את החוויה האולטמטיבית, מוצע סיור מודרך במקומות השונים שהשפיעו על חייו - וספריו - של הסופר זוכה פרס הנובל.

הקפה הטוב בעולם במרחק קטיפה  

יש משהו משקר בכוסות הקפה המהבילות המוגשות ברחבי קולומביה. המדינה שהפכה שם נרדף לקפה מובחר מגישה בתוך מחוזותיה פולים שחורים מסוג ב', בעוד שהתבואה הטובה ביותר מועברת ישירות לייצוא. מה עושים עם האמת המרה? ניתן להגיע למקור - חבל הקפה במחוז Quindío במרכז המדינה.

בעלי חוות מציעים לתיירים מגורים במקום, סיורים מודרכים של תהליך הייצור ("מענף העץ לספל במטבח") ואף אפשרויות עבודה בקטיף. אחת מהעיירות האוטונטיות בחבל היא סלנטו, הבנוייה על רכס הר מוקף מטעי קפה, טבע פראי ונחלים הנשפכים לעמקים. אחרי העבודה בשדה פורשים המקומיים לערסלים ובמרכז העיירה מתאספים בפאב המקומי, שבו נהוג להזמין את כל בקבוק האלכוהול ולא רק כוסית. ממול שוקקת מסעדה מקומית המגישה רק מנה אחת - מרק עם בננה ודג מטוגן בתוספת מעדנים מקומיים - במחיר מציאה.

מטיילים שרוצים טעימה מהאמזונס, יכולים לבקר בעיר הדרומית ביותר בקולומביה, לטיסיה (Leticia), שעל הנהר האגדי. העיר המתויירת היא מקום יציאה מושלם לטיולים בלב הג'ונגל וגם אתר פופלרי ללימודי ספרדית והתנדבות בקהילות המקומיות. לצד מוקדי הטבע מציעה קולומביה גם חוויה אורבנית מהנה בבירה בוגוטה.

לתיירים בעיר הענקית מומלץ להישאר בתחומי הרובע ההיסטורי La Candelaria, שזוכה לאבטחה משטרתית מוגברת. האווירה הצעירה מורגשת היטב עם אלפי סטודנטים שמחים שמקבלים את התיירים בידיים פתוחות. "אתה תתאהב במדינה שלנו", מבטיחים הצעירים שפוגשים בפאבים ובמועדוני הלילה הרבים. פרט לבוגוטה שווה לקפוץ לביקור בעיר מדג'יין, בעבר מקום משכנו של סוחר הסמים המושמץ פאבלו אסקובר, ובעיר קאלי - בירת הסלסה.

המדינה הפכה שם נרדף לקפה מובחר. חוות קפה בסלנטו

הישראלים ו"ארץ הסמים הבלתי נגמרים"  

עבור התרמילאי הישראלי, קולומביה תמיד הייתה על מפת הטיולים במסע שאחרי הצבא בדרום אמריקה. לצערנו, לא מעט מטיילים תייגו אותה כ"ארץ הסמים הבלתי נגמרים".

בראשית הכתבה תואר הכפר טגנגה, המושך הרבה מטיילים ישראלים (עובדה המוזכרת אף על ידי "לונלי פלנט") וגם בעלי עסקים ישראלים.

לאחרונה פשטה המשטרה על הוסטל בבעלות ישראלית ועצרה את בעליה בחשד לסחר בסמים, ניצול קטינות והלבנת כספים. משיחות עם תושבים בכפר ניכרת סלידה גוברת ל'תיירי הסמים מישראל'. על אחד הקירות ברחוב המרכזי בכפר אף רוססו כתובות נגד יהודים וישראלים. חלק מהמטיילים הישראלים סיפרו שהתביישו לגלות את מוצאם בשיחות עם מקומיים, בעוד שאחרים דיווחו שפגשו אנשים חמים ומקבלי פנים.