החזיות שנותנות פוש-אפ לנשות הכפרים של הודו
מותג ההלבשה התחתונה, ויקטוריה'ס סיקרט, פתח מפעל באזור הכפרי של דרום הודו, שלא רק משפר את המראה של נשות ארה"ב, אלא גם מסייע לנשים מקומיות לצאת ממעגל העוני בחברה המסורתית. מאות נשים בסינרים ורודים תופרות עבור המותג היוקרתי, ו"מביאות כבוד למשפחה"
חזיית הפוש-אפ "Very Sexy" של ויקטוריה'ס סיקרט, מיועדת לשפר את מראה החזה של מיטב בנות ארצות הברית, אך היא נתפרת על ידי ג'יה, 22, תושבת האזור הכפרי של דרום הודו, בצד השני של העולם מבחינה גיאוגרפית ותרבותית. אך חזיות היוקרה, באופן שונה לחלוטין, משפרות את חייהן של הנשים באזורים הכפריים העניים.
- פיל נגד דרקון: האם הודו תעקוף את כלכלת סין?
- האם חברות ישראליות ינקו את נהר הגנגס בהודו?
- ישראל תגשים את חזון הרובוטיקה של הודו?
- "הבטיחו לי מעבר להודו - ובסוף פוטרתי"
"לא הכרתי שום דבר חוץ מהכפר לפני כן", אומרת ג'יה, מאחורי מכונת התפירה שלה במפעל מלא הפעילות Intimate Fashions, שבמדינת טאמיל נאדו שבהודו. "ההורים שלי רצו שאני אתחתן מהר ככל האפשר. הם מעולם לא ראו בי כנכס, אלא רק נטל. הם לא חשבו שנשים יכולות להרוויח כסף, אבל תראו אותי," היא אומרת.
עבור הנשים באזורים הכפריים והמסורתיים של הודו - שלרוב לא מסיימות תיכון, נישאות לפני גיל 18 ומוגבלות לכפר שלהן בלבד - פרויקט שנותן להן עבודות בתחום הייצור הוא לא רק דרך לצאת ממעגל העוני, אלא גם כלי להעצמה וכבוד בחברה פטריארכלית ביותר.
מחברים מפעלים לכפרים
מפעל Intimate Fashions הוא אחד מאלפי מפעלים שהקימו חברות שונות במדינת טאמיל נאדו בשנים האחרונות. מדיניות ידידותית להשקעות, קרבה לאחד הנמלים הגדולים ביותר של הודו ולשדה תעופה בינלאומי, וגישה קלה לכוח עבודה גדול ובעל כישורים מתאימים, עזרו לאיזור להפוך לאחד מהמתועשים ביותר במדינה.
הכפר קאנצ'יפוראם, הידוע באופן מסורתי בהכנת הסארי עשוי המשי, הוא כעת מרכז לייצור רכב, עם פעילות של יצרניות כמו יונדאי, פורד ו-וולבו, ובנוסף גם מפעלים לייצור בגדים ומוצרים טכנולוגיים. "אלפי חברות צצו פה ושם והדבר מגביר התחרות על העובדים הטובים", אומר פראסאד נאראיאן רג', מנהל Intimate Fashions, שמעסיק את ג'יה ו-2,500 עובדים נוספים, רובן נשים.
"אז כשהבנק העולמי ומדינת טאמיל נאדו באו עם הרעיון של העסקת נשים מהקהילות העניות ביותר והעברת הכשרות, ראינו בכך הזמנות טובה. אם הפרויקט הזה לא היה קיים, היינו בצרות גדולות", הוא מספר.
בפרויקט, שמקבל מימון של 350 מיליון דולר מהבנק העולמי, קהילות כפריות מקומיות מגדירות את כמות הצעירים המובטלים - המהווים חלק ניכר משיעור האבטלה העומד על 20% באזור. לאחר מכן חברה עסקית יוצרת קשר עם הכפרים ועורכת יריד משרות לעובדים, תוך התמקדות בנשים צעירות.
הפרויקט עומד מול התנגדות מסוימת מצד המשפחות הפטריארכליות, שרוצות להגביל את צעדיהן של הבנות הלא נשואות. על פי פעילים בפרויקט, החברות אימצו גישה "רגישה מבחינה תרבותית", כמו הבאת ההורים למפעל כדי להראות להם את הסביבה בה בתם תעבוד ותגור, כיוון שחלק מהמשרות דורשות מגורים במלונות. מאז החל הפרויקט המשותף, בשנת 2005, כ-143,700 אנשים במחוז קאנצ'יפוראם ו-25 מחוזות אחרים קיבלו עבודה ב-421 חברות שונות, ביניהן אינטל, נייק ונוקיה.
הבת שולחת כסף לפרנסת משפחתה
רוב הכפריים לא מחזיקים בקרקע משלהם והם תלויים בעבודה פיזית, בחוות שמשלמות 2 דולר ביום. לתושבי אין ביטחון כלכלי ואם יום אחד אין עבודה, אפילו ארוחת הערב הבסיסית ביותר מוטלת בספק. הבנות לרוב עושות עבודות בית שונות, אך בעקבות הפרויקט המצב השתנה.
"בעבר התקשתי לשלוח את הילדים לבית הספר, ואפילו להאכיל אותם היתה בעיה", אומרת לאטה גונדרן, אמא לשלוש בנות, שבתה דיביה בת ה-19 עובדת במפעל שמייצר את החזיות של ויקטוריה'ס סיקרט, עבור משכורת של 130 דולר בחודש. "דיביה מרוויחה יותר ממה שחשבתי שיקרה אי פעם. שתי הבנות הצעירות יותר יכולות ללכת לבית הספר וגם קנינו מקרר, טלוויזיה ואפילו שמנו מרצפות בבית. היא כמו הבן שמעולם לא היה לי. היא מביאה לי ולמשפחה שלי הרבה כבוד".
לפנייה לכתב/ת 
