המוות אינו פטור ממס?
מדינות רבות נוהגות להטיל מס על הון שעובר בירושה מדור לדור. בארץ, בוטל המס ב-1981 ולמרות שוועדת טרכטנברג ראתה בו מס "צודק חברתית, במיוחד לאור ריכוזיות ההון", היא בחרה שלא לחדשו. מדוע? האם מדובר במס "לא רווחי" ואפילו "לא ציוני", או שפשוט טוב לנו עם הפערים הקיימים?
נהוג לכנותו "מס עיזבון", אך יש המכנים אותו "מס ירושה" או "מס העברת רכוש". מתנגדיו הדביקו לו את הכינוי הלא מחמיא "מס מוות", כדי לרמוז על כך שהמדינות שגובות אותו הרחיקו לכת בשליחת ידה של הממשלה אל כיסי האזרחים. אך מס העיזבון אינו נחלתן של דיקטטורות קרות לב או מדינות קיצוניות ושוליות. הוא מקובל ברוב מדינות אירופה ואף בבריטניה וארה"ב, הנחשבות לנושאות הדגל של השוק החופשי וקדושת הרכוש הפרטי.
הגירעון ומימונו - כתבות נוספות ב-ynet כלכלה
- "משלמים פה כמו בדנמרק - ומה מקבלים?"
על רקע המצוקה הכספית הקשה שאליה נקלעה לאחרונה ממשלת ישראל, אשר מאיימת לפגוע בדירוג האשראי של המדינה וביכולתה לספק שירותים חיוניים לאזרח, נשמעים שוב הקולות הקוראים להנהיג בישראל מס כזה.
אין מס ירושה בלי מס מתנות
מס עיזבון היה נהוג במדינת ישראל מקום המדינה ועד 1981, אז ביטלה אותו ממשלתו של מנחם בגין. המס הניב רווחים מועטים, בעיקר מפני שהוטל על ירושה ולא על מתנות. כיום, כל המדינות המטילות מס על ירושה מטילות יחד עימו מס על מתנות כדי למנוע מאזרחיהן לחלק על ערש דווי את רכושם כ"מתנה" ליורשים, וכך להתחמק מתשלום המס.
בשנת 2000 המליצה ועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר דאז, אבי בן בסט, להחזיר את מס העיזבון ולהטיל מס של 10% על ירושות בשווי של יותר מ-2 מיליון שקל. בנוסף, המליצה הוועדה להטיל מס של 10% על מתנות בשווי של יותר מ-2 מיליון שקל בשנה, אך רק על הסכום שמעבר ל-2 מיליון.
המלצות הוועדה נדחו והמס שבוטל ב-1981 לא הוחזר. הדיון בהחזרתו התחדש בשנה האחרונה, בעקבות המחאה החברתית וההבנה שהשתרשה, כי לממשלת ישראל חסרים מקורות הכנסה, בעקבות הפחתת שיעורי המס הישיר בשנים האחרונות.
בפברואר 2012, אף הגישה יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', הצעת חוק להטיל מס של בין 5% ל-12% על ירושות בשווי של יותר מ-5 מיליון שקל. "חלק גדול מאי-השוויון הקיצוני בישראל נובע מהעובדה שההון עובר מדור לדור, ונשאר בתוך השושלת בשלמותו בלא שיוטל עליו מס כלשהו", אמרה אז יחימוביץ'. "מתברר שלא רק ההון נשאר בתוך השושלת, אלא גם העוני".
בהשוואה להצעתה של ועדת בן בסט, הצעת החוק של יחימוביץ' אינה קיצונית. הרף המינימלי שמציעה יו"ר מפלגת העבודה נמוך מהרף שהציעה הוועדה. גם בהשוואה לנהוג בעולם, לא מדובר בגזירה קשה על בעלי הרכוש בארץ.
לעומת זאת, ועדת טרכטנברג, שמונתה ב-2011 בעקבות המחאה החברתית וקיבלה מנדט להעריך מחדש את מדיניות המיסוי בישראל, החליטה דווקא שלא להמליץ על הטלת מס עיזבון. חברי הוועדה אמנם ציינו, כי "מס הירושה הינו מס פרוגרסיבי ביותר, עקב ריכוזו הרב של ההון בקרב קבוצה צרה יחסית", אך בחרו שלא להמליץ על הטלת מס כזה בארץ, ממספר סיבות.
ראשית, קבעו חברי הוועדה כי המס ייצור חיכוך רב בין רשות המסים לאוכלוסיה הרחבה, שתצטרך לדווח על כל הרכוש המשפחתי. החיכוך שייווצר יחייב את רשות המסים בכוח אדם נוסף וכל זאת רווחים משוערים של כמיליארד שקל בשנה. יש לציין כי חברי הוועדה נקבו בסכום מיליארד שקל בהסתמך על ממוצע הגבייה בעולם המערבי, שכן הדיון בחידוש המס אפילו לא הבשיל לכדי קביעת שיעורו הרצוי.
שנית, ציינו חברי הוועדה כי מס עיזבון הוא כר פורה לתכנוני מס, כלומר, לתרגילים חשבונאיים מורכבים שמבוצעים על ידי מיטב רואי החשבון וזוכים להגנה בבית המשפט מצד מיטב עורכי הדין. התוצאה של תכנונים אלה תהיה, הזהירו בוועדת טרכטנברג, שהמעמד הבינוני ישלם אבל העשירים באמת יתחמקו מתשלום.
לבסוף, ציינו חברי הוועדה כי היעדר מס עיזבון בארץ מהווה מקור משיכה ליהודים עשירים מרחבי העולם וכי חידושו עלול לגרום לאותם יהודים לעזוב את הארץ ולקחת עימם את הונם.
המס אינו מתעלם מהזכות לרשת הון
כמעט כל מדינות אירופה מטילות מס על ירושות ומתנות. המס מוטל, כמעט תמיד, באופן מדורג, כאשר ככל ששווי הירושה או המתנה גדול יותר כך עולה שיעור המס. בנוסף, מדינות רבות מבחינות בין ירושה שניתנת לילדים או בין בני הזוג, לבין ירושה שניתנת לקרובים ממדרגה שנייה או לחברים שאינם קרובי משפחה. ככל שהקרבה המשפחתית חלשה יותר, כך עולה שיעור המס.
הגדילה לעשות לוקסמבורג, כאשר העניקה פטור ממס על ירושות בין בני זוג עם ילדים ובין הורים לילדיהם, אך קבעה מס ירושה של 5% על העברות בין בני זוג ללא ילדים ו-9% על רכוש שמועבר מהורים מאמצים לילדיהם המאומצים.
כלומר, גם המדינות שמטילות מס על ירושה אינן מתעלמות מהזכויות שמעניקה קרבת דם בבעלות על רכוש. הן רק קובעות כי הירושה, כמו שכר מעבודה או רווח מהון, היא הכנסה שיש להטיל עליה מס.
עם זאת, ישראל אינה בודדה בהחלטתה שלא להטיל מס עיזבון. במדינות שמוגדרות כ"משקים מתעוררים" – כמו סין, ברזיל, רוסיה, הודו, אוסטרליה, ניו זילנד, הונג קונג וסינגפור – בוטל מס העיזבון ולא חודש מאז. זוהי אבחנה חשובה, מצד אחד, מפני שמדינות אלה נחשבות למדינות שכלכלתן צומחת בקצב מהיר יחסית ויש המייחסים זאת למדיניות המיסוי הליברלית שלהן.
גם המתנגדים הודו: "המס צודק חברתית"
מאידך, הצמיחה הגבוהה אינה המאפיין היחיד המשותף לאותן מדינות. גם הפערים העצומים בין עשירים לעניים והתהום המתרחבת בין המאיון העליון לשאר האוכלוסייה, גבוהים במדינות הללו יותר מאשר במדינות אירופה. ישראל אינה יוצאת דופן.
על פי נתונים שהוצגו בדו"ח בנק ישראל האחרון, האי שוויון בישראל מוסיף להיות גדול מבעבר, על אף שחלה בהתייצבות ואף ירידה בקצב הגידול של פערי ההכנסה מאז 2006. נכון לסוף העשור הראשון של המאה, המאיון ה-10 בישראל מרוויח פי 6 ויותר מהמאיון ה-90 וההכנסה החציונית (הכנסה שמחצית מהאוכלוסייה מרוויחים יותר ממנה ומחצית מהאוכלוסייה מרוויחים פחות ממנה) מהווה כ-83% מההכנסה הממוצעת.
דו"ח פני החברה של מרכז אדוה לשנת 2011 הראה כי בעשור הראשון של המאה גדלו הכנסות המאיון העליון ב-19%, בעוד שהכנסת שאר המאיונים גדלה באחוזים בודדים בלבד. בהשוואה עולמית נחשבת ישראל לאחת המדינות הפחות שוויוניות בעולם המפותח. מבין המדינות החברות בארגון ה-OECD, רק בצ'ילה, בארה"ב, בטורקיה ובמקסיקו נרשמו ב-2011 פערי הכנסה גדולים יותר.
אין ספק שישראל של המאה ה-21 היא פחות שוויונית מישראל של המאה ה-20. לכאורה, מצב שכזה מחייב מס עיזבון. גם הוועדה שבחרה לדחות את הטלת המס ציינה בדו"ח שלה כי "מס זה מונע הצטברות הון בידיים פרטיות ומעביר עושר ממי ששפר עליו מזלו ונולד למשפחה מבוססת למי שלא זכה לכך. עובדה זו הופכת מס זה לצודק חברתית, במיוחד לאור ריכוזיות ההון לה אנו עדים במשק הישראלי". ובכל זאת, היא בחרה להשאיר אותו על רצפת חדר הדיונים ולא להביאו לאישור הממשלה והכנסת.
הסיבה לכך היא, אולי, שלמרות תנועת המחאה החברתית, בעיית הפערים בישראל עדיין לא הגיעה למעמד ראוי בתודעה הציבורית והפוליטית. כולם מדברים על כך שיש פערים חברתיים גדולים, ויודעים להזדעזע מכך, אך הפערים בהכנסות נתפשים כאי צדק מוסרי שאינו מהווה בעיה כלכלית.
איש אינו מותח קו מקשר בין העלייה המטאורית של מחירי הדירות בשנים האחרונות לבין העובדה שישנם ישראלים שרוכשים דירות לילדים ואפילו לנכדים, במחירי השוק הגבוהים ביותר, בעוד שיתר האוכלוסייה נאלצים להתמודד עם רמות המחירים שהם מכתיבים. העברה בין דורית של הון היא הגורם הראשון במעלה לנתק שנוצר בשנים האחרונות בין מחירה הממוצע של דירה לגובה השכר הממוצע במשק.
הזעם כלפי חברות הסלולר ורשתות המזון נתפש כמנותק מרמות השכר הגבוהות של בכיריהן והדימוי של ההנהלות ובעלי המניות כעשירים המנותקים מהעם. פערי ההכנסה נתפשים במקרה הקיצוני כסממן חיצוני לבעיה כלכלית, אך הם אינם נחשבים לבעיה בפני עצמם. זו גם הסיבה שכל ניסיון להתמודד עימם נדחה עד כה כ"לא ישים", "לא רווחי" ובמקרה של מס עיזבון, גם כ"לא ציוני".
לפנייה לכתב/ת 
