מלחמה זה טוב לביזנס: מי תפס טרמפ על עזה?
כיצד חישבו התעשיינים את הנזק והגיעו למספר עגול של 200 מיליון, מה הקשר בין עמוד ענן להקפאת הארנונה, מדוע החליט האוצר לדחות את חתימת הסכם עובדי הקבלן, ולמה שטראוס דיווחה דווקא השבוע על זינוק ברווח? גם המספרים גויסו בצו 8
"שקט, יורים!" - זו הסיסמה שבה נהוג לתאר את ההשפעה של אירועים כמו מבצע "עמוד ענן" על הציבוריות הישראלית. כשהתותחים רועמים, גורסים אלו אשר משתמשים בסיסמה, לא רק המוזות שותקות אלא גם מבקרי המדיניות, היריבים הפוליטיים וחושפי השחיתויות.
- לכל הדיווחים ממבצע עמוד ענן
- אחרי הלחימה: נזק של 200 מיליון למפעלי הדרום
- שטייניץ: הטבות המס בעוטף עזה יוארכו לשנתיים
- 750 מיליון שקל נוספים למערכת כיפת ברזל
הטילים בדרום מצדיקים ביטול חוזה שכירות?
אך בעוד שהמבקרים והפוליטיקאים שותקים, ישנם אלו שדווקא רואים בימי המבצע הזדמנות טובה לדבר. המבצע הצבאי וירי הטילים על הדרום והמרכז הגישו למשק כולו שק של לימונים, ויש מי שיודע, או לפחות מנסה, לעשות מהם לימונדה מצוינת.
בזירה הכלכלית, כאשר הטילים מתעופפים זהו זמן אידיאלי לבקש סיוע ממשלתי, תחת האיום של הצגת הפקיד או הפוליטיקאי שיסרב לך כמי שאדיש למצוקתו של העורף הסובל מהלחימה.
ימי מתיחות ביטחונית הם גם תקופה טובה לדבר, כשאתה לא רוצה שישמעו את מה שאתה אומר. אין זמן טוב מזה לבשר בשורה רעה או להציג נתונים לא מחמיאים, כאשר עין הציבור מופנה לעבר הנעשה בגבולות המדינה ומעבר להם.
מנגד, ישנם גם מהלכים והודעות שנדחים לתקופה רגועה יותר – מאותה סיבה בדיוק. נדמה כי בקרב העוסקים במדיניות ציבורית קיימת תפיסה שלפיה אין טעם לעשות צעד נכון וטוב, אם אף אחד לא ישמע עליו. הנה כמה דוגמאות מסבב הלחימה האחרון.
פוליטיקה של מספרים וכותרות
בהתאחדות התעשיינים עבדו קשה מאז תחילת המבצע. מרגע שהחל הירי המסיבי אל עבר דרום הארץ, עסקו עובדי ההתאחדות בהערכה יומיומית של הנזק שנגרם לתעשייה כתוצאה מאובדן ימי עבודה ונזק לרכוש.
כבר ביום הראשון למבצע דווח על פגיעה של יותר מ-40 מיליון שקל בתעשייה. הדיווח התבסס, לפי ההודעה לתקשורת, על "דיווחים מהשטח שהעביר סניף דרום של התאחדות התעשיינים" וצוין גם כי "נתונים אלו לא כוללים נזקים כספיים מפגיעות ישירות במפעלים, במידה ויתרחשו, ונזקים עקיפים כגון פגיעה במוניטין מול לקוחות בחו"ל, אי עמידה בלוחות זמנים וכדומה".
במהלך השבוע, הדיווחים המשיכו לזרום: ביום השישי ללחימה כבר דווח על נזק מצטבר של 120 מיליון שקל ועד סוף הלחימה הגיעה הפגיעה למספר עגול ויפה של 200 מיליון שקל. הדיווחים צוטטו בהבלטה בתקשורת ויצרו תמונת מצב של ענף במצוקה. אך במשרד התמ"ת, שהוא הגורם שאמור לאשר את הפיצויים לאותם מפעלים שנפגעו, כלל לא סומכים את ידיהם על הנתונים.
"אנחנו נמצאים עדיין בעיצומו של מצב ביטחוני, מצב מיוחד בעורף", נמסר ממשרד התמ"ת כיממה לפני שנכנסה הפסקת האש לתוקפה. "מכיוון שכך, ישנו קושי לכמת ולאמוד את סך הנזקים על התעשייה, כאשר ברור לנו כי היקפם של הנזקים יצופו ויתבררו רק בהגעת המצב לרגיעה".
בהתאחדות התעשיינים טוענים כי הנתונים מתבססים על דיווחים יומיומיים של המפעלים בנוגע למספר העובדים שהגיעו לעבודה ומספר ההזמנות והמכירות שאותם מפעלים טוענים שאיבדו בעקבות הלחימה.
"אומדן זה כולל הפסד תוצר יומי, לפי ערך עלות שכרם של העובדים שלא הגיעו לעבודה. זאת בתוספת מקדם פגיעה בפריון העובדים שהתייצבו לעבודה, שעבודתם הופסקה מספר רב של פעמים ביום בשל האזעקות/פגיעות/חרדה וכדומה", נמסר מההתאחדות.
"החל מהיום השביעי למבצע, גם חושב באומדן הכלכלי פגיעה מסוימת ברווחי חלק מהחברות, אשר דיווחו כי איבדו הזמנות קיימות או ספגו ירידה במכירות (בעיקר מפעלי מזון)".
בין אם מדובר בנתונים מדויקים ובין אם לאו. ברור כי התעשייה בדרום אכן ספגה פגיעה קשה. אך מהיכן נובע הצורך לנקוב במספרים מדויקים, כאשר מספרים אלה כלל לא נמצאים עדיין בהישג יד, אלא מבוססים על הערכות ודיווחים סובייקטיביים של מנהלי המפעלים עצמם? מדוע לא להמתין להערכת הנזק הסופית?
התשובה לשאלה זו מצויה אולי במהירות שבה עשו את דרכם המספרים הללו אל כותרות העיתונים והאתרים. למישהו בהתאחדות היה חשוב לצרוב בתודעה הציבורית את העובדה שהתעשייה נפגעה וזקוקה לסיוע. לשם השגת מטרה זו, לא די לומר שהמצב קשה – צריך להגיד כמה קשה. צריך לנקוב במספרים.
שערוריית הארנונה
לאחר שבוע של לחימה, החליטו כנראה בהתאחדות התעשיינים שהקרקע הוכשרה דיה על מנת למלא את הכותרות בדרישות כספיות. זה התחיל במכתב ששיגר נשיא התאחדות התעשיינים, צבי אורן, לשר האוצר, יובל שטייניץ ולשר הפנים, אלי ישי. במכתב דרש מהם אורן לבטל את העלאת הארנונה התקופתית לעסקים בדרום וכינה אותה "אישור שערורייתי".
ההעלאה ה"שערורייתית" שאליה התייחס אורן במכתבו, נלווית להעלאה התקופתית הקבועה של הארנונה בכל הארץ, שמבוססת על חוק ההסדרים הקובע כי הארנונה תעודכן מדי שנה בחודש אוקטובר, בשיעור אחיד. מידי שנה, בנוסף להתייקרות הרוחבית, מקבלות רשויות מסוימות אישור ממשרדי הפנים והאוצר להעלות את הארנונה בשיעור גבוה יותר.
אורן יצא במכתבו כנגד ההעלאה של הארנונה בשדרות ב-6%, לעומת שיעור אחיד של 3.1% ברחבי הארץ אך שכח לציין כי את ההעלאה החריגה ביקשה עיריית שדרות בעצמה. הוא גם שכח לציין, כי 10 ימים לפני תחילת המבצע, אישרה הממשלה מחדש את ההטבות בארנונה לישובי עוטף עזה, וקבעה כי גם ב-2013 ייהנו עסקים בדרום מהנחה של 24% בארנונה. הוא לא שכח, כמובן, לשלוח את המכתב לכל כלי התקשורת תחת הכותרת: "שדרות תחת אש אך המדינה מעלה לה את הארנונה".
"זה נשמע קצת מצחיק ואבסורדי", אמר בתגובה אורן הרמב"ם, מנהל המחלקה לכלכלת עסקים בהתאחדות התעשיינים. "אבל זה מסתדר. ההנחה זה משהו שהוא זמני ואותה העלאה היא קבועה. אלו שני דברים שקורים במקביל".
חגם של הארגונים הכלכליים
התעשיינים לא לבד. המצב הביטחוני הרגיש הפך ליום חגם של הארגונים הכלכליים - כל ארגון ונתוני ההפסד המבהילים שלו. כל ארגון ודרישותיו. "להב" - לשכת ארגוני העצמאיים דיווחה על הפסד מוערך של 24.2 מיליון שקל ביום ונשיאה, אהוד רצאבי, פנה לממשלה בבקשה "לפצות באופן ישיר את העצמאיים ובעלי העסקים בדרום".
באיגוד לשכות המסחר, דיברו על הפסד פדיון של 450-400 מיליון שקל ונשיא האיגוד, פנה שר האוצר ו"הדגיש בפניו", כי יש "חשיבות מיוחדת לפעול מיידית על מנת לקבוע כבר עכשיו בחקיקה מתקנת את הפיצוי שיינתן לרוחב כל המגזר העסקי הנפגע ישירות ממצב הלחימה בדרום".
הניסיונות הללו, ללחוץ על הממשלה לאשר פיצויים והטבות למגזר העסקי הם רק הסנונית הראשונה. עם שוך הקרבות, יחלו הדיונים בין נציגי האוצר לבין המגזר העסקי וההסתדרות בנוגע להיקף הפיצויים שיינתנו לעסקים, וחשוב לא פחות, לעובדים שהפסידו ימי עבודה.
הסכם עבודה? לא בלי צלמים
בינתיים, גם במשרד האוצר הוכרזה בשבוע האחרון "כוננות מבצע צבאי" וההתנהלות המקצועית הוכפפה לשיקולים הנובעים מאירועי השעה. מאז תחילת המבצע, קיימו באוצר מדי יום ישיבות והערכות מצב ופרסמו הודעות אודות פעילות המשרד למען תושבי הדרום.
אך מה קיבלו חיילי המילואים שגויסו בצו 8? לא ברור. "מנהל הרשות הנחה את מנהלי משרדי השומה ותחנות מע"מ, להפעיל שיקול דעת רחב, תוך גילוי הבנה ורגישות בכל הנוגע לטיפול בבקשות לביטול קנסות, הפרשי הצמדה וריבית של עוסקים נישומים אשר גויסו בצו 8 או שמיצגיהם גויסו במסגרת מבצע 'עמוד ענן' ועקב כך נבצר מהם לדווח ולשלם את הדוחות התקופתיים במועד". שיקול דעת? הבנה? רגישות? ספק אם ניתן להגדיר את ההוראה המעורפלת הזאת כ"הטבה לחיילי המילואים".
בין הערכת מצב להודעה על "הטבות", נזכרו במשרד האוצר כי הגיע המועד לחתום על הסכם עם ההסתדרות בנוגע לעובדי הקבלן. כזכור, מצבם של עובדי הקבלן בשירות הציבורי עמד במוקד סכסוך העבודה הגדול של הקדנציה הנוכחית, שגרם להשבתת המשק בפברואר האחרון.
עובדי הקבלן ממתינים כבר זמן רב לחתימה על ההסכם שעליו סוכם עם תום השביתה, אך במשרד האוצר החליטו ברגע האחרון לדחות את החתימה. "החתימה נדחתה בגלל האירועים, ייקבע תאריך חילופי בקרוב", נמסר ממשרד האוצר.
האם נציגי האוצר וההסתדרות עסוקים מדי בימים אלה מכדי לחתום על ההסכם, או שמא החשש שאף צלם לא יגיע על מנת לתעד את המעמד החגיגי, שבוודאי יידחק לשולי החדשות, הוא שגרם להם לדחות את האירוע? האם באוצר, ואולי גם בהסתדרות, שכחו כי הסכם שנועד לשפר את תנאי העסקה של עובדים חלשים אינו "עץ נופל ביער" וכי מצבם של עובדי הקבלן ישתפר גם אם החתימה על ההסכם לא תתועד בהבלטה ובהרחבה בעמודי החדשות?
מבצע צבאי: זמן מצוין לדווח לבורסה
מה משותף לכל החברות הבאות: פרטנר, עזריאלי, אפריקה ישראל, בז"ן, דור אלון, דלק אנרגיה, דניה סיבוס, ישראמקו, כלל ביטוח, שטראוס, רמי לוי, כור וכימיקלים לישראל?
התשובה: כולן בחרו לפרסם את הדו"ח הרבעוני לבורסה במהלך המבצע הצבאי. המועד האחרון להגשת הדו"חות הוא ה-30 לנובמבר, אבל למה לחכות?!
האם אתם יכולים לחשוב על זמן טוב יותר לדווח בו כי רווחי שטראוס זינקו ב-125% ברבעון האחרון, לאחר שהחברה העלתה מחירים בחודש האחרון ב-3%-5%?! האין זה נוח מאוד לדווח לבעלי המניות של פרטנר כי רווחי החברה צנחו ב-36% בזמן שהם מוטרדים יותר מהטילים המרחפים מעל גגות גוש דן?!
בחברות הבורסאיות, כמו במשרדי הממשלה ובארגונים הכלכליים, יודעים כי יש רעש טוב ויש רעש רע. את הרעש הטוב, מוטב לשמור לימים שקטים יותר. את הרעש הרע כדאי למהר לדחוס אל תוך חלון הזמן שנוצר, לפני שייסגר. כאשר ניתן עדיין לפרסם הודעה לציבור, שביום רגיל הייתה מככבת בכותרת ראשית והופכת לשיחת היום, ולזכות לאזכור שולי שלא יחדור לתודעה הציבורית.
לפנייה לכתב/ת 
