סכסוך שכנים בבני ברק: למי שייכת החניה בחצר
בני זוג הסתכסכו עם השכנה ותבעו אותה בטענה שהיא נועלת את החצר המשותפת שבה יש חניה לדיירים, ולא מאפשרת להם לחנות בה. השכנה, מצדה, טענה כי הסכם שחתמה עם בעל הדירה הקודם מקנה לה שימוש בלעדי בחניה. מי צודק?
סכסוכי השכנים מגיעים לחצר: בני זוג, עורכי דין במקצועם המתגוררים בבני ברק, הגישו תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב נגד השכנה מהבניין המשותף.
פסקי דין נוספים בערוץ הנדל"ן :
השניים ביקשו להוציא נגד השכנה צו שיאסור עליה לנעול את החצר המשותפת - ובכך למנוע מהם לחנות את כלי הרכב בחניה שבחצר. לחילופין ביקשו השניים לקבוע הסדר לגבי השימוש המשותף בחניה וכן ביקשו פיצוי של 5,200 שקל בגין הנזקים שנגרמו להם.
בית המשפט דחה את התביעה, לאחר שקבע כי הסכם שנחתם בין השכנה לבין מי שהיה בעל הדירה של בני הזוג בעבר, לפיו זכאית השכנה לשימוש בלעדי בחניה, מחייב גם את בני הזוג. על פסק דין זה הגישו בני הזוג ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
בני הזוג טענו כי מהיום שבו נכנסו לדירה בשנת 1998, הם השתמשו בחניה שבחצר בכל פעם שהייתה פנויה, וכי המצב השתנה בעקבות סכסוך שהתגלע בינם לבין השכנה בשל עץ לימון ששתלה בחצר - ורק אז היא החלה לנעול את השער.
השכנה טענה מנגד, כי במסגרת סכסוך בינה לבין בעל הדירה הקודם, שהגיע גם הוא לכותלי בית המשפט, היא הסכימה לאפשר לו לבנות על הגג - בתמורה לקבלת זכות שימוש בלעדית בחניה. עוד טענה כי הסכם זה, שקיבל תוקף של פסק דין, מחייב את כל דיירי הבניין, ובכלל זה את בני הזוג, שידעו עליו למן היום בו נכנסו להתגורר בדירה.
בתגובה לטענה שהיו מודעים להסכם, טענו בני הזוג כי מאחר שההסכם לא נרשם בטאבו, הם לא יכלו לדעת עליו, וכי נודע להם עליו לראשונה בשנת 2007, במכתב ששלחה להם השכנה.
השופטים: בני הזוג ידעו על ההסכם
בית המשפט דחה את הערעור. נקבע כי על מנת שהסכם הפשרה בין השכנה לבין בעל הדירה הקודם יחול על כל דיירי הבניין, עליו להיות פומבי, ומשלא נרשם בטאבו - הרי שאינו כזה.
ואולם, נפסק כי מאחר שבפני בית משפט השלום הוכח בראיות כי בני הזוג ידעו על קיומו של ההסכם, בסמוך למועד רכישת הדירה ולא התנגדו לו, הם מנועים מלטעון כנגדו כיום, ובחלוף תקופת ההתיישנות.
עם זאת, ציין בית המשפט כי נוכח העובדה שההסכם לא נרשם בטאבו, הוא אינו חל על יתר דיירי הבניין, ואסר על השכנה לנעול את החצר. לפיכך הערעור נדחה כאמור, ובני הזוג חויבו בהוצאות ובשכר טרחת עורכי דין בסך 25 אלף שקל.
לדברי עו"ד יובל גנן, העוסק בתחום המקרקעין, "פסק הדין מאשר את הגישה המקובלת בפסיקה, לפיה רוכש נכס נדל"ן שיודע על פגם או זכויות שיש לצד ג' בנכס אותו בכוונתו לרכוש, הגם שמקור הידיעה אינו ברישום פורמלי (הסכם שיתוף שנרשם בספרי רשם המקרקעין וכיו"ב), או בהודעה מפורשת שניתנה לו על ידי המוכר טרם כריתת ההסכם, לא יוכל לאחר כריתת ההסכם להעלות טיעון בנוגע לטיב הזכויות הפגומות אותן רכש, גם אם אלה לא נרשמו כדין".
עיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "
לפנייה לכתב/ת 
