צלחת מעופפת
לא מתרגש מדמעות, לא מרחם על מתמודדים, לא שם על מבקרי מסעדות ולא מפחד לריב עם הפרטנרים ב'מאסטר שף'. הטלוויזיה הקפיצה את יונתן רושפלד אל מחוץ לביצה התל-אביבית, זה לא אומר שהוא הפך להיות נחמד. ראיון חושפני למוסף "7 ימים"
לא מזמן זרק יונתן רושפלד לקוח מאחת ממסעדות היוקרה שלו. חידוש כלשהו בתפריט, אחרי שטבחים ומבקרי מסעדות כבר עברו חוויה דומה. "זה דווקא היה לקוח קבוע, שיושב על הבר. הסבירו לו שאני לא נמצא עכשיו במסעדה כל יום ושיש שף חדש, עילוי, שלקח את העניינים לידיים. אז הוא צעק משהו בסגנון 'זהו, גמרתם. זה כבר לא יהיה אותו דבר' עוד לפני שטעם את האוכל, והתחיל להעליב. אז הוצאנו אותו מהמסעדה."
עוד בערוץ האוכל:
כן, שום דבר לא השתנה אצל רושפלד מלבד התפאורה. לפני 'מאסטר שף' זו הייתה רק הבועה התל־אביבית, היום זאת גם שארית ישראל, כולל נהגי מוניות שנהנים לחקור אותו על השרירים הפנימיים של חלקי הפרה.
בעונה האחרונה של תוכנית הריאליטי הפך רושפלד לאחת הפרסונות הטלוויזיוניות המרתקות ביותר שיש לנו. חד, אותנטי, משכיל, רע במובן הטוב של המילה, מתעלה מעל מסחטת הדמעות הצינית של התוכנית. רק פעם אחת, במפתיע, הוא בכה ללא מעצורים מול מתמודדת שהזכירה לו את אמו שנפטרה לפני ארבע שנים. "זה לא היה קשור לטעם של המנה. פתאום פשוט ראיתי את אמא מול העיניים, ונשארתי בהלם. זו הייתה התפרצות של רגשות, וזה רוקן אותי. שבוע אחרי עדיין הרגשתי סחוט, מאוד חלש."
אתה לא חושב שיש עודף סיפורים מרגשים בתוכנית על חשבון הקולינריה?
"השנה באמת הייתה מסחטת דמעות קצת גדולה מדי. אבל צריך לזכור ש'מאסטר שף' לא עוסקת רק באוכל, אלא גם באנשים, גם אם לי האובר־אמוציונליות מפריעה לפעמים."
כלומר?
"הרבה פעמים אני לא מסוגל לעמוד בדמעות האלה. אני יכול לזרוק למתמודד, 'מה אתה בוכה'? מצד שני, מתחרה שנופלת לו עוגה באמצע ויודע שהוא הולך הביתה, לפעמים מתפרק. אז אני גם יכול להבין. בסופו של דבר התוכנית הזו שברה שיאי רייטינג כי היא מדברת לכולם."
אז חייבים לסחוט דמעות?
"בחייך, אם ניקח עשרה חוכמולוגים מרמת אביב ,'ג תואר שלישי, בלי דמעות, הם יכינו שניצל של טבעול במשימת האוכל של אמא."
מי שלא בוכה לא יודע לבשל, רשמתי. ומה לגבי 'מאסטר שף ילדים' ילדים בני עשר צריכים להיות בתוכניות ריאליטי?
"לא."
אבל בכל זאת עשיתם את זה.
"עשינו, לא בטוח שיעשו עוד. לא הייתי רוצה שהילדים שלי ישתתפו בדברים כאלה. אני גם חושב שזה לא מכבודי לשפוט ילדים ולא מתוך חוסר כבוד לילד. בתוכניות כאלה צריכים לשפוט כוכבי ילדים. לא צריך להרים את הילדים לעולם המבוגרים, אלא להישאר בגובה העיניים שלהם. אולי להביא כוכבי בישול שלהם, נגיד קרין גורן. אני לא יכול להגיד שלא היו בזה גם חלקים מדהימים, ויש ילדים שעשו דברים יותר טובים מהמבוגרים. אבל ברמה הפסיכולוגית יש בזה הרבה בעיות. לחצים של הורים שמייצרים דינמיקה מאוד קשה. גם ככה זו תחרות."
גם למבוגרים לא קל. מתוך אלה שעלו לשלבים הגבוהים ב'מאסטר שף' כמה יכולים להצליח עם מסעדה שיפתחו?
"הסיכוי הוא אפס. יש יוצאים מהכלל נדירים, למשל אבי לוי, שבחצי הגמר אמרתי לו שאם יפתח מסעדה, אבוא לאכול אצלו. ג'קי יכולה להצליח עם מקום אותנטי. בישול הוא מקצוע שלא נולדים בו מאפס למאה, זו לא מכונית מירוץ, זה המון שנים של שינון. הם טבחים מדהימים, אבל יש הבדל גדול בין מקצוע לתחביב."
אי אפשר להתווכח עם איכויות ההפקה והישגי הרייטינג של 'מאסטר שף' אבל העונה האחרונה עוררה ויכוח מכיוון שונה, שנגע להתנהלותו של השופט אייל שני מחוץ למסך. שני כמעט נשלח לכלא בשל חובותיו לספקים ולנושים, שמהם נטה להתעלם. מפיקי 'מאסטר שף' גיל הפקות, והזכיינית קשת נאלצו לעמוד בפני דילמה: האם יש להתנער משני, דמות לא בהכרח חינוכית, או להמשיך להעסיקו כל עוד לא נכנס אל מאחורי הסורגים. בסופו של דבר הגיע שני להסדר חובות ומנע מבוכה. רושפלד נע בכיסאו באי נוחות כשמגיעים לסוגיה. "אני לא זה שצריך להביע דעה בנושא. אלה שיקולים של המפיקים, וזו תוכנית מסחרית. אם מבחינתם זה עובר וזה מייצג אותם, אז אוקיי."
אבל מה דעתך? אתה חלק מהפאנל. הוא מצטייר בציבור כנוכל שחייב כספים ושופט אחרים בתוכנית שאמורה להיות גם בעלת היבטים חינוכיים.
"אתה מקשה עליי. אני מעדיף לא לענות מסיבות מובנות, אבל אנסה. כשהתחלנו את העונה, פחדתי מדבר אחד, שאייל יבוא עם כל הבעיות האלה וזה יתפספס כי לא יהיו לו כוחות. אבל כבר אחרי הצילומים הראשונים, אמרתי לו: 'אייל, הגעת מדהים השנה'. שאלתי את עצמי, איך זה יכול להיות? כמה אנשים יש בתוך הבנאדם הזה? וזו התשובה לשאלה שלך: באייל שני יש יותר מבן אדם אחד. יש שם משהו שאני לא מצליח להבין אותו, שהרבה אנשים לא מצליחים להבין. השאלות הכי טובות לא נפתרות אף פעם, וגם אייל הוא חידה, הכי גדולה בעיניי. אחרת קשה להבין את זה. הסיטואציה הזו היא לגמרי לא נורמלית."
כבעל מסעדה, אתה יודע כמה חשוב לשלם לספקים. לפעמים יש ספק שיכול להתמוטט אם הוא לא מקבל את הכסף בזמן.
"ברור. אבל באתי ל'מאסטר שף' לשפוט את המועמדים ולא את אייל. אני מבין שזו שאלה שתעלה בכל פורום ואני שמח שאייל הבין את הבעיה, בא באופן מוצהר ואמר, 'טוב, בואו נגמור עם זה' עומד לו עכשיו חוב עצום שהוא צריך לשלם ומהר."
הוא כמעט הלך לכלא.
"אגיד את זה בצורה הכי פשוטה: אם במסגרת גודל העסקים של אייל שני היום והעובדה שהוא שופט ב'מאסטר שף' שמכניסה מספיק כסף לכיס, הוא לא יעמוד בהסדרי התשלום שלו - זו תהיה כבר בעיה. לפני שנתיים־שלוש לא היה לו איך לשלם את החובות. אם הוא הלך כבר לבית המשפט העליון, סגר סכום שהוא פי ארבעה ממה שהיה יכול בעבר, כנראה יש לו כלים להחזיר את הכסף."
מכיר את הטענה שעשיתם עבורו מגבית, כל השופטים?
"לא חושב שזה נכון. אני לא הייתי שותף לדבר כזה." לא תמיד רושפלד סלחן כלפי שני. במהלך העונה התחולל בין השניים קרב סכינים באינסטגרם, שכמובן נפוץ בכל ערוץ אפשרי. זה התחיל בכך ששני העלה בעמוד שלו הודעה שקיבל: "תנו לי את הטלפון של המסעדה של החבר של אייל, השמן שמופיע איתו בטלוויזיה." רושפלד הגיב מהר וכתב: "השמן לא חייב לאף אחד גרוש. אייל אתה אידיוט, יש אלף הודעות בטלפון שלי שלא אני כותב, אלא כותבים לי על החובות שלך, ואני לא מפרסם. אז תתבגר."
אאוץ'.
"מודה שנעלבתי ממנו. הוא לא עשה את זה ממקום רע, כי אני מכיר אותו. אבל זה לא היה במקום, אז החזרתי לו. נלחמנו קצת. לא נורא."
איך סגרתם את זה?
"שתינו קפה בעיר העתיקה בירושלים למחרת. השלמנו."
בכל זאת, על המסך נראה שאתה וחיים כהן לא ממש אוהבים אותו.
"זה לא נכון. המון חומרים נשארים על הרצפה, ולכן אולי אפשר להבין ככה. אני גם אומר באהבה שאנחנו אכן אוכלים חפירות מאוד רציניות ממנו. אייל יכול לשבת לך על חציל הרבה זמן, ומצד שני זה גם יפה. אייל למד שהוא לא יודע לקצר בדיבור. הוא נותן להפקה שיערכו אותו ומדבר ומדבר ומדבר. לפעמים זה יכול להטריף אותך. אבל יש לו גם פאנצ'ים מדהימים."
גם בגזרת מיכל אנסקי ורושפלד־כהן מתברר שלא היה ממש שקט. גורמים בהפקה סיפרו על משברון מאחורי הקלעים בעקבות הערה של אנסקי לעבר השניים במהלך הצילומים שלפיה הם שופטים בעיניים של "זקנים, אולד פאשן."
"זה סיר שמתבשל תחת לחץ מאוד ברור," מחייך רושפלד, "כולנו משוגעים ועושים שם דברים שלא מן המניין. אנחנו לא בובות מפלסטלינה ואם חיים אומר איזה משהו, מותר לי להתווכח איתו. ככה היה גם עם מיכל. איפה יש התנגשויות? כשעומד הרבה ניסיון חיים מול מעט."
כמו של אנסקי?
"תראה, היא רצתה להעביר היפסטר שהיה חמוד נורא, אבל לא ממש ידע לבשל. אני אפילו זוכר את המנה, רביולי מתותי שדה. מבחינתי זה לא היה אכיל. אז מיכל פנתה אל חיים ואמרה שמבחינתה לא הבנו את המסר של המנה. שאלנו למה, והיא ענתה, 'כי אתם כבר לא מבינים את הז'אנר החדש, אתם אולד פאשן' זה היה נורא מצחיק, כי אני מסתכל על ארצות הברית תמיד כמודל, על לונדון, ופתאום אני לא מבין את הז'אנר החדש"!?
בקיצור, הפריע לך.
"כן, אבל אתה יודע, מצד שני היא גם אמרה שאני הגבר הכי סקסי באיזה ראיון. אז היה בינינו להט, אבל זה עבר. בוא נגיד דבר כזה, ואני באמת נורא חייב להדגיש את הנקודה הזאת: לפני שהצטרפתי, 'מאסטר שף' הייתה תוכנית מאוד פוליטיקלי קורקט. היה צריך להגיד מה שאתה מרגיש אבל לא להתלכלך. אני חושב שבאוכל ובאמנות שמתעסקים בה עד הסוף, חייבים שפיצים. אחד הדברים הנהדרים שקרו פה זה שכל השופטים פתאום הבינו שהם במקום אחר, כבר לא פוליטיקלי קורקט."
יש מקום לשופטים רעים בתוכניות ריאליטי, כמוך, כמו אביב גפן ב'דה ווייס'?
"לא משווה את עצמי לאביב. לא ידעתי מה יקרה איתי כשהלכתי לטלוויזיה. פתאום נדלקו עשר מצלמות. חשבתי, 'מה רוצים ממני'? אמרתי לעצמי שאגיד מה שאני חושב. אם לא יעבוד, בסדר. ואז התחיל להגיע המשוב מהקהל. הדהים אותי דבר אחד, שזה מה שהם רצו. זה הדבר שהכי דירבן אותי להמשיך."
כלומר, להיות רע.
"לא יודע אם רע זו המילה המדויקת. הייתי אומר שמאוד ישיר, לא תמיד טוב, לא משרת אינטרס של אף אחד, אלא של הצופה בבית. בניגוד ל'דה ווייס' בבישול אין דרך לדעת בבית אם זה פלופ או לא. יש כאן המון תחושות אחרות שאתה צריך להעביר בשתי שניות."
התוכנית שינתה אותך?
"מאוד. הרי העשייה שלי הייתה צרה וברורה עד לפני ארבע שנים, היה לי מותג תל־אביבי קטן, הייתי מאושר ממנו. עד 'מאסטר שף' לא הייתי בכלל בטלוויזיה, אפילו כשכולם הגישו תוכניות בישול. חייתי בבועה מאוד קטנה."
"הטלוויזיה שינתה אותו," אומר שותפו הבכיר של רושפלד, עדי שטראוס מהמשפחה המפורסמת. "הוא לא היה מאוד נחמד, לא הסתובב, לא יצא אל הקהל. עכשיו יש פרצוף מאחורי כל הדבר הזה ויש המון תהודה חיובית. הוא נחשף לאנשים, אחרי שהיה מאוד סגור."
יונתן, באים יותר למסעדות שלך בזכות התוכנית?
"חייב להגיד באופן צנוע שכן. זה שינה, זה חשף את הדמות שלי. זה ניקה הרבה חרא שהיה."
כמו התובנה שרושפלד משוגע, זורק ים של מנות לפח?
"גם. אבל אני עדיין זורק מנות."
אתה יכול לזרוק מנה רק לפי המראה שלה, לא לטעום?
"ברור."
זה די מעליב לשף שעשה אותה עכשיו.
"אבל אני לא אתן לך לאכול את זה. היה לנו שלשום בדיוק אותו דיון על בחור שעמד ובישל מנה אחרי מנה, אחרי מנה, אחרי מנה. הכל הלך לפח. בשלב מסוים אמרתי, 'עצור, עכשיו תנוח בצד, אני אראה לך איך מבשלים את זה' אני לא מרפה."
הוא בן ,44 אב לשלושה ילדים, פרוד מאשתו אחרי זוגיות של יותר מ־22 שנה. חי עם הצלמת שרון וקס, שאותה הכיר בפייסבוק. הם יצאו לארוחה לפני מספר חודשים במסעדה של חיים כהן, ומאז הזוגיות משגשגת. "היה קטע נורא מוזר. אני מסתכל עליה בדייט הראשון ואומר לה שנורא כיף לי. אחרי זוגיות כל כך ארוכה, לא רציתי עוד פעם ממש להיכנס לכל זה מהר, אבל קרה משהו שלאקרה לי אף פעם, ממש התאהבתי. בהכל. בדמות. החברה שמסביבי התאהבה בה כמוני, והילדים קיבלו אותה באופן מדהים. היא יצרה להם בית אצלי, מאוד מכיל."
היא שינתה אצלך משהו?
"היא הוסיפה לי משהו לביקורת העצמית שלי, גרמה לי להבין שאני חייב לחשוב שוב לפני מה שאני אומר. הרגע הכי משמעותי בחיים שלי היה כשעזבתי את הבית. זה הרגע הכי עצוב שהיה לי, ובו זמנית גם הכי מאושר. זה היה יום שהייתי מרוסק בו מצד אחד, ומצד שני פתאום החיים נראו לי בשליטתי."
מצליח להיות עם הילדים?
"לא מספיק. לצערי אני לא יכול להגיד שהמשקל הסגולי שלי בחיים שלהם מספק אותי. אני עובד על זה, פוגש אותם יותר. כתבתי לעצמי פתק - לפעמים אני כותב לעצמי כל מיני הרהורים - 'רוב האנשים שהצליחו בחייהם במשהו אחד, נכשלו בדברים רבים יותר' - זה מוטו שאני משתדל לא לשכוח אותו. הצורך שלי באהבה של הילדים, בקרבה שלהם, הוא עצום".
"לפני שבוע, למשל, הבן הקטן שלי, אור, הגיע הביתה ואמר לאמא שלו 'אבא חיבק אותי והוא מאוד אוהב אותי. דעי לך שהוא ביקש ממני שנהיה ביום חופש ביחד'. זה מילא אותי. היה לי גם רגע לא קל לאחרונה כשגיא, בן תשע, שאל אותי ליד שרון אם אני אוהב את אמא, הרגשתי אבוד. הייתי צריך להסביר לו שכבר לא, שזה נגמר. אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך באותו רגע."
ללו"ז הסופר־עמוס שלו הוסיף לא מזמן רושפלד גם את מסעדת הבוטיק 'עלמה' שפתח לאחרונה בתל־אביב יחד עם שטראוס. 22 מקומות בלבד. מחירים יקרים. מנות מושקעות. רושפלד, עילוי קולינרי, מבלה במסעדה מדי יום, משש בבוקר ועד אחרון הלקוחות. עם המקום החדש, הוא השף שמחזיק במספר המסעדות הגדול ביותר בארץ, ארבע, וכולן בתל־אביב. בשנה וחצי האחרונות הוא בחן אם לפתוח גם מסעדה הודית, ונראה שזה מתקרב לכדי מימוש.
מבקרי המסעדות לא מרבים להחמיא לרושפלד וגם פתיחתה של 'עלמה' לוותה בפרשנות קרירה. "הם תמיד אוהבים לשנוא את מה שאני עושה. אני יודע שזה לא קשור לאוכל, ואני יודע שלא משנה מה אעשה, יש משהו מאוד ישראלי בליפול עליי. בסדר. למדתי לחיות עם זה בשקט."
למה אתה חושב ששונאים אותך?
"אתה גדל ומצליח, ואז רוצים לתקוע לך. זה האלמנט הישראלי שהתכוונתי אליו. הם למעשה אומרים: 'רושפלד יהיה הבמה, מעליה ישמעו אותנו טוב יותר' חוץ מזה הקהל התקדם, השפים התקדמו, למבקרים עדיין יש יכולות מוגבלות מאוד."
ושוב אאוץ'.
"אסביר. למבקר מפונק מ'ניו־יורק טיימס' אומרים בעיתון: כדי שזה יהיה אמין, קודם כל תן למסעדה להיפתח. אם אכלת טוב, תבקר עוד פעם, אולי זה לא ממש זה. אכלת לא טוב? גם במקרה הזה תבקר עוד פעם. אל תקפוץ. בישראל יש רצון מיידי לשדר ניוז. לפני שש שנים כתב מבקר על 'הרברט סמואל' שאין לה סיכוי לשרוד, והשאלה היא רק מי ייקח את הפסנתר אחרי הסגירה. לפי המידע שלי, המסעדה היא רווחית. שנה אחרי הוא התנצל, ייאמר לזכותו. אני חושב שמבקרי מסעדות פחות משפיעים היום. פעם רון מיברג ודניאל רוגוב היו מחסלים אותך. היום הקהל כבר יודע לאן ללכת."
לא נגע בך כשכתבו ש'עלמה' לא מצדיקה את הכסף?
"וכשפתחתי את 'יבנה־מונטיפיורי' כתבו 'מה פתאום רושפלד עושה אוכל בזול' תמיד ימצאו משהו."
בכל זאת, איך מתיישבת מסעדה של מאות שקלים לארוחה של זוג, עם רוחות המחאה החברתית?
"יש לי עוד 600 כיסאות בערב ביבנה וב'טאפאס אחד העם' במחירים הרבה יותר נוחים. אז יכולים לומר שרושפלד מתבצר בגגון שלו, אבל שוכחים שאני עושה עבודה מאוד יפה במישור של 60־70 שקל בעסקית ביבנה וב־110 שקל בטאפאס, שם מגיעים לבילוי של ערב מופק, עם מטבח, עם מלצרים, עם די־ג'יי."
_wa.jpg "סלט סלק. מסעדת טאפאס, של רושפלד (צילום: ירון ברנר)")
איזה מבקר עבר בעיניך את הגבול?
"הגיע מבקר מסעדות מאיזה עיתון, ישב על הבר עם העורך שלו והתחייל לראיין את הברמנים. התקשרתי לעורך אחר כך ואמרתי לו: 'אתה יכול לחרבן לי על הראש, אבל אתה לא יכול להסתכל על התפריט ומול העיניים שלי לגרום לברמנית לבכות ולומר שהיא משקרת' היה גם מבקר שהשווה אותי לקצין נאצי. כתבתי לו שבתור אחד שחצי מהמשפחה שלו כבר לא על כדור הארץ בגלל השואה, נפגעתי. הוא התנצל."
את מבקר המסעדות שגיא כהן רצית לזרוק כשבא ל'יבנה מונטיפיורי'
"יש לי זהות מוחלטת עם המסעדות שלי. אני נמצא בהן יותר מאשר בבית. את העובדים שלי אני מכיר לא פחות טוב משאני מכיר את הילדים שלי. הזהות שלי היא לא עסקית, היא רגשית לגמרי. אם מישהו בא נקי, הסלט שלו מחורבן, העוף שלו יבש, זו זכותו. אבל אם אני יודע שמישהו בא והוא כבר מבשל איזה הד בבית, אני נוהג אחרת. אני פותח מסעדות לאנשים, כי אני אוהב להאכיל. אני לא פותח מסעדות לאנשים שלא אוהבים אנשים ויש לי חשד קל שהאיש הזה לא ממש אוהב את עצמו, או אוהב אנשים בכלל. אז פשוט ניגשתי אליו ואמרתי לו שפתחתי את המסעדות כדי להאכיל אנשים שאני אוהב ורוצה, ושהוא לא אחד מהם."
אל השולחן מגיע הפרויקט החדש של רושפלד ושותפו שטראוס, יחד עם הצלם רון קדמי והפרסומאי אודי פרידן: ספר עב כרס שמתעד מסע קולינרי לאי לסבוס ביוון ויוצא בימים אלה באנגלית. "זה היה ציון דרך מטורף בחיים שלי. יום אחד עדי הגיע עם הרעיון ואמר שנוסעים. זו העבודה הכי יפה שעשיתי בחיים. כולל מסעדות."
למה באנגלית?
"רציתי שזה יפנה לבעלי מקצוע בעולם, לשפים. זו מהדורה מוגבלת על מסע ביוון לחשקים של אוכל. יש מתכונים, אבל זה לא העניין. זה יותר על איך אוכל נוצר, קצת פילוסופיה על בישול, איך אני רואה אוכל. יש פה חמישה ימי בישול. עלינו עשרה קילו כל אחד."
וכמה ב'מאסטר שף'?
"אוף, לדעתי שבעה קילו במהלך כל עונה. אני עובד על זה עכשיו."
למי היית רוצה לבשל את ארוחת החלומות שלך?
"לאלוהים. מעניין אותי לראות איך יגיב."
זה אמור להיות כשר?
"לאו דווקא. אכין לו ארוחה מכל מה שהוא ברא."
הכתבה פורסמה במקור במוסף "שבעה ימים".
לפנייה לכתב/ת 
