"אני אמא טובה!": הגיע הזמן שתפרגנו לעצמכם
כהורים אנחנו יודעים מצויין להלקות את עצמנו בכל פעם שאנחנו טועים. אבל מה לגבי אותו רגע יקר ערך שבו "הצליח לכם"? האם טפחתם לעצמכם על השכם או ביטלתם אותו ללא מחשבה? דני גיל מציע שתתנו לעצמכם מתנה לחג: לייק ענק כשהולך לכם
הורים רבים חיים יום-יום את הוויית ה"סליחה". הם מלאים ברגשות אשם על ההורים שהם, על החלום שהיה פעם מול המציאות העכשווית, על שצעקו על הילד אתמול בבוקר, על המריבות בנוכחות הילדים, על שלא הצליחו לקיים את "ההבטחה" לשמור על אקלים ביתי חיובי ובריא.
לטורים נוספים של דני גיל בערוץ הורים:
ל"סליחה" הזאת תפקיד ברור, היא לא מלווה אותנו במקרה. תפקידה לספר לעצמנו שאנחנו בכל זאת הורים טובים, כלומר, שאם אני מרגיש אשם, סימן אני לא הורה כזה רע, מה שלכאורה גם עושה לי חיים קלים כי זה בדיוק מה שמאפשר לי לחזור על כל אותן הטעויות וההרגלים הרעים ובכל זאת להמשיך לחיות עם עצמי בשלום.
לא נולדנו להיות הורים. זה בסדר כשאנחנו "נופלים" והתחושה הזאת של "החיים הם לא מה שהבטיחו לי" מוכרת להרבה הורים. טוב יהיה אם נלמד, נקרא, נתקן, נקבל על עצמנו אחריות אמיתית, אבל כל זמן שאנו לא מצליחים להתגייס ליצירת שינוי אמיתי, מוטב שנדע לגייס מעט רוח ספורטיבית ולקבל אותנו כפי שאנו. כשזה יקרה, באופן אירוני משהו, נהיה בשלים לשינוי.
יש אלטרנטיבה לרגשות האשם
בוקר יום ראשון, מיה, אם לשלושה, תקתקה בוקר נוסף עם שלושת ילדיה: קמה, התלבשה, התארגנה, העירה את ילדיה היפים, הכינה להם את בקבוקי המים, ליוותה אותם בהתארגנות הבוקר, הסיעה אותם לגן ולבית הספר ונפרדה מהם בנשיקות.
נכון, עשתה את מה שכל אמא או אבא צריכים לעשות, אבל כל הורה לילדים מכיר בתובענות החבויה בפרטים שמרכיבים את היום-יום שלנו, בגודל האתגר, ומיה, שהספיקה לעשות כל כך הרבה דברים הבוקר הזה, כמו בכל בוקר בעצם, לא עצרה אף לרגע אחד כדי לעשות את הדבר הנחוץ ביותר לה: לתת לייק. לעצמה. להגיד לעצמה את צמד המילים: "שיחקתי אותה!", "אני אמא טובה!".
הציניקנים יגידו שזה מיותר, שזה שכנוע עצמי, שלדבר לעצמנו זה כמו לדבר לקיר, אבל כל אחד מאיתנו בינו לבין עצמו עסוק לא מעט בדיבור פנימי, וכשהדיבור הפנימי הזה הוא שלילי, כולנו מודעים לםוטנציאל ההרס שלו. אם כך, דמיינו את פוטנציאל הצמיחה הקיים על רקע של דיבור פנימי חיובי, קל וחומר בעודנו זוכים בו בזכות ולא בחסד. לא מגיע לנו שניתן לכך מעט תשומת לב?
דמיינו כמה כוחות ואנרגיות חיובייםאנחנו מקבלים ברגעים בהם אנו שלמים עם עצמנו.
איך נעשה את זה? איך נהיה שלמים עם עצמנו? אפשר כמובן להנמיך את הקול הביקורתי, אבל אפשר גם להגביר את הקול הפנימי המפרגן כשאנחנו "יוצאים גדולים". אם אתם הורים לילדים, קרוב לוודאי שאתם יוצאים גדולים לפחות חמש פעמים ביום.
לא מבינים על מה אני מדבר? סימן שלא הגברתם מספיק:
- הילדים נרדמו לפני דקות אחדות רגועים ומרוצים? לייק!
- אמרנו לילד "לא!" ועמדנו על כך נחושים ורגועים? לייק!
- שמרנו על ויכוח בינינו ההורים שלא יהפוך לריב קולני? לייק!
- התינוק מתעורר כל חצי שעה בלילה, אבל אנחנו מתפקדים ולא יוצאים משליטה? לייק!
- התגרשנו אבל עשינו הכול כדי למזער נזקים עבור הילדים שלנו? ביג לייק!
למדו את הילדים את השיטה
התפקיד ההורי הוא תפקיד מתגמל, אבל הוא עשוי להיות גם תובעני ומתיש. כדי שישמרו לנו הכוחות והמוטיבציה לגדל ילדים בביטחון ובהנאה, מותר לנו להביט בהישגים שלנו ולשאוב מהם כוח. גם הילדים, ולמעשה במיוחד הילדים, צומחים על קרקע של הישגים ולא על קרקע של כישלונות.
דמיינו את ילדיה של מיה - כמו את הילדים שלנו - צולחים את שעות הבוקר המוקדמות הכוללות את ההתארגנות לגן ולביה"ס: אנחנו יכולים להטיח בהם האשמות על שאינם קמים מהמיטה כשמבקשים מהם, לא מתלבשים בקצב הנכון לנו, על שהם תלותיים ומתפנקים. מנגד, אנחנו יכולים כל הזמן לחזק אותם על כל תזוזה בכיוון הנכון:
- "כבר התלבשת?! אין עליך!! תותח!"
- "וואוו.. מעולה! איזה יופי התארגנתם!"
- "איזה כיף לי שאתה עוזר לי!"
- "איזה יופי שאתה מסתדר ככה לבד!"
כשאנחנו יודעים לטפוח לילדינו על השכם, אנחנו גם מלמדים אותם את השיטה, כדי שיעשו זאת בעצמם, שהרי אנחנו לא תמיד איתם.
בחזרה אלינו, ההורים, שמגדלים ילדים בעידן מודרני שאחד ממאפייניו הבולטים הוא רמה גבוהה של מודעות לאופן שבו אנו מתמודדים מול האתגר. הוא העידן שמזמן לנו לעתים קרובות התמודדויות מול רגשי אשם, ומעמיד בפנינו, לא אחת, מראה לא מחמיאה מול הפרצוף המודאג שלנו. אפשר שנתכחש לדמות הנשקפת מבעד למראה, אפשר שנתעלם, אפשר ואף רצוי ללמוד ממנה ולהשתפר.
בין אם נבחר כך ובין אם נבחר אחרת, אל לנו לשכוח לגשת אל המראה המטפורית הזאת ולהביט בה גם כשאנחנו במיטבנו. זכרו תמיד: כמה שלמילה הרעה יש כוח הורס ככה למילה הטובה יש כוח בונה. בואו נבנה.
- הכותב הוא אב לשניים, מחבר המדריך להורה המודרני
"אלוהים בגובה העיניים" ומנהל הפורום באתר סופר-דדי
