מהם סרטי השנה שלנו? הטוב, הרע והמהורהר
שיאי ההכנסות של "מלחמת הכוכבים" חותמים שנת שגשוג אדירה בהוליווד, אבל איך היו הסרטים עצמם? כמו בכל דצמבר, מבקרי ynet - שמוליק דובדבני, ארז דבורה, לירון סיני ואמיר בוגן - מתכנסים כדי להציג את נבחרי השנה שלהם. ההברקות שאהבנו, והלהיטים ששנאנו. ומהו הסרט הטוב של 2015?
2015 היתה השנה המצליחה ביותר מבחינת הוליווד - לפחות בכל הנוגע לשגשוג בקופות. אבל מה לגבי איכות הסרטים? כבכל דצמבר, צוות מבקרי הקולנוע של ynet התכנס לקראת סוף השנה כדי להציג בפניכם את הטובים שבין הסרטים הבינלאומיים שהופצו בבתי הקולנוע בישראל במהלך 12 החודשים האחרונים, וגם את אלו הרעים ביותר. אז אנחנו זוכרים שהמפיקים סופרים את הכסף במדרגות, אבל אנחנו פה בשביל לשבח את היוצרים או להתמרמר עליהם. אז מהו סרט השנה שלנו? הדעות שונות וחלוקות, אבל "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" זכה בתואר - בנקודות.
שמוליק דובדבני: והסרט הטוב הוא... "צלף אמריקאי"
סרטו של קלינט איסטווד, שהיה הלהיט הקופתי המפתיע של תחילת 2015, מוצא אותו במלוא כוחו כבמאי ומספר סיפורים. סיפורו האמיתי של הצלף הקטלני ביותר בתולדות צבא ארצות הברית וקורותיו במהלך הלחימה בעיראק, מעמיד במרכזו גיבור מעורר מחלוקת ובוחן בדרכו האינטליגנטית את צדה האפל והמאיים של גבריות פטריוטית.
"אי התירס": סרטו החרישי של הבמאי הגיאורגי גיאורג אובאשווילי הוא יצירה מעוררת התפעמות שגיבוריה הם איכר קשיש ונכדתו המתגוררים על אי זעיר ומבודד ומגדלים בו תירס למחייתם. הסרט מתאר את החדירה ההדרגתית של הפוליטיקה וההיסטוריה אל עולמם שכמו מתקיים מחוץ לזמן ולמקום של השניים, ונהפך לאלגוריה עוצמתית שעניינה נקיטת עמדה ונטילת אחריות.
"ילדות פרא": מועמד צרפת לאוסקר הוא דווקא סרט המתרחש בטורקיה, עבודת הביכורים הקולנועית של דניז גומזה ארגובן, המתארת את דיכוין האכזרי של חמש אחיות שהתייתמו מהוריהן על ידי סבתן ודודן הכפריים. התוצאה משכילה לחמוק מדידקטיות שנועדה לעיניים מערביות, ונהפכת בהדרגה לאגדה אפלה שעניינה התהוותה של סולידריות נשית צעירה.
"להציל את מארק וואטני": הבמאי רידלי סקוט חוזר לעצמו אחרי שלושה עשורים של נדודים בשממה הקולנועית עם סרט מדע בדיוני המשלב דימוי רדיקלי של בדידות קיומית והנאה סיפורית. קשה לחשוב על סיפור מקורי יותר מאשר זה של אסטרונאוט הנותר נטוש על מאדים (הסרט מבוסס על ספר מאת אנדי וויר) ושב חי לכדור הארץ כדי לספר על זה. סרטו האופטימי והאידיאליסטי של סקוט רחוק אמנם שנות אור מהקדרות של "בלייד ראנר" ו"הנוסע השמיני", אך בדרכו הוא יצירה משעשעת וסוחפת.
והסרט הרע הוא..."עולם היורה": נכון, היו השנה סרטים גרועים בהרבה מאשר המיחזור הזה של "פארק היורה", אבל גרסת המאה ה-21 חסרה את תחושת ההשתאות, את הרפלקסיביות השנונה ואהבת הקולנוע שפיעמו בסרטו הקלאסי של סטיבן שפילברג. זהו מוצר הוליוודי שתכליתו לעשות כסף, והרבה (והוא אכן גרף למעלה מ-1.5 מיליארד דולר ברחבי העולם), אבל הוא נטול נשמה, השראה ומקוריות. גדול יותר, מהיר יותר, רועש יותר - ושווה הכי פחות.
ארז דבורה: והסרט הטוב הוא... "לוויתן"
קולנוע פוליטי המעז לעסוק בחולי של רוסיה הפוטיניסטית. שמו מעיד על מסגרת ההתייחסות השואבת הן מפילוסופיה פוליטית והן ממיתיות תנכ"ית. הבמאי אנדריי זוויאגניצב משכיל לרתום את שני אלו בשירותה של דרמה רבת עוצמה העוסקת בחורבנו של אדם שחלקת אבותיו נגזלת ממנו, והוא מאבד את כל עולמו בגלל חמדנותו של פוליטיקאי חסר מעצורים. סיפור על האופן בו הדת והפוליטיקה משלבות ידיים בחברה בעלת מנטליות דרוויניסטית שאיבדה כל חוש מצפון ומוסר. מטריד לחשוב שישראל של שנת 2015 הופכת להיות מקום שבו ניתן לצלם סרט דומה.
"כוח עליון": דרמה קומית שנונה, לעיתים מרושעת, אך תמיד מדויקת. משפחה מושלמת שרגע של פחדנות אינסטינקטיבית מצד האב מערער את יסודותיה. רובן אוסטלונד מוסיף על העניין האנתרופולוגי שלו בדינמיקות אנושיות, גם את העיון הפסיכולוגי בפסאדה של גבריות שאננה שהולכת ונסדקת. באמצעות מקורות השראה יוטיובים הוא נשאר נאמן לאמת תיעודית ויחד עם זאת מייצר רגעים שאף תסריטאי לא העלה על דעתו ליצור קודם לכן. כך "כוח העליון" ממשיך להדהד זמן רב לאחר שצופים בהם.
"הקול בראש": חלפו הימים שבהם אולפני פיקסאר הצליחו לעשות את הבלתי יאומן ולהוציא רצף סרטים מבריקים ומצליחים. לצד האכזבות האחרונות, נותר סרטו של פיט דוקטור כאחד המקוריים והשאפתניים בתולדות האולפן, ולמרבה השמחה גם הצלחה קופתית לא מבוטלת. לא מדובר רק על הרעיון הבסיסי של מרכז הבקרה הרגשי במוחה של ילדה בת 11, אלא על הניסיון השאפתני לתאר את המערכת של זיכרונות, רגשות וזהות במוח האנושי במתכונת של סרט מסע, החברות, והבנת היחסים החשובים והמשלימים בין אושר ועצב. מי ייתן וסרט זה יזכיר לפיקסר את המוג'ו הייחודי שלהם.
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר": במסגרת קולנוע פופולארי המשלב בין אקשן ופנטזיה היו השנה כמה סרטים ראויים כמו "מקס הזועם: כביש הזעם" ו"משימה בלתי אפשרית 5", אבל תחיית סדרת "מלחמת הכוכבים" עומדת בליגה משל עצמה. מעבר לשילוב האיכותי בין טכנולוגיה עכשווית לעשייה קולנועית קדם דיגיטלית, מעבר לדמויות ולסיפור החוזרים למתכונת הארכיטיפית, מעבר לעובדה שהסרט מחייה את כל מה שג'ורג לוקאס השחית בטרילוגיית הפריקוולים - זוהי גם חוויה אישית למי שראה ואהב את סרטי הטרילוגיה הראשונה בילדותו וחיכה לסרט ראוי נוסף שיתרחש בגלקסיה רחוקה זו.
והסרט הרע הוא... "עלייתה של ג'ופיטר": הפנטזיה הגלקטית של לנה ואנדי וואשובסקי היא לא התחתית המובהקת של אשפה קולנועית זניחה, אלא סרט שרצה להיות, שאולי יכול היה להיות, וכמה חבל שתוצאה הסופית הייתה כה רחוקה מלהיות. הפער מעשייתו של ג'יי.ג'יי. אברמס ב"הכוח מתעורר", מבהיר עד כמה הכישלון של סוג סרטים זה יכול להיות מהדהד. תאגיד ערפדי גלקטי, נסיכה חייזרית, חיבורים גנטיים בין יצורים דמויי אדם וחיות, גניבות לא חכמות מסרטי מופת, ו-175 מליון דולר שירדו לטמיון.
לירון סיני: והסרט הטוב הוא... "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"
בתזמון מושלם ומתוכנן, רגע לפני סוף השנה, מגיע הסרט השביעי בסדרת "מלחמת הכוכבים" - וכגודל החשש, כך גודל אנחת הרווחה שצפייה. כשלי הפריקוולים הופנמו,
והעלילה נותבה לעבר המלודרמה המשפחתית סוחטת צחוק ודמעות - למעריצים ותיקים וגם לחדשים. יש מחוות נרטיביות וקריצות רבות מספור לטרילוגיה המקורית, האקשן שופע ומרשים כמעט כמו אילן היוחסין הסבוך - שמאיר באור חדש ואירוני את מה שידענו על הטרילוגיה המקורית. הסרט מכבד את העבר שלו ועושה חשק לצפייה חוזרת בו ובכל הפרקים שקדמו לו. וכן, גם לקנות את כל המרצ'נדייז העדכני.
"מקס הזועם: כביש הזעם": החזון שג'ורג' מילר כנראה סוחב איתו משנות ה-70 מתגשם בריבוט במלוא תפארתו. אקשן, יש! טום הארדי, יש! עיסוק מרהיב ויזואלית בפוסט טראומה, יש! פמיניזם, יש! נשים יפהפיות וקשוחות, בטח שיש! מרדפים במדבר עם מונסטר טראקס וליווי מטאל לייב, גם יש! ושרליז ת'רון מנצחת על כל ואת כל זה. הנאה ובידור צרוף יחד עם משל ביקורתי מגדרי. היה קשה לבקש יותר.
"מגי": דמיינו שארנולד שוורצנגר על כל כוח הזרוע שעוד יש בו מקבל אויב ששום מכות לא יחסלו. דרמה משפחתית קורעת לב מציבה אותו בתור אב לנערה שחולה במחלה סופנית. המחלה הזו היא זיהום שיהפוך אותה אט אט לזומבית, עד שהיא תאבד צלם אנוש והאישיות שלה תאבד גם היא לעד. קצת אימה מסוגננת, והרבה רגישות במקום שלא מצפים למצוא אותה.
"It Follows": סרט האימה המדובר לא הופץ בארץ אבל כבר נטען בצדק שהוא חלק מגל שמגדיר מחדש את חוקי המשחק בז'אנר. העיסוק בסקס והתבגרות מינית הרבה יותר מהורהר, יותר ריאליסטי ופחות בוטה ממה שהתרגלנו לראות. האימה מחלחלת לאט, מסתורית ולא פתורה בזמן, כשאנחנו למדים יחד עם הגיבורה שיש זוועות שאי אפשר לנצח - אבל שגם אסור לוותר להן, למרות הכול.
והסרט הגרוע הוא... "ארבעה מופלאים": ארבע דמויות קומיקס שלא מצליחות לייצר סרט קולנוע מוצלח, לא משנה מה. מבית היוצר של "כרוניקה בזמן אמת" המופתי, שטיפל בצעירים שמקבלים כוחות על, הגיע ההפך הגרוע והמוחלט. יותר מדי כסף אולי, יותר מדי התערבויות בהפקה? זרועות נמתחות בגיחוך, דמויות לא מעניינות ותקועות באקספוזיציה שמדלגת לסצנת עימות ואקשן שכמו מגיעה משום מקום. הקטע הטוב היחיד בסרט הוא כשהגיבורים סובלים ומתפתלים מכאבים עד שהם מסתגלים לכוחות שלהם. כל שאר הזמן הסבל היה של הצופים.
אמיר בוגן: והסרט הטוב הוא... "אוורסט"
הביקורות לא פרגנו במיוחד והקהל לא נהר בהמוניו, אבל מדובר ביצירה שעובדת היטב הן בנופי ההימאליה המפעימים, והן באלו הפנימיים של גיבוריו מטפסי ההרים. ג'ייסון קלארק, ג'ייק ג'ילנהול והאחרים מרשימים בהופעתם, אבל זוהי הסביבה עותקת הנשימה שמשאירה אותך מהופנט, כשאתה מתבונן במאבק האדם מול כוחות הטבע ומול הטבע האנושי. הבמאי בלתזאר קורמאקר הצליח לקלוט את הן את אלה והן את אלה במצלמה כביד אמן, בדרך ללב שנחמץ בסוף המטלטל לסיפור ההישרדות הטרגי - עוד יתד בדרך לפסגת טבלת הסרטים המועדפים עלי השנה.
"להציל את מארק וואטני": עוד סיפור הישרדות בסביבה עוינת, אבל באווירה מחויכת. רידלי סקוט הוותיק הציל את שמו שהפך למפוקפק עם דרמת מדע בדיוני אינטליגנטית. אין פה חייזרים כמו ב"נוסע השמיני", אבל יש פה את האסטרונאוט מאט דיימון שובה הלב - בחיק הצוות שלו בחללית, ובעיקר איתנו הצופים כשהוא לבד על המאדים.
"סיקאריו": הבמאי דני וילנב ילך בעתיד הקרוב בעקבות רידלי סקוט עם סרט המשך ל"בלייד ראנר", אבל בינתיים הוא נשאר כאן ועכשיו במותחן מורט עצבים, רווי אקשן וגם תובנות פוליטיות. הגבול הדרומי של ארצות הברית מעולם לא נראה קרוב יותר לעוטף עזה עם פיגועים על הגדר, מנהרות מתחתיה ומבצעים בעורף האויב - המכסיקני. האכזריות של הקרטלים מזעזעת, ועדיין פעילות הנגד האלימה של "הטובים" גורמים לך להרהר. ומזה עשויים מותחנים טובים.
"Straight Outta Compton": ההצלחה הקופתית האדירה בארצות הברית
הביאה את הסרט לישראל בהחלטה של הרגע האחרון - וזוהי החלטה לא שגרתית אך מצוינת של המפיצים. יש טעם לפגם בכך שד"ר דרה ואייס קיוב מפיקים סרט על עצמם, ממנו הם יוצאים צחים כקוקאין - בניגוד לאחרים. ולמרות זאת, יש בסיפור הרכב הראפ NWA ערבוב אפקטיבי של דרמה, קומדיה, מוזיקה וגם ביקורת חברתית - אף כשזו נגועה לרגע גם באנטישמיות. תלוי במתבונן.
והסרט הרע הוא... "מהיר ועצבני 7": להיט הקולנוע האולטימטיבי של ישראל הוא נסיעה לשום מקום. מותו של פול ווקר הביא לשינוי העלילה ועריכה מחדש ונראה שמה שנוצר הוא רצף מודבק של פניו הקפואות של השחקן המת, לאלו חסרות המבע של וין דיזל (וקולו המחוספס), לרגעים של לחיצה על דוושת הגז (והמנוע מחרחר). ווקר, דיזל, דוושת גז. ווקר, דיזל, דוושת גז - וכן הלאה, קדימה וברוורס. אם בוכנות ואגזוזים מעשנים לא עושים לכם את זה, תזהו בוודאי שהצוות מנצל טרגדיה מהחיים האמיתיים, כדי להאכיל אותנו אבק, ולעשות עלינו סיבוב דאווין עם מכוניות מעופפות נופחות גז ונטולות הגה.
לפנייה לכתב/ת 
