כבר אחרי חצות היום וטורבינה טרם עלתה.

 

היא לא תעלה יותר.

 

 

הוא אשר דברתי אליכם.

 

 

טורוחמה אמרה אם הפכו את בית המדרש למאורת צפעונים למה לי טור.

 

 

והלכה ונטשה אותו ולא הודיעה לנו.

 

תהא נפש הטורבינה צרורה יחד עם הצוללת בגנזי מצולות.

 

אמרת שקראו לו ישורון על שום שהיה ישר כסרגל.

 

השם לא תפס.

 

יתירה מזאת: לאחר ששינו את שם אברם לאברהם - זהו.  מאז שמו החדש נקוב תמיד.

כנ"ל עם שרי שהפכה לשרה. לא חוזרים ומזכירים לנו ששרה היא שרי ולהיפך.

 

ליעקב נאמר ששמו יהיה מעתה ישראל, ומשום מה ממשיכים לקרוא לו יעקב, ולסירוגין 'נזכרים' ששמו גם ישראל.

 

ואני חשבתי שאלוהים החליף, לא הוסיף....

 

אגב, האם יכול להיות שהשם ישראל היה במקורו ישַׁר-אל - שכמו ישורון ניסה להתמודד עם השם העקוב שיצא ליעקב...?

 

בכל מקרה, נדמה לי שגם ישראל לא תפס ממש כשמו של יעקב. עובדה: אנחנו עד היום אומרים "אברהם יצחק ויעקב", ואילו ישראל הפך למשמעות אחרת בכלל.

 

 

חברות חוברים יקרים לבית המדרש
לא הלכתי לשומקום. לא חלמתי על סולם ואפילו מעבר יבק לא היה כאן. נכון, הטגובות בטור האחרון היו בחלקן מעציבות אבל אנחנו רגילים לעליות ומורדות וכולנו לא מוותרים, ובוודאי שלא נבהלתי ולא הלכתי. היה שבוע עמוס. לא עמדתי במשימה, גיליתי זאת בשלב מאוחר ולכן לא העזתי לבקש מכם גיבוי. אנא בטובכם, כתבו דברים על פרשת השבוע בטוקבקים לטור זה ואנו נתראה (בעז"ה כמובן) בפרשה הבאה

שלכם
טורוחמה

 

תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. מצב הטורבינה דכדך את רוחי עד

למאוד ונזכרתי בירחי קדם בהילו של הטור על ראשינו, בעת שצללנו בצוללת.

ואמרתי לנפשי אגלוש נא ואראה העודה שקועה במצולות. ואצלול במים

אדירים ואבואה אל קרקע הים והיא עודנה שם, שוכבת למעצבה כנצר נתעב,

שוקטת ודוממה כיום עלותנו ממנה, עם 2690 תגובותיה, והאחרונה מיום ט"ז

ליוני אלפיים ותשע, ואומרה במה יוודע איפוא אם נפש החיה בה, או שמא

כבר נפחה נפשה אבד סיברה ובטל סיכויה. והנה הבריק רעיון במוחי,אכתוב לה תגובה ואראה, אם מרא דטורא יעלנה על סיפונה, תו אות חיים היא,ורבוצה היא כארי , ואם לא יעלה התגובה, אות הוא כי ניטלה נשמתה.

 

 

ואכתוב לה תגובה, כולה געגועים וכמיהה, ואעזוב אותה ואעלה אל היבשה,

ואמתין כשעה ארוכה, ואשוב ואצלול שוב אליה, ומה ראו עיני? נוספה לה

עוד תגובה, היא התגובה אשר נתתי בה, ותאריך שלה י"א בנובמבר אלפיים

ועשר, וכך חידשתי עימה הקשר.

 

 

ובראותי שאין טורוחמה כותבת בטורבינה, נתתי אל ליבי לטוראים להציע,

לשוב אל הצוללת כמימים ימימה.

      

נקומה כאיש אחד ויחדיו נעבורה אל טורו של הרב רפי פויירשטיין.

 

 

כמדומני שהוא ותיק הימנה במדור יהדות.

 

 

תהילתו עומדת לעד. ובטורו האחרון יש לו תגובה אחת (1).

 

 

וגם היא מסוג "לת".

להרהור: בשל מיקום התנ"ך אצלו הוא סמאלאני, או איפכא? או שאין קשר כלל בין הדברים?

על תורה, עבודה ומוסר יהודי
לידיעת המצדדים בחוק האברכים: חז"ל ציירו את יעקב אבינו כתלמיד ישיבה, אבל התורה מבהירה שמדובר באדם שעבד לפרנסתו
הדב ד''ר דורון דנינו | 12/11/2010 3:14 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: חוק האברכים, פרשת השבוע

על תורה, עבודה ומוסר יהודי
לידיעת המצדדים בחוק האברכים: חז"ל ציירו את יעקב אבינו כתלמיד ישיבה, אבל התורה מבהירה שמדובר באדם שעבד לפרנסתו
הדב ד''ר דורון דנינו | 12/11/2010 3:14 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: חוק האברכים, פרשת השבוע

תחקיר "המבשר" 2: הסטודנטים סוחטים דרך הסתה נגד החרדים; אכפת להם שילדי האברכים ימותו מרעב?
העיתון החרדי "המבשר" ממשיך במתקפה קשה על הסטודנטים: "המדינה תומכת במשפחה חילונית כפול ויותר מתמיכתה במשפחתו של אברך בכולל" ■ "בסיוע מפלגת קדימה וראשי הסגל האקדמי שונאי הדת, הסטודנטים לקחו האברכים בני ערובה - 'אם לא תתן לי כופר אשרוף החנות'"
14/11/2010, 13:44 שלח תגובה במייליוסי ניסן
עיתון גלובס
לקבלת עיתון גלובס במתנה!

לאחרונה עולות כאן תגובות ללא זהוי הכותב המנסות ליצור תודעה כאילו כל מה שרע = ציוני או רפורמי, וכל מה שטוב = חרדי.

 

אם למשל אני קורא שכתוב בתורה שיעקב מתחפש לעשו, לובש את מלבושיו ומציג עצמו לרביו כאילו הוא עשו - ומאמין למה שכתוב - מייד אומרים עלי שאני רפורמי. למה? כי לחז"ל ואחריהם רש"י יש הסברים אחרים להתנהגות זו.

 

לקח לי הרבה זמן אבל כעת הבנתי את המשוואה: כל מי שמעז לחשוב לבד, ולקרוא את מה שכתוב בתורה ככתבו וכפשוטו - הוא קראי או שהוא רפורמי. רפורמי זה רע ולכן כל מי שמפרש את הפסוק בסתירה למה שחז"ל פרשו - הוא רע (=רפורמי / קראי).

 

אפילו אני!

 

חילוני, לא מאמין, סתם מתעניין במורשת אבותי ובתרבותי ארוכת השנים, הפכתי להיות רפורמי על פי משוואה זו.

 

חיפשתי, ולא מצאתי שהתנועה הרפורמית מביעה חוסר אמונה. להיפך. אלא שדרכה והילכותיה שונות. 

ואילו אני, לא קשור לשום תנועה, לא מבקר בבית כנסת רפורמי, לא חלק מקהילה רפורמית, ולא מזדהה עם הרעיונות הרפורמיים,   מוצא עצמי פתאום מתוייג ומקוטלג.

 

ולא רק אני.

 

אין זאת, שיש אנשים שהכי קל להם לקטלג אנשים אחרים והכל בשחור ולבן:

שלנו הוא או משונאינו.

אם לא משלנו, הרי הוא משונאינו. אם משונאינו - הרי הוא רפורמי.

או קראי.

או ציוני.

או גוי.

או כופר.

 

יש עוד...?

קונצנזוס,כמעט, של בעל השצל"ת. וותיקי הטור זוכרים היטב...

 

וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך.

 

 

יעקב, בחור ישיבה שזה עתה סיים ארבע עשרה שנות לימוד בישיבת שם

ועבר, ינשק לבחורה שהוא לא מכיר?

 

 

טוב, הוא ידע שהיא הקוזינה שלו, אבל היא לא ידעה. ניגש אליה בחור זר

וללא אומר ודברים מנשק אותה.

 

 

וקוזינה מותר לנשק? 

 

ומה עם איסור נגיעה שלימדו אותו בישיבה?

 

הרי רק לפני שבוע אמר הרב יובל שרלו, שבמקרים מסויימים, בדיעבד, כאשר

אשה בלא ידיעתה מושיטה ידה לגבר, אזי, כדי לא לביישה, מותר להושיט לה

יד, ובלבד שיעשה זאת כמחוות נימוס ולא יתכוון להנות ממגע כף ידה, חלילה.

 

ועטו עליו כל העופות הטורפים ולא השאירו בטרפיהם כל מתום.

 

 

טוב, חכמינו לא יתנו לזה לעבור ללא פשר.

 

 

גם את השקר כביכול "אנוכי עשר בכורך" הם עיבדו ושיפצו.

 

די שאונקלוס תירגם במרמה - בחוכמה, והבעייה נפתרה.

 

 

אבל הנשיקה...

 

א. ע"פ הרמב"ן רחל היתה קטנה מידי, ואיסור נגיעה עוד לא חל עליה.(ע"פ ההלכה זה גיל שלוש...)

 

שד"ל מוסיף שבגלל שרחל היתה קטנה לא רצה לבן לתת אותה ליעקב אלא

רק כעבור שבע שנים.

 

 

ב. ע"פ אבן עזרא- יש הבדל בין לנשק את לבין לנשק ל. לנשק ל הכוונה

לנשק על היד או הכתף.

(אבל ראבאק, גם זה אסור!)

 

 

ג. היא נדמית לו כמעיל של ספר תורה.

 

 ד. הכתב והקבלה - אין זו נשיקה ממש אלא מליצה כמו "צדק ושלום נשקו"

שבתהלים. שטעמו על דרך המליצה דבקות מחשבי, שהצדק יהיה מדובק

ומתאחד עם השלום ולא יפרדו. וטעם וישק יעקב לרחל , שהתחבר עימה

במחשבתו ורצונו כדאמרינן במגילה י"ג ע"ב אמר לה יעקב מינסבת לי אמרה

לו אין.

(התנשאי לי? אמרה לו כן).

 

ה. הנצי"ב - בבכיה שבכה הראה לדעת שלא היתה בנשיקה זו פריצות ואהבה

אישית כי אם אהבת קרובות, אשר אם גם בחוץ ישק לה  לא יבוזו לו (ע"פ

שיר השירים ח' א')

 

ו. בעל "הדיוקים" - נשיקתו זו של יעקב היתה מכוונת לאימו ששלחתו לכאן.ז. יוסף בן מתתיהו - הוא טוען שזה היא ולא הוא. מתוך אהבה לאביה פרצה

בדמעות וחיבקה את יעקב והתרפקה עליו ואמרה שיגרום בבואו נחת רוח

גדולה ונכונה לאביה ולכל בני הבית.

 

ח. באמת יעקב חטא בכך שנישק אותה. אך מיד התעשת ועשה תשובה ופרץ

בשל כך בבכי.

 

 

 

בן כמה היה אז יעקב הבחור?

 

לשם כך אין צורך במדרשים, זה כתוב במפורש בתורה.

 

 

כאשר יוסף עומד לפני פרעה הוא בן שלושים.

 

עוברות שבע שנות שבע.

 

עוברות שנתיים רעב.

 

יוסף כבר בן 39.

 

באותה שנה יורדים יעקב ובני ביתו למצרים, בפגישתו עם פרעה הוא מודיע לו

שהוא בן 130.

 

 

מכאן שיעקב היה בן 91 כשיוסף נולד.

 

להחסיר 14 שנים, שאז הוא מגיע לחרן.

 

בדרך לחרן הוא למד 14 שנה בישיבה. יש אומרים שהסיבה היא שלפני שלמד בישיבה הוא לא מוכשר לנישואין. שהרי אדם צריך ללמוד תורה ואחרי כן לשאת אשה.

האם משום שהוא יעיד שקר חלילה לטובת אחיו? לאו דווקא ,אדרבא גם אם ברי לנו לחלוטין שעדותו אמת היא לא תתקבל. נוגע בדבר ניפסל לעדות. אדון העולם הותיר את התורה כספר ההדרכה להתנהגות בכל שטחי החיים. אין אנו מבינים את הטעמים לכל האיסורים המצוות ההלכות וכדומה. קושיא על ענין זה או אחר אינה מעלה ואינה מורידה. לא כל קורא רשאי לפסוק הלכה, ועלינו להישמע לכל פוסקי דור ודור מהי דעת התורה "ועשית ככל אשר יורוך". לא במהלך דמוקרטי ניקבעים גדולי התורה בכל דור, פוסקי הדור הקודם קובעים לדור הבא מיהם פוסקיו, והיא שלשלת ארוכת יומין ואמונת חכמים לנו ביכולתם להנהיג את הדור. לא יבוא כל זב ומי ששנה קימעא ולא עשה שימושא דרבנן ויכריע על פי שיקול דעת כרסו. ובוודאי מי שיש לו שאלה ולא מוצא לה יישוב הולם לדעתו, יפוקק לגמרי מסגרת הילכתית בת מאות שנים.

התקהלות ליד המוזיאון הסתקרן ושאל מה מתרחש? ענוהו הסובבים : פרופ' פלוני מומחה ידוע לאמנות ידבר על ציור נוף של אחד מגדולי הציירים. ניכנס הכפרי ושמע הרצאה שלא הבין ממנה הרבה, אך מבטו תקוע היה כל העת בציור.. תמונת הנוף הזכירה לו יותר מדי אזור ידוע סמוך לכפרו והוא זז באי נחת כל העת. בתום הדברים שאל המרצה אם יש שאלות? קפץ מכובדנו הכפרי ואמר : לא ברור מדוע בצד שמאל מצוייר עץ דובדבנים, אין שם בכלל דובדבנים והם אינם ניקלטים באזורנו, בדרך כלל רועה שם הפרה של זלמן המשוגע. הציור הזה זיוף אחד גדול!!!!!
כך, ממש כך, מי שמנסה לשאול על הלכה,פסוק וכדומה וידיעותיו כאותו כפרי...

כולנו אשמים בגל האלימות

גם אנחנו צריכים לחוש אחריות לגל האלימות. כשאנחנו צועקים על הקופאית בסופר, כשאנחנו עוקפים מימין בפראות, כשאנחנו כותבים טוקבקים תוקפניים - אנחנו מחזקים את אופיה האלים של החברה הישראלית ומקצינים את שוליה

הרב חיים נבון

דאגה בכנסת: יהדות התפוצות הולכת ונעלמת

נתונים שיוצגו בדיון של ועדת העלייה והקליטה מעידים על עלייה דרמטית בנישואי תערובת, גם בקרב משפחות דתיות. יו"ר הוועדה: "זהו איום אסטרטגי על המשך קיומו של העם היהודי"

קובי נחשוני
פורסם: 14.11.10, 17:09

והגרושה, לפתוח בתענית דיבור...כנראה הצעתה התקבלה...

כאמור שלחתי לרוחמה אימייל ובו שאלתי אם התגובה שנתפרסמה בשמה

היא אותנטית או מזוייפת.

 

 

והרי תשובתה:

 

 

דודי יקר

 

 

תודה. על הדאגה. זה מרגש

 

 

אני שלום וביתי שלום

 

 

מקווה שגם אתה בטוב. נהנית מדברי תורתך ומהנכדה המשובחת

 

ע"כ

 

 

האמת, אין כאן תשובה על שאלתי.

 

 

 

גם לאלעד טנא שלחתי אימייל, וזו תשובתו:

 

  כנראה שרוחמה בכל זאת בנ-אדם... היא באמת לא הצליחה בסופ"ש לנפק

טור בגלל בלת"מ אישי והתנצלה על כך.  תחזור השבוע, אל דאגה. 

 

 

ועוד משהו קטן, 

כארבע שנים אחרי שהקמתי את ערוץ היהדות (הזמן רץ...) אני עוזב היום את

ynet לטובת הקמה של מיזם חדש.

 

היה לעונג רב לקרוא את תגובותיך. שמרו על רוחמה והטור... אמשיך לעקוב 

אלעד

 

ע"כ

 

איזו מקריות...

 

 

נאחל לו הצלחה בכל אשר ילך ושלא יבצר ממנו כל אשר יזם לעשות במיזמו

החדש.

שפתי תפתח
מאת: רוחמה וייס
Open My Lips - Ruhama Weiss

ההוצאה:


הקיבוץ המאוחד

שם הספר 'שְפתַי תִפְתח' לקוח מפסוק יז בתהלים נא: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ, וייס משוחחת בשיריה בו זמנית עם אלהים, עם הארוס והמיניות ועם הגברים בחייה. תכניו של הספר שוזרים מסע ייחודי בין תפילות ואמונה באלהים לאירוטיקה ומיניות. 'אלוהַי נשמה, בואי נלך קצת לshoping, נקנה חזיה צבעונית, / אחר כך תצווי עלי מיניות. /אחר כך תביטי בנו מהצד (תורה היא ולחמול את צריכה...) - שנים לאחר שעזבה את העולם הדתי-אורתודוכסי וחדלה לשמור מצוות, חוזרת רוחמה בצעדים איטיים (או כדבריה - מגיעה לראשונה) אל האמונה באלהים.

אלהים הוא לפעמים גבר: 'אני צריכה אלוהים / נוקם ונוטר / (יד חזקה חזקה וזרוע נטוּרה) / פוקד עוון אבות / ומתיר עוון אבות/ ואצלי / עכשיו במיטה.' (אלהים אצלי במטה) ולפעמים אשה: 'רואה אותךְ. שיער ארוך, מאפיר / עיניים שחורות, חיוך רגוע,.../ פרושה לכל אורך ורוחב הרקיע.' ('נעילה' לשבת) ותמיד אישי מאד, קרוב ונוגע בחמרי היסוד של החיים - במיניות ובמוות.

שפתי תפתח
שתפו אותי [שליחת קישור לספר בדואר אלקטרוני לחברים באמצעות תוכנת הדואר שלך, ללא טופס]

'אין דבר בודד יותר מבעילה', / כך אמרתי לך אמש כששתינו בירה, / 'בצופן הגנטי של הבעילה טבוע צער ה'אחְרֵי', / ידיעת הנבדלות, צו הגירוש מגן העדן'. - מחוויות הילדות הבלתי נפתרות בבית ובעולם הדתי שמרני בו גדלה, מציעה המשוררת ניסיונות שאינם פוסקים להתמודד עם הזהות הנשית והמיניות. תאוות וחרדות מיניות, נקראות מנקודת מבט של אשה העוסקת באופן אינטנסיבי במחקר בהוראה וביצירה בתלמוד מולידות יצירה ייחודית המשוקעת היטב במקורות יהודיים.

בהומור ובכאב מטופלות בספר סוגיות של על סדר יומה של המשוררת ושל החברה הישראלית: סוגיות הגיל ('אני רוצה להחזיר את השימוש / במושג גיל הבלות' - גיל הבלות, מחזור שירים) והמציאות הפוליטית: ('היום אני רוֹצָה להקים את המשרד / לענייני השלום של מדינת ישראל: /המשרד לענייני 'לא תרצח'./ ולצרכי מדיניות החוץ:/ Affairs 'לא תרצח' Israeli Ministry of The')

זהו ספר השירים השני של וייס. ספרה הקודם 'שמירה' ראה אור אף הוא בסדרת ריתמוס לשירה של הקיבוץ המאוחד (2004). רוחמה וייס גדלה בבית דתי-אורתודוכסי. כיום היא מרצה לתלמוד בהיברו יוניון קולג' (המכון להכשרת רבנים רפורמיים) בירושלים, מנהלת התכנית 'סוגיות חיים' - לימודי תעודה בבליותרפיה תלמודית, ומרצה בבית המדרש 'קולות' ובישיבה החילונית בתל-אביב ובעלת טור שבועי ב ynet (יהדות). אמנית מיצג ויוצרת בעיסת נייר (הציגה את המיצג 'בית המדרש של הסוטָה' ותערוכות נוספות) ומארגנת סדנאות של 'ויפסנה יהודית' - תענית שתיקה, לימוד תלמוד והתבונות פנימית. רוחמה וייס חיה בירושלים, גרושה ואם לשניים.

שפתי תפתח מאת רוחמה וייס בהוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס לשירה וקרן יהושע רבינוביץ לאמניות, עריכה: לאה שניר, עיצוב עטיפה: חמדה אידל, 95 עמודים.

שירים מתוך הספר: תפילה, משהו, לא תרצח, פטמה של אשה מלומדת, תרגילים בקריאת סוגיה: א. אף פעם לא חשבתם על האילן, ב. להלן מסכת סוטה, ג. מדרש ילדותי, ד. המקום והאבנים, עמי ותמי, לטף לי את הנפילה, בקול דממה טובה, תשליך, אקרא "בהילה" לבהלת הבעילה, תודה.

 

מסופר בגמרא סוכה נ"ב ע"א:

 

 

אביי שמע אדם אחד אומר לאשה, נקדים בבוקר ונצא לדרך. אמר (אביי) אלך

ואפריש אותם מאיסור. הלך אחריהם שלוש פרסאות בשדה. כאשר הם נפרדו

הוא שמע אותם אומרים, אנו מתגוררים רחוק זו מזה וחבל שעלינו להפרד, היה לנו נעים ביחד.

 

אמר אביי: אם שונאי היה מתיחד עם אשה כך הוא לא היה

מצליח להתאפק ולא לחטוא (לשון סגי נהור, הוא התכוון לעצמו). הלך ונשען על בריח הדלת מרוב צער, עבר שם זקן וסיפר לו את הסיפור, שנה לו כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

דודה קלרה, לדוד של הדודה קלרה, לנחלאי מגימזו, לחבורה מאחווה, וכמובן לבבה יגה והמסתעף .ולא השיבוני דבר. הלא דבר הוא?

כך הבין גם רש"י בפסחים נ' ע"א:

 

 

יקרות וקפאון - איידי דאיירי בירושלים, ביציאות שעריה, דקתני וכן מי שיצא

מירושלים כו' - פתח בהא פרשתא, דבעינן למימר קמן שעתיד הקדוש ברוך

הוא להוסיף על ירושלים.

מכתב פתוח לחבריי החילונים

"והנה מתכנסת לה השבוע שוב הוועדה למינוי דיינים. אתם מעורים מספיק לדעת שהמיעוט החרדי והלא ציוני הוא זה שיחלק את המשרות הנכספות - אבל איש לא פוצה פה". הרב פוירשטין מבקש מהציבור החילוני במדינת ישראל להתעורר

רפי פוירשטין