אלבניה: גאווה מקומית, כפרים ונהרות

נחיתה בטיראנה זורקת אותך לתוך עיר שבנויה במבנה ההולם את עברה הקומוניסטי: שדרות רחבות, בנייני רכבת מוזנחים, וכיכר העיר לכינוסי הפרולטריון. עם זאת, באלבניה העצמאית והדמוקרטית, מדינה שעדיין מנסה להשיב לעצמה את הכבוד הראוי לה, בנייני העיר נצבעו בצבעים עליזים. זו תולדה של פרויקט שיזם ראש העיר, אדי ראמה, צייר חובב שמצליח לגייס תרומות ענק של צבע מגרמניה ומדינות נוספות כדי להמשיך ולצבוע את העיר.

במרכז העיר קשה שלא להבחין גם פסלו המכובד של גיורגי קסטריוטי סקנדרברג (Skanderberg) גיבורם המפורסם של האלבנים, שלחם בכובש העותומאני

במשך שנים, מניף את חרבו אל מול הפסיפס המרהיב שעל חזיתו של המוזיאון הלאומי. הפסיפס מתאר את מלחמותיהם של האלבנים לאורך השנים מול ערב רב של כובשים שבאו מרחוק ומקרוב אל המדינה הקטנה היושבת על שפת הים האדריאטי.

בשעות הערב נחמד היה לגלות את רובע בלוקו (BLOKO) שבלב העיר. הרובע, שהיה מרכז השלטון הקומוניסטי, בנוי משתי וערב של רחובות קטנים עמוסים במועדונים קטנים, פאבים ובתי קפה. תושבים צעירים רבים מבלים בהם עד שעות הלילה המאוחרות, בדיוק כמו בכל עיר אירופאית מערבית המכבדת את עצמה.

חרבו של סקנדרברג מונפת בכיכר (צילומים: רונן חסון) 

גם כאשר מסתובבים באזור האורבאני הזה, חשוב לזכור שאלבניה היא פחות עיר ויותר טבע. הרבה מאוד טבע. ניתן להבחין בו מייד עם היציאה מעיר וקצת אחרי נמל התעופה הבינלאומי של המדינה, הנקרא על שם גאוות האלבנים, האם תרזה.

הרים ירוקים ומים מחשמלים

ביציאה מהבירה ההרים הירוקים מתחילים לטפס מימין, מי הנהר MAT שלאורכו נסענו מפעילים מספר תחנות הידרואלקטריות. מדובר במקור היחידי כמעט של חשמל עבור המדינה. במסעדת דרכים מקומית גילינו לראשונה את עושרו של המטבח האלבני. שנים של שלטון טורקי הנחילו את רזי המטבח העשיר הזה לתושבים המקומיים. השכנה מעבר לים, איטליה הוסיפה את ה"טוויסט" שלה והשילוב – חגיגה.

גשר מתוח מעל הנהר מט

המשכנו דרך גשרי העץ היפים שחוצים את הנהר וכפרים קטנים ששוכנים לאורך הכביש אל פנים הארץ. חצינו שדות נרחבים של תירס ואזורים ארוכים של דרכים בשיפוץ מסיבי. הנסיעה באלבניה עוברת בדרכים רבות שמתכסות באספלט לאט לאט לאחר שנים של הזנחה. לא ברור האם זו תולדה של המודרניזיציה שעוברת על אלבניה שמגדילה את הצורך בתחבורה מסודרת, או שהסיבה היא בכלל העובדה שאנחנו בשנת בחירות וראש הממשלה מהמפלגה הדמוקרטית פשוט חושב קדימה. העובדה היא שאלבניה משתנה לנו מול העיניים ובקרוב היא תשווה את מצבה עם זה של מדינות מזרח אירופאיות המתפתחות בזריזות לצידה.

אורחים לא-קרואים בחתונה

היעד שלנו ללילה הראשון היא העיר פשקופי, כס הבישוף, עיירה קטנה ובה מלון אחד סביר בהחלט השוכן על הבולוורד, הטיילת של העירה. בעיר הזו זכינו לחוויה יוצאת דופן. לאחר ארוחת הערב, הבליינים שבקבוצה החליטו שחייבים לצאת לסיבוב לפני השינה, אז עוד לא ידענו מה צפוי לנו. שתינו בירה, אבל בדרך חזרה למלון לא יכולנו שלא לשמוע את רעש המוזיקה שבקע מאחת הסמטאות, התקרבנו והמחזה היה מפתיע ומיוחד. מעגל ארוך ומתפתל של אלבנים מכל הגילים והמינים מחזיק ידיים ורוקד בצעד קבוע (שהזכיר לנו צעד תימני) וכולם שמחים ומאושרים.  

יוצאים מהעיר לנוף ההררי. עמק ולבונה

צעיר שמנמן לבוש חולצה צהובה סיפר לנו באנגלית טובה שזהו אחד מערבי חתונה הנמשכת שלושה ימים. החתן והכלה אינם כאן, אבל בני המשפחה רוקדים במגרש חול בין שני בתים קטנים ברחוב בעיירה. אין אוכל ואין אלכוהול - רק שמחה טהורה. גלית הייתה הראשונה שהצטרפה, וכולנו אחריה שמחים בשמחתם של הזוג הנעלם, בשמחתם של האלבנים.

למחרת עלינו צפונה לאורכו של נהר הדרין הלבן שמקורו בימת אוכריד אל עבר העיירה קוקס (Kukës) השוכנת על מפגש נהרות הדרין הלבן והשחור. הדרך חוצה כפרים קטנים, גשרי אבן מימי הביניים, שדות של מקומיים, ומשקיפה ברובה על מי הנהר שבצבע טורקיז עז. את המשך הדרך עשינו תוך עצירות למפגש בלתי אמצעי עם המקומיים החביבים שנדמה שלא זכו לפגוש זרים שבאים למקומות שכאלו.

מים - הכוח המניע את הקידמה. שיט באחד הנהרות

בשיטוט בכפר קטן ראינו בתי מקומיים המקיימים משקים אוטרקיים לגמרי, ומגדלים בעצמם את כל הדרוש למחייתם - ערוגות ירקות, פרה או שתיים וכמה תרנגולות. קשישה חביבה אף הכניסה אותנו לביתה וזכינו לראות בית מקומי מבפנים על פשטותו ויעילותו.

בשם הקידמה: עיר מתחת למים

למחרת הדרך מתפתלת, הפעם לאורכו של נהר הדרין שחור, מתצפית הגשר היבטנו אל האגם שנוצר לאחר בניית הסכרים על ידי מהנדסים סיניים, גם כן למטרות הפקת חשמל. העיר בה לנו היא קוקס החדשה, בעוד זו הקודמת שוכנת במעמקי האגם שנוצר לכשעלה מפלס נהר הדרין עם הקמת הסכרים. הדרך עוברת בכביש נופי ובו תצפיות יפות על האגם הצר והשלו.  

חקלאי מקומי ועוזרו הנאמן בדרין

מה עושים כאן הסינים? בתקופת השלטון הקומוניסטי פנתה אלבניה בראשותו של הרודן אנוור הוג'ה Enver Hoxha אל סין לתמיכה בשמירה על הרעיונות הקומוניסטיים. "רומן" זה שנמשך 14 שנים הביא לבניית סכרים אלו על נהר הדרין ואחרים, ולבניית מפעלי ענק ופיתוח התעשייה המקומית. לבסוף נטשה אלבניה גם את סין בשל הטענה שסין נפתחת יותר מידי למערב ושקעה לבידוד יוצא דופן שנמשך עד תחילת שנות התשעים ונפילת הקומוניזם.

יעדנו הבא ללינה היא העיירה ביירן צורי שנקראת על שם גיבור מקומי שנלחם באזור צפוני על גבול קוסובו כנגד הסרבים. אין בה הרבה יותר מרחוב שוק מרכזי אחד ובו בעיקר בגדים וציוד הנחוץ לכפריים מעיירות האזור. את ארוחת הערב עשינו על גדות הנהר, עם דגים מהנהר הסמוך ואלף כוכבים מעלינו.

נהר קריסטל ושיטות חקלאיות של פעם

אל הבוקר הבא קמנו נרגשים, היום צפוי אחד משיאי הטיול, הביקור בשמורת ולבונה במרומי האלפים האלבנים.

עברנו עם הג'יפים במעבר הצר של אפיקו של נהר ולבונה (VALBONA), לצידנו שצפו מי הקריסטל הקרים של הנהר והעצים הירוקים היו שילוב מושלם. עברנו מספר כפרים יפים חביבים. ויצאנו לטיול רגלי אל פנים עמק ולבונה, אל המקומיים העובדים את אדמתם בשיטות שנדמה היה שחלפו מן העולם.

עמק ולבונה

למחרת קמים מוקדם וממהרים אל המעבורת שתיקח אותנו חזרה אל אזור החוף. מעמיסים בסדר מופתי וצפוף את כל הרכבים על המעבורת, הנוסעים עולים אל הגג לשיט של כשעתיים על נהר הדרין, אל העיירה פירזה. השיט מרהיב, מזכיר לחלקנו את גווילין שבסין, ומעניק זווית יפה על האזור ההררי והמצוקי שלאורכו.  

נוף מרהיב באגם פירזה

לאחר פריקת הרכבים ממשיכים אל העיר שקודרה, השוכנת על גדת אגם סקדר שבין מונטנגרו ואלבניה.

שתי מדינות קטנות שמתאוששות מעבר קשה של שלטון רודני מדכא וסגור. בעיר שקודרה מצאנו שוק עירוני מפותל שבו מוצרים רבים ומגוונים, ולצידו רחובות של בתי מלאכה קטנים. בארוחת הערב במסעדה מקומית זכינו לראות תצוגה יפה של בגדים מסורתיים של הכפרים מההרים הגבוהים, המקיימים עדיין מסורות עתיקות יומין.

לצלילי מוזיקה נעימה בכלי מיתר מקומיים ויין הבית נפרדו ממדינה שהעניקה לנו את הזכות להתבונן בחלון הזמן שלה אל העבר שאוטוטו נעלם לחלוטין, אל הטבע המרשים ורחב הידיים שהשתמר במדינה הנחשלת שנים ארוכות. בעיקר זכורים לי כעת התושבים מכניסי האורחים שחייכו אלינו לאורך כל הדרך.

הכותב הוא בעלים ומדריך בחברת "פנגיאה טורס".