מעגל האלימות: עירוב של אהבה וטרור
במערכות יחסים ניתן למצוא אלימות אינטימית, המתאפיינת בפחד משולב באהבה. זה מסוכן, משום שאם רע לנו, ואנחנו מפחדים, אנחנו מסוגלים לברוח ולהגן על עצמנו. אבל כשזה מעורבב עם אהבה זה מבלבל ויוצר מצב של הישארות במערכת היחסים החולה. יש תכונות והתנהגויות המנבאות אלימות עוד בשלב החיזור
אלימות בין בני זוג יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים: אלימות מילולית, אלימות נפשית, וכמובן גם פיזית. יש בני זוג אלימים בכל שכבות הגיל, שכבה חברתית או רמת השכלה.
במקרים רבים קיים מעגל של אלימות, כזה שמתחיל מוויכוחים ומתפתח עד להתפרצות. לאחר מכן מגיע שלב ההתפייסות וההתנצלות, וחוזרים לתקופת רגיעה ושלווה - עד להתפרצות הזעם הבאה.
לפעמים זה נראה טבעי; אחרי הכל, מי לא רב אף פעם? אבל יש לשים לב שלא מדובר במעגל סגור החוזר על עצמו, ואף מחריף ככל שהזמן עובר. יש לזהות את הסימנים המוקדמים ולמנוע את הידרדרות המצב.
התפרצויות זעם וכעסים ללא שום יחס למהות העניין
יש תכונות שניתן לזהות ויש התנהגויות המנבאות אלימות עוד בשלב החיזור. לפי רונית לב-ארי ודליה יאירי ("אסור להרים ידיים!"), הסימנים להתעללות רגשית מתבטאים בעיקר ברכושנות קיצונית, קנאה קיצונית, התעללות מילולית קיצונית, ביטויים והערות בעלי תוכן משפיל עם ערכים שיפוטיים שליליים, הגבלת פעילות דרך אמצעים פיזיים, רגשיים או איומים, איסור על בן/בת הזוג לעשות מה שהם רוצים או נהנים לעשות, התפרצויות זעם וכעסים ללא שום יחס למהות העניין, סינדרום העלבה, התנצלות וניסיון לפיצוי.
במערכות יחסים ניתן למצוא אלימות אינטימית, שמאפיין אותה ערבוב של פחד ואהבה יחד. מכאן הסכנה הגדולה - אהבה פלוס טרור. משום שכאשר רע לנו, ואנחנו מפחדים, אנחנו מזהים זאת ומסוגלים לברוח ולהגן על עצמנו. אבל כשזה מעורבב עם אהבה זה מבלבל ויוצר מצב של הישארות במערכת היחסים החולה.
כמו כריסטופר רובין ופו הדב
אפשר להשתמש במטפורה מתוך יחסיו של כריסטופר רובין עם הדב האהוב שלו, פו, בספרו א.א מילן. כריסטופר אוהב את פו הדב המיוחד והמקסים שלו, ולא יכול בלעדיו: הוא רוצה לישון אך ורק איתו. אבל כשרובין יורד במדרגות, הוא תופס את פו הדב בידו ומושך אותו אחריו, ופו נחבל. כריסטופר לא שואל את פו אם ואיך מתאים לו לרדת במדרגות. באופן דומה מתייחס בן הזוג האלים אל הפרטנר/ית שלו: יש לו "דובי", שהוא מאוד אוהב, ולעולם הוא לא ייתן לו לעזוב, אבל גם לא ישאל אותו מה מתאים לו, אלא יעשה איתו מה שירצה.
עצם מבנה התא המשפחתי עלול לעורר אלימות. באותה מידה שזה מהווה את המקום שיכול לתת הכי הרבה אהבה, זה גם עלול לגרום שנאה וקושי, משום שזה אינטנסיבי ויוצר לחץ. מקום קטן, בו אנשים מתחככים כל הזמן, ללא בחירה לעיתים (ילדים), עם המון צרכים מנוגדים.
בתוך התא המשפחתי אנחנו הכי פגיעים וחשופים, מפני שאנחנו מכירים את כל החולשות והפגיעוּת של בני המשפחה. זו סיטואציה שבה אנחנו יכולים לבחור אם לעודד ולטפח, או להשפיל ולפגוע.
מי מוכה במשפחה? היותר חלש, כמובן. אם אשה, למשל, מחליטה שהמכות יעצרו בה, ולא יעברו לילדים זה אכן יעצור. נשים שמות גבול, עוצרות ושוברות את מעגל האלימות, כשמשהו בתפיסה שלהן עבר את הגבול - ולכל אחד יש גבול אישי משלו.
אנשים הנקלעים למצב של אלימות מצד בני הזוג חוששים מפני אובדן האהוב, יש הרבה בלבול, עצב, דיכאון, חוסר אונים, בושה וכעס. לעיתים זה מגיע לטראומה פיזית ונפשית, תוך הפסקת תפקודים שונים, כגון לימודים או עבודה, אי-אמון במערכת יחסים אינטימית, ופגיעה בביטחון העצמי, בדימוי ובערך העצמי, תוך תחושת בדידות חברתית ומשפחתית.
אבל יש מה לעשות. עוד בתקופת החיזור, אם וכאשר מזהים סימנים של אלימוּת, ניתן לטפל באמצעות תוכניות חינוך לעמדות כלפי אלימות, אימון במיומנות לפתרון בעיות וקונפליקטים, מיומניות תקשורת, חינוך לזוגיות שוויונית תוך כבוד הדדי.
יעל שגיא היא מנחה לזוגיות במכון אדלר ויועצת במשפחה.
ניתן לשלוח באימייל שאלות בנושא יחסים, ותשובות נבחרות יתפרסמו כאן בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לפונים.
האתר של מכון אדלר
לפנייה לכתב/ת 
