חיים רמון ותרבות הפלירטוט

במבט ראשון, השאלה הזו נראית אידיוטית לחלוטין. חלק מהיופי והחן של הפלירטוט הוא משחק מרתק, לפעמים יצירתי, במרחב שבין ידיעה לחוסר ידיעה. מצד שני, איך אפשר להסביר שהאבולוציה דאגה שנוכל לזהות מהר מאוד רגשות אחרים, אבל לא את הפלירטוט?

לכל רגש יש שפת גוף משלו

אנחנו מזהים, ללא קושי מיוחד, למעט במקרים מסוימים, רגשות כמו צער, אושר, הפתעה ופחד. לכל רגש יש שפת גוף משלו. צ'רלס דארווין מתייחס לכך בתורתו. לדבריו, הקודים הגופניים של הרגשות הם אבולוציוניים ואוניברסליים, ולכן הם משדרים מסרים ברורים.

והנה, אנחנו מתקשים לזהות אצל הזולת דווקא רגש שעלול להיות מבחינתנו הרסני, ואפילו קטלני. למה אני לא יודע מיד ובוודאות אם האשה המכרכרת סביבי אכן מחזרת אחריי, או סתם מגלה עניין במה שיש לי להגיד על שאלת היהודים? לא ייתכן שהאבולוציה נרדמה בשמירה.

האבולוציה לא נכשלה בבעלי חיים אחרים. החיזור בטבע הוא מפורש ולא משתמע לשני פנים. הטווס המנפח את זנבו הוא דוגמה אחת בלבד. זאב ונדב לוי מספרים בספרם "אתיקה, רגשות ובעלי חיים" (2002) סיפורי פלירטוט מרתקים של בעלי חיים. כך, למשל, הזכרים של ציפורי הסוכי מחזרים אחרי הנקבות באמצעות בנייה של קן נאה, והנקבה בוחרת להזדווג עם זכר שהצליח להרשים אותה בקישוטי הקן שלו. קישוט הקן מסגיר מיד את כוונותיו של הזכר, ובדיקת הקן מסגירה מיד את כוונותיה של הנקבה. וחשוב לציין שהזכר בונה את הקן רק לצרכי חיזור, כי, מיד לאחר ההזדווגות, הוא והנקבה שלו נוטשים את הקן. 

סימונים מובהקים של חיזור? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

במילים אחרות, האדם נכשל היכן שהציפורים לא נכשלים. המתלוננת וחיים רמון לא היו יכולים לטעון בתור ציפורי סוכי שהם לא הבינו זה את זו. האם ייתכן שדווקא האבולוציה של האדם, בעל החיים המפותח ביותר, נכשלת בעניין כל כך מהותי ביחסים בין אדם לאדם?

האבולוציה היתה דווקא בסדר

מתברר שהאבולוציה היתה דווקא בסדר. האנתרופולוגית הלן פישר מתארת בפרק הראשון של ספרה Anatomy of Love (האנטומיה של האהבה) את שפת הגוף האוניברסלית והרב תרבותית של גברים ונשים בזמן הפלירטוט. בין היתר, היא מתייחסת לסוגי חיוך מסוימים, להרמת גבות, לעיניים הפתוחות לרווחה, למבטים לצדדים ולתנועות ראש מסוימות. כולם לדעתה משדרים רצון בקירבה מפלרטטת. כך, למשל, ברוב התרבויות, האשה שולחת מבט ביישני או משחקת בשיער שלה, וכך צורת החיזור הרב תרבותית של הגברים בנויה מהבעות של דומיננטיות כמו קימור הגב לאחור וכיפוף הגוף קדימה.

פישר מדברת על 18 סוגים שונים של חיוך, שחלק מהם הם חיוכי חיזור ברורים ואוניברסליים. "חיוך פשוט" (פה סגור ושפתיים הדוקות) מלמד על עניין כללי בזולת, "חיוך עליון" (חשיפת השיניים העליונות) מלמד על עניין גובר, ו"חיוך פתוח" (חשיפה של שני טורי השיניים) מלמד על עניין ממוקד ומשמעותי בפלירטוט. לעומת זאת, "חיוך עצבני" (שיניים חשוקות) מביע יחס שלילי כלפי הפלירטוט. ועיוורים מלידה, טוענת פישר, מחייכים אותם סוגים של חיוך, ללמדך שהחיוך אינו נרכש מהתרבות בה אנחנו חיים, אלא על פי האבולוציה של המין האנושי כולו.

אז איזה חיוך ראה חיים רמון?

אז איזה חיוך ראה חיים רמון? חיוך פתוח, חיוך עצבני או אחד מ-16 החיוכים האחרים? אולי הוא ראה חיוך של הערצה, או של ידידות, והוא זה שתרגם אותו לחיוך פתוח? איפה הוא טעה, אם הוא טעה בכלל?

בנקודה זו, אני עובר לפילוסוף ארנסט קסירר. בספרו "מסה על האדם" (תרגום לעברית, תשט"ו) מבקש קסירר שלא להבין את האדם בעזרת "איזה עיקרון הטבוע בתוכו" ולא "בעזרת כושר או אינסטינקט הטבועים בו מלידה". "לא טבעו המטפיסי או הפיסי הוא המייחד את האדם, אלא מפעלו". כוח עליון או האבולוציה של הטבע אינם מייחדים את האדם, אלא התרבות, שהיא מעשה ידי האדם, כמו שפה, מיתוסים, אמנות והיסטוריה. האדם אינו מתחיל אמנם מאפס, אלא מהטבע הפיסי, מהאבולוציה, או כפי שיגידו אחרים – מבריאה של כוח עליון. אבל הוא לא נשאר בנקודת ההתחלה שלו. הוא יוצר, מאפיין ומגדיר את עצמו דרך תרבותו. במובן זה, האדם בורא את עצמו.

והאדם מפתח תרבות שלמה של פלירטוט. הפלירטוט התרבותי מאפיין את האדם יותר מאשר הפלירטוט האבולוציוני. הפלירטוט האבולוציוני ממשיך להתקיים כרגיל, כי החיוכים האוניברסליים ממשיכים להתחייך, אבל הוא נדחק הצדה ומפסיק להגדיר את החיזור האנושי.

תרבות הפלירטוט האנושית היא יצירה שאיננה בטבע. היא תרבות של חידות, ערפול כוונות, משחקים של חשיפה וגילוי, מעברים חדים בין ביטחון עצמי לחוסר ביטחון ומטאפורות ושירים וסיפורים וסרטים וגם מוזיקה ומה לא. חיזור בדרך טבע, על פיו פלירטוט הוא הצהרת כוונות ישירה, ברורה וחד משמעית, נתפס על ידי האדם כגסות רוח בהמית.

• אבינועם בן זאב הוא פילוסוף וסופר. בין השאר, מתמחה בנושא דילמות, רגשות ודעות קדומות. ניתן לשלוח אימייל עבור אבינועם, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.