הבית העתידני ומותו של החיוך הביישני

קראתי בכתבת השער של גיליון נובמבר של Popular Science על הבית של המחר – ולדעתי הוא מאיים על הפרטיות של דייריו ומשנה את חייהם ביותר דרכים ממה שחשבו מתכנניו. הוא בנוי מיריעות חצי שקופות שמספקות חשמל ומסננות את קרינת השמש; דייריו מחוברים לאינטרנט בכל מקום ובכל עת; הבית סורק ללא הרף את מצבם הבריאותי של דייריו ומדווח מיידית לרופא המשפחה; והוא עוקב אחר הדיירים בעזרת חיישנים המותקנים בכל חדר ובהתאם לכך מכבה ומדליק בעצמו את האורות בבית, מפעיל את מערכת השמע ואת המזגנים, ואפילו מזכיר לדיירים מתי צריך לאסוף את הילדים.

נתאר לנו, לצורך המחשה, את הסצינה הבאה: הבעל חוזר הביתה בגניבה, מאוחר בלילה, ופתאום נדלקים האורות, המוזיקה האהובה עליו מנגנת בעוצמת קול שהוא אוהב והמזגן מתחיל לזמזם. האישה תופסת אותו על חם. וזה עוד כלום לעומת שכנים רכלנים שמקבלים מידע יקר מפז. איפה הבית החשוך והטוב, הנדלק רק כשאני רוצה?

כמובן, ניתן יהיה לתכנת את הבית כך שיתנהג כמו בית של היום, אבל מה תגיד האשה ומה יגידו השכנים אם הם יגלו שהבית החצי שקוף הזה אינו מתעורר לחיים בכל פעם שאני מגיע הביתה, או בכל פעם שהמכונית שלי חונה ליד הבית. הם יבינו מיד שיש לי מה להסתיר.

מוסף דה מרקר של "הארץ" (14.11.06), מציג רשימה ארוכה של נוגדני פרטיות הקיימים ופועלים כבר עכשיו. חברות הסלולר יודעות היכן אני נמצא בכל רגע, גוגל קורא לי את המיילים, חברות כלכליות, כמו חברות כרטיסי אשראי, בנקים ומועדוני לקוחות, מנתחות את ההתנהגות הצרכנית והפיננסית שלי, והמדינה שומרת אותי בתוך מאגרי מידע שקשה לאבטח אותם במאת האחוזים.

ואם לא די בכך, אתר "מפה" מוסיף תרומה משלו - מפת ישראל עם מצלמות אינטרנט המשדרות לרשת 24 שעות ביממה. אנחנו יכולים לשכב על שפת הים, לבושים בבגדי ים מינימליים, אם בכלל, אולי גם מתגפפים ומתנשקים בפינה רחוקה, ואיזו מצלמה משדרת אותנו לרחבי העולם. וקל להבין שזו רק ההתחלה. כל אחד יכול לקנות מצלמה, להתקין ולשדר. המציצנות עולה מדרגה.

הטכנולוגיה מפשיטה אותנו

זו רק רשימה חלקית. הטכנולוגיה מפשיטה אותנו. האם זה מה שאנחנו באמת רוצים? רוצים או לא רוצים, הטכנולוגיה אינה עוצרת באדום.

במקביל, אנחנו עדים להתפתחות משלימה: ביישנות בחברה הטכנולוגית של היום איננה הביישנות של פעם. הביישנות עשתה דרך ארוכה עם השנים. ממידה טובה היא הפכה להפרעה שיש לטפל בה. "עז פנים לגיהינום ובושת פנים לגן עדן", פסקו חז"ל. והיום הולכים לפסיכולוגים שיסירו את הנגע הזה . הגבר הביישן של פעם הולך ומפנה את מקומו לגבר הפתוח, חד המבט. האשה המסמיקה של פעם הולכת ומפנה את מקומה לבת דמותן של בנות "סקס והעיר הגדולה" או "גומרות הולכות" המקומי.

חז"ל יצאו מגדרם לומר את שבחי הביישנות. אם לשפוט על פיהם, הרי שביישנות, רחמנות וגמילות חסדים הן ערכים טבעיים ליהודי. הרמב"ם הוסיף שאם רואים יהודי שאינו ביישן, אינו רחמן ואינו גומל חסדים - צריך לבדוק אחר הייחוס שלו, שמא הוא לא יהודי. בהתאם לכך, יש לחנך את הילדים. עם ישראל הוא אמנם ממילא עם של ביישנים (זה מה שחשבו פעם), אבל כדי להוציא את הביישנות שלו מהכוח אל הפועל צריך לחנך את הילדים בהתאם.

הביישנות נחשבה מסלול בטוח בדרך אל המידות הטובות

בעבר, הביישנות נחשבה מסלול בטוח בדרך אל המידות הטובות, כי היא היתה לא רק ביישנות, אלא גם צניעות, ענווה, נעימות, רגישות, אנושיות, ואפילו נאמנות לבן או בת הזוג. הביישנים נתפסו כמו הצד ההפוך של עולם הפשע: חביבים, נחמדים, מתחשבים ומושכים. בתולה ואברך ביישניים היו אלילי סקס.

עם הזמן, עזי המצח תפסו את מקומם של הביישנים. הביישנות שינתה את פניה מהקצה אל הקצה. אין הביישן למד, אמרו חז"ל, בלי לדעת שבעתיד הפתח הצר הזה נגד הביישנות יורחב לממדי סכר פרוץ.

ביישנות מוגדרת היום כהפרעה שלא מאפשרת לאדם למצות את הפוטנציאל האישי שלו. הביישנות עשתה לאורך הדורות את כל הדרך מצניעות להשפלה עצמית, מהכרה בערך עצמי לביטול עצמי, מרגישות אל הזולת לתחושה של נחיתות כלפיו, מהאומץ לדעת מי אני – עד פחד לדעת מי אני. הביישן של היום נחשב אדם לא יציב, חרד, המסתגר בין מוגבלויותיו. 

חלק מהפילוסופים של הרכילות (יש כאלה) משבחים את חוסר הדיסקרטיות כמעלה חברתית. אחד מהם, רונלד דה סוסה, מדבר אפילו על מעלה של קדושים.

מחברה סטאטית לחברה דינאמית

מה קרה פה בעצם? הביישנות היא ערך של חברה לא טכנולוגית, סגורה וסטאטית. בימים שרוב האנשים נולדו, התחנכו, עבדו ומתו באותו מקום, כולם הכירו את כולם ולא היה צורך בהצגות של רושם. המאמץ להרשים נחשב תופעה ירודה – מצג שווא, הטעיה מכוונת, או התחזות. גם לא היה בשביל מה לעשות רושם, כי לא היה לאן להתקדם. העתיד הוורוד ביותר היה להגיע לאן שההורים הגיעו. לא צריך בשביל זה הצגות. לעבוד קשה, לכבד אב ואם, לציית וזהו.

הביישנות היתה לטורח במהלך ההתפתחות הטכנולוגית המתאפיינת במובּיליוּת חברתית. בכל יום נפגשים עם אנשים חדשים שלא מכירים אותנו מילדות, ומי יודע איפה נהיה מחר. אם לא נדע לנצל את הרגע, ייתכן שהחמצנו הזדמנות. חייבים לעשות רושם אינסטנט, כדי לקצר תהליכים של היכרות. במצב כזה, הביישנות היא תכונה של חוסר נראות. אני לא נראה, בלי ביטחון עצמי רב, בלי להתגאות בהישגים קבל עם ועדה, בלי תעודות התלויות על הקיר שמאחוריי ובלי לייחצן את עצמי.

דרכי החיזור משתנות בהתאם. החיוך המבויש מאבד את חושניותו לטובת חיוך שטוף רמזים עבים. "קרע אותי", יכולה לצעוק בהתלהבות גדולה אשה מאוהבת.

אישיות מוכנה לבית של המחר

השקיפות האישית שכופה עלינו הטכנולוגיה הולכת יד ביד עם אובדן הביישנות. ההמצאות המתחדשות לבקרים מאיימות על הפרטיות שלנו, והערכים החברתיים מעבירים את הביישנות מהצד הטוב של החיים אל הצד הרע. ביום בו ייבנה הבית של מחר, נהיה מוכנים לקראתו, עם אישיות לא ביישנית.

מכון הביישנות

שאלון אבחון ביישנות

• אבינועם בן זאב הוא פילוסוף וסופר. בין השאר, מתמחה בנושא דילמות, רגשות ודעות קדומות. ניתן לשלוח אימייל עבור אבינועם, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.